לב כחול, שטרות ירוקים: פייסבוק יודעת מתי אתם מתאהבים

אתם ביחד? חמודים; אני מת לספר למפרסמים 

פייסבוק יודעת עליכם הרבה. בשביל זה אתם שם: לספק לה מידע כדי שהיא תוכל לשכנע חברות פרסום שהיא יכולה להתאים לכם פרסומות. בין שאר הדברים שפייסבוק מתיימרת לדעת, היא טוענת שבאמצעות מודל מתמטי היא יכולה לדעת מתי אתם עומדים להתאהב, או על כל פנים להפעיל את המקבילה שלה - להודיע שאתם במערכת יחסים.

לטענת משחטת הפרטיות, באמצעות מעקב אחרי ההודעות ששני אנשים כותבים זה בטיימליין של זה במשך 100 ימים, היא מסוגלת להבחין בצמיחה לקראת השיא - בו מכריזים השניים על כך שהם במערכת יחסים.

מיד לאחר מכן, תדירות המסרים בין שני הצדדים נופלת דרמטית. לדברי פייסבוק, המשמעות היא שבני הזוג החליטו שפייסבוק מעניינת אותם פחות ושהם צריכים קצת זמן לבד, הרחק מהעיניים הבולשות של מארק צוקרברג וחוקרי ההתנהגות שלו.

עוד מצאו החוקרים של פייסבוק שביום הראשון למערכת היחסים, יש עליה חדה בשימוש במילים חיוביות, כגון "אהבה" ו"אושר" מצד המעורבים. חדשות טובות (לפייסבוק, על כל פנים) היא העובדה שכאשר גולש משנה חזרה את הסטטוס שלו ל"רווק", יש עליה של 225% בתעבורה בטיימליין שלו – כנראה חברים, קרובים ומוקירי זכרו שממהרים לנחם אותו.

עכשיו צריך רק לשאול מה פייסבוק מתכוונת לעשות בכל המידע הזה. האם היא תודיע מראש למשווקי שוקולדים ופרחים על כך שזוג מסוים מתקרב לנקודת ההכרזה על מערכת יחסים, כדי שיוכלו לפרסם להם את מוצריהם? האם, כאשר מפלס הודעות ה"אינני יכול עוד" של משתמש מסוים עולה מעבר לרמה הקריטית, פייסבוק תבחין בכך שמערכת היחסים עלתה על שרטון ותמהר לשווק לצדדים גלולות נגד דיכאון - או לחלופין אוסף שירי קאנטרי ומזרחית? נעדכן כשתוגש התביעה הבאה. 

שיתוף ללא קריאה

ויראליות ברשת, אומרים רועצי מדיה חברתית, היא מה שכל עסק צריך. לא חשוב מה המסר, חשוב איך לארוז אותו באופן שבו ישתפו אותו הכי הרבה פעמים. כי אם מספיק אנשים ישתפו אותו, המסר גם יחלחל.

עבדכם הנאמן היה סקפטי לגבי הטענה הזו. מנסיוני, אם משהו נהיה ויראלי הוא ברוב המקרים סתם נלעס בידי לממיסטים המקומיים והופך לבדיחה משותפת, שרצה בין אנשים שרובצים יותר מדי זמן מול המחשב. עכשיו מגיע אישוש לכך.

טוני הייל, מנכ"ל חברת המעקב צ'ארטביט, תמצת זאת: "מצאנו שמעשית, אין שום מתאם בין השיתוף החברתי של תוכן ובין מספר האנשים שקראו אותו". כלומר, אם המאמר שלכם גרף מספר עצום של ציוצים מחדש, לייקים ושיתופים, זה אומר שהוא זכה לתעבורה מסיבית, אבל זה לא אומר שאשכרה קראו אותו. זה עובד גם להיפך: אם אף אחד לא שיתף את התוכן שלכם, זה לא אומר שאף אחד לא קרא אותו.

מדובר בנתונים ראשוניים בלבד. ישנן מספר השערות שמסבירות זאת: חלק ניכר מההקלקות מגיעות ממכשירים סלולריים, שם קשה יותר לקרוא לעומק; בחלק גדול מהמקרים למשתמש די בכותרת וכותרת המשנה כדי לשתף אותם; הגולשים נוטים לשתף יותר מאמרים אופטימיים או נוסטלגיים ופחות ידיעות על פשיעה; וכמובן, תמיד ישנה האפשרות שאנשים כבר לא קוראים מאמרים לעומק בכלל, אלא רק מרפרפים עליהם.

וישנה אפשרות אחרת, מטרידה יותר: אנשים משתפים דברים משום שחברים שלהם שיתפו דברים. זה פועל כמו אפקט עדר ויש תמריץ חברתי לכך. אם אדם שיתף משהו שחברו בפייסבוק העלה, הוא יזכה להערכתו על דעותיהם הדומות. בעידן שבו הקשרים בין חברים ברשת הם קלושים עד בלתי קיימים, זו יכולה להיות סיבה מספקת. 

לעולם התחתון יש מטבעות וירטואליים משלו

הביטקוין אמור היה להיות מטבע הבחירה של העולם התחתון. הוא אמור היה להיות אנונימי; הפשיטה הפדרלית על אתר Silk Road הוכיחה שזה לא נכון. יחד עם מעצרו של רוס אולבריכט, הצליחה הבולשת לשים יד גם על מיליוני דולרים בביטקוין. סיבה נוספת היא שביטקוין הוא ביסודו מטבע לא יציב: מספיק שהבנק המרכזי של מדינה כלשהי יחליט שאסור לסחור במטבע הווירטואלי וערכו יצלול - ואיתו, החסכונות של ארגוני הפשע.

אבל העולם התחתון נודע בהיותו יצירתי: המאפיה הרוסית מצאה פיתרון - היא יצרה מטבעות וירטואליים משלה. אפשר לקנות בהם שירותים מחברי קהילת הפשע (נשק, סמים, מלאכות-פשע שונות), או לחילופין לשלם בהם עבור פרסומות בפורומים הרלוונטיים, שמצביעות על השירותים שבהם אתה מעוניין. את הכסף שהצטבר אפשר, תמורת עמלה, להוציא לכרטיס חיוב. באחד המטבעות אפשר לקנות ולמכור באמצעות שיטה מוצפנת במיוחד, שכבונוס שומרת מידע אחורה רק חודשיים; קריטי למניעת האפשרות של רשויות החוק לעקוב אחרי עסקאות כאלה.

הרשויות, בהתאם, ממש לא אוהבות את המטבעות האלה, אבל באותה המידה לא יודעות מה לעשות מולם. מומחים אומרים שיש מסורות ארוכות של שיטות מטבע של העולם התחתון, כאשר להערכתם הערובות צפויות להיות יצירות אמנות גנובות בעלות ערך רב.

קצרצרים

1. אנחנו על המפה: רק שלשום דווח על בחור בשם ג'סטין קרטר, שפרסם שורת סטטוסים בהם איים לבצע טבח בגן ילדים - ונעצר. עכשיו יש לסיפור גרסה ישראלית: גולש כחול לבן פרסם בפייסבוק סטטוס על פנטזיה שיש לו, במסגרתה הוא נכנס לבית חולים ודוקר למוות את כל התינוקות הערבים. הבחור נעצר היום לפני זמן קצר ונחשד בביצוע עבירה על חוקי ההסתה. גזר דינו של מר קרטר עשוי להגיע לעשר שנים בכלא. מעניין מה יוטל על בן דמותו המקומי.

2. לסמסונג נמאס מתביעות הפטנטים נגדה, אז היא נוקטת במהלך של הטלת אימה. אחרי שיצרנית שואבי האבק הבריטית דייסון הגישה נגדה תביעה שבוטלה, מגישה עכשיו סמסונג תביעה על כך שדייסון פגעה בתדמית התאגידית שלה. סמסונג הקפידה להגיש את התביעה במולדתה, דרום קוריאה, והיא רוצה 9.4 מיליון דולר. זה נשמע באופן מטריד כמו תביעת SLAPP, תביעת הוצאת דיבה שמטרתה סתימת פיות. תובעים את סמסונג? קחו בחשבון שאם תכשלו, אתם צפויים לחטוף תביעה נוספת. 

3. בריטניה סובלת מגל של שטפונות עקב חורף קשה מהרגיל ונהר התמזה עלה על גדותיו. כדי להראות מחויבות לקהילה, מפתחי האפליקציות של בריטניה יצאו ליום מרתון שמטרתו לבנות אפליקציות שמאפשרות לתושבים להתמודד עם ההרס ולשפר את מצבם. בין האפליקציות שהגיעו לגמר: אפליקציה מבוססת מיקום שמאפשרת לאסוף התראות על אסונות בקרבת המשתמש. 

4. מבקרים בטרמינל החדש בנמל התעופה ניוארק עשויים להתרשם מהאורות היפים והנקיים של המקום. כלומר, אם אתם בקטע של להתרשם מנמלי תעופה. מה שהם לא יודעים הוא שהאורות עוקבים אחריהם ומשדרים מידע למערכת מרכזית כדי שזו תוכל לזהות תורות ארוכים מדי, או התנהגות חשודה ולהזעיק למקום את אנשי הצוות הרלוונטי. חישבו על כך לרגע: האורות עוקבים אחריכם. שמישהו יעצור את הפלנטה הזו, אני רוצה לרדת.