אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אג'יו: הורמונים משתוללים

אג'יו: הורמונים משתוללים

כשד"ר ג'ון קוטס עבד בוול סטריט, הוא ראה סוחרים יוצאים משליטה ונוטלים סיכונים מטורפים. הוא חזר לזירת המסחר כמדען, נחוש לפתור את חידת הבועה והשפל. מחקריו המטלטלים חושפים איך הביולוגיה מניעה את השווקים, ואיך הסוחרים רוכבים על רכבת הרים של טסטוסטרון וקורטיזול, בין אופוריה לשיתוק. "מדהים איך התעלמו מזה עד עכשיו"

20.02.2014, 08:16 | יואב בורנשטיין, לונדון

"הסוחרים בוול סטריט הם בדרך כלל פיקחים ושקולים, אך לאט לאט הם נעשו זחוחים והזויים. מוחם היה טרוד בשטף של מחשבות מתפרצות, והרגליהם האישיים השתנו: הם הסתפקו בפחות שעות שינה ובילו במועדונים עד 4 לפנות בוקר. נראה היה שהם חרמנים כל הזמן, או לפחות יותר מאשר בדרך כלל, אם לשפוט על פי ההערות הגסות שפלטו וכמות הפורנו על מסכי המחשב שלהם. אך מטרידה יותר היתה העובדה שהם נעשו בטוחים מדי בלקיחת סיכונים, גודל ההימורים שלהם הלך ותפח, ויחס הרווח־סיכון נעשה יותר ויותר גרוע". 

קראו עוד בכלכליסט

מה שד"ר ג'ון קוטס ראה על רצפת המסחר של וול סטריט בימי בועת הדוט.קום של סוף שנות התשעים זעזע אותו כל כך שהוא החליט לעזוב את עבודתו כסוחר ולחזור אל עולם האקדמיה, שממנו בא. הוא כבר היה בעל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת קיימברידג', אבל חוויותיו כסוחר בגולדמן זקס, מריל לינץ' ודויטשה בנק שכנעו אותו שכדי להבין מה באמת מניע את גלגלי המסחר העולמי ותורם להיווצרותן של בועות, יש לפנות דווקא אל תחום הביולוגיה.

בימיו כסוחר קוטס הבחין מדי יום כיצד הסוחרים שמסביבו מתנהגים באופן לא רציונלי — וההתנהגות הזאת נעשתה בולטת יותר ככל שרווחיהם גדלו והבועה התנפחה. הסוחרים הרגישו שהם חזקים וכל־יכולים, הליכתם נעשתה זקופה יותר ושידרה מסר אגרסיבי של "אל תתעסקו איתי". הם ישנו פחות, בילו יותר, ובמקביל גם הלכו והתעצמו ההימורים והסיכונים שאותם לקחו. קוטס חשד שהכל נעוץ בהורמונים.

אין זאת עובדה חדשה שהעבודה כסוחר בשווקים הפיננסיים אינה לבעלי לב חלש. היא דורשת עמידה בלחצים עצומים, קבלת החלטות על עסקאות במיליוני דולרים בתוך שניות ספורות ודרייב מטורף להכות את השוק. אבל מה שקוטס הבחין בו בתקופה הקדחתנית של שלהי שנות התשעים הוא העובדה שתהליכים ביולוגיים שעוברים על הסוחרים משפיעים על החלטותיהם לא פחות מהשיקולים השכלתניים המיוחסים להם בדרך כלל.

קוטס, שלא הבין בהייטק ונמנע מהשקעות התחום, הצליח לא להישאב אל בועת הדוט.קום, וכך נותר צופה מבחוץ בסוחרים אחוזי האופוריה מבלי להשתתף בחגיגה. אבל קוטס הכיר היטב את חוויותיהם של הסוחרים גם באופן אישי. כסוחר חש את התהליכים האלה על בשרו כמה פעמים בכל יום, בדרך כלל ברגעים שלפני פרסום נתון כלכלי חשוב: השרירים מתכווצים, הנשימה נעשית מהירה יותר והלב פועם בחוזקה - תגובות שמזכירות ספורטאי אולימפי לפני מירוץ חשוב. כל סוחר מכיר את תחושת ה"היי" שמציפה אותו אחרי פעולת מסחר מוצלחת, אבל מעטים מכירים בכך ששיקול דעתם מושפע מהתחושה הזאת. מושפע מאוד. וזה בדיוק מה שקוטס יצא לחקור.

להפתעתו, גילה קוטס כי מאינספור המחקרים שפורסמו על משברים פיננסיים, רק אחדים התרכזו במה שקורה בתוך גופם של הסוחרים כאשר השוק נמצא בבועה, או כאשר זו מתנפצת. לדעתו, מדובר בשגיאה חמורה, כזו השקולה לעריכת מחקר על התנהגות של בעלי חיים מבלי לצפות בהם בטבע. לכן הוא חזר לקיימברידג' כדי לעשות דוקטורט נוסף, הפעם במדעי המוח, והעביר את זירת המחקר שלו אל רחבות המסחר של הסיטי של לונדון, המרכז הפיננסי הגדול בעולם.

שם, ברחבות המסחר, הוא מאמין, הצליח לגלות את מה שכלכלנים התעלמו ממנו במשך זמן רב מדי - הרכיב הביולוגי שמנפח בועות פיננסיות, ואז גורם להן להתפוצץ ברעש גדול, אותו רכיב שגורם למה שיו"ר הפדרל ריזרב לשעבר, אלן גרינספאן, כינה "התלהבות בלתי רציונלית". את הממצאים ריכז קוטס בספר "השעה שבין הכלב לזאב" ("The Hour Between The Dog and the Wolf"), שממנו לקוח הציטוט בפתיחת הכתבה.

הספר של קוטס, שהתפרסם ב־2012, כיכב ברשימות ספרי השנה של עיתונים כלכליים כמו "פייננשל טיימס", שהמליץ לבנקאים בכירים לקרוא את הספר כדי להבין מדוע סוחרים מסבכים אותם בצרות, וגם ברשימות המקבילות של עיתונים מדעיים כמו "New Scientist". קוטס עצמו נבחר לאחד מ־100 מובילי הדעה הגלובליים לשנת 2012 של המגזין "Foreign Policy", שקבע שמחקריו משנים את האופן שבו אנו מבינים סיכון פיננסי. השבוע פרסם קוטס עוד מחקר מכה גלים, שמנסה להבין את הדינמיקה שמניעה את השווקים בימים שאחרי התפוצצות הבועה: את חוסר הנכונות של הסוחרים לקחת סיכונים בזמנים קשים, דפוס התנהגות שרק מעצים את הנפילות בשווקים. גם כאן, הוא מצא, להורמונים יש תפקיד מרכזי, שאיש אינו מכיר בו.

אפקט המנצח פוגש בבועה

"אפלטון אמר שיש בנו ניצוץ של אלוהות שנמצא בתוך חתיכה של בשר נרקב. הניצוץ הזה הוא היכולת שלנו לחשוב בהיגיון", מספר קוטס בראיון ל"כלכליסט". "אין לזה שום קשר לדרך שבה מיוצג אדם בכלכלה הקלאסית, כמישהו שהולך עם מחשב־על בראש וזה כל מה שצריך להתמקד בו. זאת תפיסה שגויה שקיימת בפסיכולוגיה, ולצערי קיימת אפילו במדעי המוח: הנטייה להתמקד במוח בלבד, בשעה שרוב האינפורמציה מגיעה דווקא משאר חלקי הגוף".

המחקר של קוטס התמקד בשני הורמונים: טסטוסטרון, הורמון המין הזכרי, וקורטיזול, המכונה "הורמון הלחץ" ואחראי לשריפת שומנים וחלבונים בגוף במצבי קיצון. את הניסוי הראשון שלו ערך קוטס בקומת מסחר בינונית בסיטי של לונדון בהשתתפות 17 סוחרים, כולם גברים, שהסכימו לתת לו כמה פעמים ביום דגימות רוק ולהתיר לו לבדוק את המדדים הפיזיולוגיים שלהם. מה שקוטס גילה תאם את הערכותיו המוקדמות, ואף מעבר לכך. הוא גילה כי לא רק שכאשר הסוחרים מרוויחים רמת הטסטוסטרון בגופם עולה, אלא שרמת הטסטוסטרון של כל אחד מהם בבוקר חזתה את הצלחתו במסחר באותו יום: כאשר היא היתה גבוהה, הרווחים היו גבוהים מהממוצע של אותו הסוחר, וכאשר היא היתה נמוכה, הם היו נמוכים מהממוצע.

מכאן הסיק קוטס כי התוצאה בזמנים של בועה היא סחרור: רמת הטסטוסטרון בגופם של הסוחרים עולה עם כל הצלחה - ואז גורמת להם להצליח יותר. בהמשך, רמת ההורמון הגבוהה גורמת להם לקחת עוד ועוד סיכונים ומושכת את השוק למעלה - עד לפיצוץ. ואילו רמת הקורטיזול, על פי הממצאים של קוטס, דווקא עולה בזמני משבר וגורמת לסוחרים להימנע אז באופן לא רציונלי מלקיחת סיכונים, כך שבזמנים אלה היא מאיצה את תנועת השווקים כלפי מטה.

התופעה שגילה קוטס מכונה בטבע "אפקט המנצח": לזכר שניצח בקרב על נקבה או על טריטוריה יש סיכוי גבוה יותר לנצח בקרב נוסף, ולכן קשה לנצח חיה שניצחה בקרבות רצופים רבים. אולם חיה שנהנית משורה של ניצחונות תסתובב יותר בשטחים פתוחים ותפתח ביותר קרבות, וכך גם תגדיל את הסיכוי שלה להיפגע. השינוי ההתנהגותי הזה נובע מהטסטוסטרון שממלא את גופו של הזכר לפני קרב ואחרי שהוא מנצח בו. ככל שהוא מנצח יותר, כך רמת הטסטוסטרון גדלה ומובילה אותו להיכנס לקרבות נוספים. באופן דומה, סוחר שהרוויח היום 50 מיליון דולר נמצא על גג העולם - אבל דווקא שם הוא הכי פגיע, כמו חיה בטוחה בעצמה שיצאה לשטח פתוח, תוך התעלמות מהסיכונים.

"מה שקורה כאשר אתה נמצא במצב כזה", מסביר קוטס, "הוא טרנספורמציה מוחלטת של הגוף ושל הנפש, של המערכת הקרדיוויסקולרית, המטבוליזם, ההורמונים. השינוי הזה מוביל לתגובות המסוכנות ביותר שאפשר לראות בשווקים הפיננסיים. נראה שקיים אצלנו מנגנון של סימום עצמי, שמעלה את רמת ההורמונים האנאבוליים בגוף כאשר אנחנו מנצחים, מה שמוביל לניצחונות נוספים, ואז מגדיל את התיאבון לעוד סיכונים כי אנחנו בנויים לנצל הזדמנויות".

קוטס מדגיש כי הטענה שלו שלפיה "אפקט המנצח", המוכר מהתנהגות בעלי חיים בטבע, קיים גם בבני אדם איננה טענה מובנת מאליה. הוא מזכיר את הפסיכולוג הישראלי עמוס טברסקי שחקר את תופעת "היד החמה" - האמונה שלאדם שהצליח בהימורים או בספורט יש סיכוי גבוה יותר להצליח שוב - וטען שמדובר באשליה קוגניטיבית ותו לא. "אני חושב שהטיעון הזה מוזר. כל הדיון הזה מתנהל כבר מאמצע שנות השמונים, והאנשים שמנהלים אותו לגמרי לא מודעים להיבט הביולוגי. יש עדויות נרחבות לקיום אפקט המנצח בכ־20 מינים שונים של בעלי חיים. האפקט המנצח נחשב לאחד הממצאים המתועדים ביותר על התנהגות בעלי חיים. אז למה הכלכלנים ההתנהגותיים והפסיכולוגים לא מודעים למחקר הזה? אני סבור שזה בלתי נסלח", פוסק קוטס.

"יתרה מכך, החוקרים האלה לא יודעים שום דבר על פיזיולוגיה בסיסית או על פיזיולוגיה של ספורט. זה אמנם טרגי, אבל כולנו יודעים שבעולם הספורט אם אתה רוצה לנצח, אתה לוקח הורמונים אנאבוליים. זה עד כדי כך פשוט, ואם אתה לא יכול לעשות את זה באופן חוקי, אתה עושה את זה באופן לא חוקי". בעולם הספורט, במילים אחרות, כבר מבינים היטב את תרומתם של ההורמונים להישגים.

במחקר מרתק אחר מצאו קוטס ועמיתיו קשר בין הצלחתם של סוחרים בשוק ליחס בין אורכי האצבעות שלהם, ובאופן ספציפי בין האצבע המורה לקמיצה. היחס, שנקרא 2D:4D, מהווה אינדיקציה לחשיפה לאנדרוגנים (הורמונים כמו טסטוסטרון) עוד לפני הלידה. ככל שהאצבע המורה קצרה יותר והקמיצה ארוכה יותר, כך החשיפה לטסטוסטרון לפני הלידה היתה גבוהה יותר. במחקרים קודמים נמצא שיחס כזה יכול לנבא הצלחה בענפי ספורט כמו כדורגל, רוגבי, כדורסל וסקי. קוטס מצא שהיחס בין האצבעות יכול לנבא גם הצלחה בקומת המסחר.

חשוב להדגיש כי מחקרו זה של קוטס עסק רק בסוחרים הפועלים בתדירות גבוהה, שנכנסים ויוצאים מפוזיציות בתוך כמה דקות, או לפעמים בתוך כמה שניות. קוטס מסביר שסגנון המסחר הזה דורש תשומת לב רבה, מיקוד, סריקה של מידע ויזואלי רב ורפלקסים פיזיים וקוגניטיביים מהירים. זו, ככל הנראה, הסיבה שגם כאן הטסטוסטרון מספק לסוחרים יתרון, ושהרוב המוחלט של הסוחרים בתחום הזה הם גברים. קוטס אומר ש"גברים אוהבים לקיחת סיכונים מהירה שדורשת תגובות מיידיות, ואפשר שחלק מזה קשור להשפעות של הטסטוסטרון. אבל לא הייתי רוצה לבטא את ההבדל בין המינים בהורמון יחיד".

ד"ר ג ד"ר ג'ון קוטס: "גברים אוהבים לקיחת סיכונים מהירה שדורשת תגובות מיידיות, וחלק מזה קשור לטסטוסטרון" ד"ר ג

סוחרים משותקים

השפעת ההורמונים על הסוחרים,כאמור, לא מתמצית בנטילת סיכונים מתודלקת טסטוסטרון בתקופות של אופוריה בשווקים. ההורמונים, וליתר דיוק הורמון הקורטיזול, ממלאים תפקיד מרכזי גם בזמנים של ירידות, ועשויים להסביר תופעה המכונה "פסימיות לא רציונלית", התופעה ההפוכה ל"התלהבות לא רציונלית" שעליה דיבר גרינספאן. לכאורה, תקופות של התרסקות בשווקים הן בדיוק הזמן לאסוף מציאות מהרצפה. בפועל, הסוחרים מפגינים בתקופות כאלה חשש מוגבר מנטילת סיכונים, נמנעים מרכישות, וככה רק מעצימים את הירידות. מה שעשוי להסביר את החששות האלה הוא רמה גבוהה של קורטיזול - כך קובע המחקר החדש של קוטס ועמיתיו, שראה אור השבוע במסגרת פרסומי האקדמיה הלאומית למדעים בבריטניה, וכבר זוכה להדים נרחבים בעיתונות העולמית.

במחקר החדשני שלו קוטס מנסה לבדוק מה המשמעות של ממצא שבו נתקל במסגרת ניסוי שערך בחדרי המסחר בסיטי של לונדון: במשך תקופה של שמונה ימים שבמהלכה נרשמה תנודתיות מוגברת בשווקים, רמות הקורטיזול שנמדדו בבדיקות שערך לקבוצת סוחרים זינקו ב־68%. "השאלה", אומר קוטס, "היא מה משמעות התופעה הזאת. אם מדובר רק בזה שכפות הידיים של הסוחרים מזיעות יותר, אין לזה חשיבות גדולה. אבל רמת לחץ מוגברת במשך שבועיים היא כבר דבר חשוב מאוד".

כדי לבדוק כמה חשובה העלייה ברמות הקורטיזול, ובדומה לביולוגים שחוזרים מהשטח ומנסים לשחזר את הממצאים שלהם בסביבה מבוקרת, קוטס חזר אל המעבדה. שם, בשלב השני של המחקר, הוא ועמיתיו נתנו לקבוצה של מתנדבים גלולות שהעלו את רמות הקורטיזול שלהם ב־68% - בדיוק כמו אצל הסוחרים.

למתנדבים, שהגיעו לניסוי בבית חולים בקיימברידג', ניתנה לאחר מכן אפשרות להשתתף בהגרלה ממוחשבת, עם כסף אמיתי. אצל אותם נבדקים שרמות הקורטיזול שלהם היו גבוהות לאורך זמן, נרשמה ירידה משמעותית, של 44%, בתיאבון לסיכון. אצל קבוצת הביקורת, שקיבלה גלולות פלסיבו - לא חל שינוי. קוטס קורא לצורת העבודה הזאת "מדע בשל": "מה שאנחנו מנסים לעשות", הוא אומר, "הוא עבודת שטח ועבודת מעבדה שלא נעשו בכלכלה לפני כן". באופן משעשע, הוא משווה את מחקריו לאלה של הביולוג רוברט ספולסקי מאוניברסיטת סטנפורד, שיוצא בקיץ אל השטח וחוקר התנהגות בבונים באפריקה, ובחורף חוזר לאוניברסיטה ומנסה להבין את הממצאים טוב יותר במעבדה.

מה משמעות השינוי בהתנהגות הנבדקים שאותו מצא קוטס? לטענתו, מדובר בממצאים בעלי חשיבות מרחיקת לכת. "המסקנה מהמחקר היתה שאף שהסוחרים עצמם לא היו מודעים לכך, העדפות הסיכון שלהם השתנו". השינוי הזה, הוא מדגיש, עומד בסתירה מוחלטת להנחות של הכלכלנים לגבי הגישה שלנו סיכונים. "כמעט כל מודל כלכלי שקיים, כולל אלה שבנקים מרכזיים משתמשים בהם כיום, אומר לנו שהעדפות הסיכון אינן משתנות. מה שאנחנו גילינו הוא שהעדפות סיכון משתנות בצורה אדירה. יכולות להיות לזה השפעות עצומות על מסחר של אדם יחיד, חברה או על השוק כולו. אני חושב שחשפנו משהו שמוביל שוק דובי להתרסקות".

"הממצאים שלנו", קוטס ועמיתיו כותבים בפרק המסכם של המחקר שלהם, "יכולים להסביר למה התיאבון לסיכון בקרב הקהילה הפיננסית עולה בזמן שהשווקים עולים, ונופל כשהשוק יורד. באופן קריטי, אם הקורטיזול מגיב בצורה חזקה לעלייה ברמת אי־הוודאות ובתנודתיות, והעלייה הכי ניכרת בתנודתיות היא בזמן משברים פיננסיים, אז התיאבון לסיכונים עלול לרדת דווקא בזמן שהכלכלה הכי זקוקה לו: בזמן שהשווקים מתרסקים וזקוקים לסוחרים ולמשקיעים שיקנו נכסים שמחירם צנח. שינויים בהעדפת הסיכון שמקורם בגורמים פיזילוגיים עשויים להיות מקור לחוסר יציבות בשווקים הפיננסיים שכלכלנים, מנהלי סיכונים ובנקאים מרכזיים גם יחד מתעלמים ממנו".

הכלכלה היא לא מהצוואר ומעלה

מעבר לממצאים המיידיים של המחקרים של קוטס, יש להם גם משמעות נרחבת יותר. המחקרים שלו מלמדים לא רק על תפקידם של ההורמונים בכלכלה. הם מלמדים כמה בעצם מועט הידע שלנו לגבי ההשפעה של ההורמונים, וגם על נטילת הסיכונים. "אפילו בתחום של כלכלה התנהגותית לא מסתכלים על סיכון, מלבד מחקר אחד או שניים. הם עובדים יותר על קבלת החלטות", אומר קוטס. באופן כללי יותר, הוא יוצא בתוקף נגד מה שהוא מכנה "כלכלה מהצוואר ומעלה": נטייתם של כלכלנים להתעלם מגוף האדם בניתוחיהם.

אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו יצורים רציונליים שמקבלים החלטות רציונליות, אבל האם אנחנו בסופו של דבר רק חיות?

"אנחנו שונים מחיות. אנחנו הרבה יותר מורכבים ובמובן מסוים יותר מעניינים, אבל הגוף שלנו בנוי לתנועה. אפילו אם מחשבה איננה מתבטאת בתנועה, המטרה שלה היא לקחת אותנו למקום אחר. בשבילי ההארה הגדולה ביותר היתה להבין שכל הרעיון של פיצול בין גוף ונפש, שמקורו בפיתגורס ובנצרות, בפאולוס השליח, הוא בעל השפעה שלא תיאמן על התרבות שלנו, ומכאן שגם על הכלכלה. אני חושב שזו הדרך שבה רוב האנשים תופסים את עצמם.

"אבל ברגע שאתה מבין שהגוף והמוח מתפתחים ביחד - יש לנו מוח גדול יותר משל בעלי חיים אחרים כיוון שיש לנו מערכת שרירים ועצבים מפותחת יותר - אז התמונה שיש לך משתנה. כשאנחנו חושבים, מתרחשים שינויים בגוף שלנו כיוון שהוא מתכונן לתנועה שעשויה לנבוע מהמחשבות האלה. מוזר לקלוט את זה בהתחלה, אבל עם הזמן זה מתחיל להתאים לגמרי למה שאתה חווה - במיוחד כשאתה לוקח סיכון ואתה יודע שהגוף שלך נמצא על רכבת ההרים הזאת - ורק אז אתה מתחיל להבין את עצמך. זאת דרך הרבה יותר מועילה לראות את עצמנו, ומדהים כמה שזה פשוט וכמה שהמדע התעלם מזה עד היום. השורה התחתונה היא שכל היפותזה שפיתחנו בהתבסס על ההנחה הזאת עובדת באופן בלתי ייאמן. הנתונים הם מעל ומעבר".

ההמלצות: יותר נשים, יותר קביעות

אם יתברר שהביולוגיה אכן משפיעה על התנהגות הסוחרים בזמן תקופות גאות ושפל בשווקים, ואף מקצינה אותה, טוען קוטס, הדבר צריך להוביל לחשיבה מחודשת על האופן שבו מתנהל עולם ההשקעות. הוא גם מציע שורה של המלצות שמתבססות על מסקנות מחקריו.

בנקים, הוא אומר, צריכים להעסיק יותר נשים בניהול סיכונים פיננסיים, ולהחליף חלק מהגברים הצעירים בקומות המסחר בגברים מבוגרים ומנוסים יותר, שההורמונים פחות משתוללים אצלם בגוף. "אנחנו זקוקים גם לגברים צעירים", הוא אומר, "הם תמיד ישלטו על מסחר לטווחי זמן קצרים, אבל זו לא הצורה היחידה של לקיחת סיכונים שקיימת. יש גם לקיחת סיכונים לטווח ארוך יותר. ואפילו אצל גברים צעירים יש דרך לשפר את המצב באמצעיים פיזיים בלבד".

קוטס מצביע גם על מחקרים שהראו כי עמידות למצבי לחץ נגרמת מהלחץ עצמו. ספורטאים, לדוגמה, חושפים את הגוף שלהם לרמה הדרגתית של לחץ פיזי כדי שהשרירים ייעשו עמידים יותר ומסת השריר תגדל. במילים אחרות, הם גורמים נזק לשריר, נחים, וחוזר חלילה, ובאופן זה רמת הטסטוסטרון בגוף גדלה, והביצועים משתפרים לאורך זמן. אדם "מוקשח", מסביר קוטס, הוא אדם ששיעור ההורמונים האנאבוליים בגופו (כמו טסטוסטרון) גבוה יותר מההורמונים הקטבוליים (כמו קורטיזול). לכן היחס בין טסטוסטרון לקורטיזול, שאותו ניתן למדוד באמצעות בדיקת דם או רוק פשוטה, יכול לשמש מדד לעמידות של סוחרים בלחץ יומיומי ומוכנות לתחרות, ולפסול את אלה שיהיו מבחינה סטטיסטית לחוצים יותר ושקולים פחות".

לפי קוטס, הממצאים שלו ושל חוקרים אחרים מצביעים על כך שבועות פיננסיות הן בעצם תופעה זכרית. לכן, אפשר להקטין את חוסר היציבות בשווקים - זה שנגרם על ידי אפקט הדומינו שבראשיתו תגובות מתודלקות טסטוסטרון - באמצעות העסקת נשים וגברים מבוגרים יותר, ולא רק גברים צעירים. וכאן פונה קוטס לביולוגיה: כפי שבטבע נדרש מגוון ביולוגי, כך גם בשווקים הפיננסיים צריך מגוון כזה כדי לשמור על היציבות. היום גברים מבוגרים לא זוכים לכבוד על רחבות המסחר. קוטס סבור שזה קשור לרמת הזהירות שלהם, כמי שחוו בועות ומשברים פיננסיים בעבר, וגם לזמני התגובה הנמוכים שלהם.

נשים, לעומת זאת, מפיקות רק 10%–20% מכמות הטסטוסטרון אצל גברים, ולכן הן פגיעות פחות לתופעות שאותן מצא קוטס אצל הסוחרים הצעירים. גם תגובות הנשים במצבי לחץ שונות משל גברים. ויותר מכך, הן חוששות פחות מגברים מכישלון בסיטואציות תחרותיות, כמו כזו של שוק פיננסי. כל אלה מובילים את קוטס למסקנה ברורה: כדי לאזן את השווקים הפיננסיים, צריך להעסיק יותר נשים בתור סוחרות.

"הן כבר חלק מזה, כיוון שהן 50% מאנשי המכירות, ואנשי המכירות יושבים ליד הסוחרים. אז הן כבר על רחבת המסחר, אבל הן לא עובדות בסיכונים, ואני חושב שהן יכולות. בבנק הממוצע יש אולי 5% נשים מבין הסוחרים, אבל בתחום של ניהול השקעות תמצא 50% או 60%. ניהול השקעות הוא לקיחת סיכונים פיננסיים, אז זה לא שנשים לא אוהבות לקחת סיכונים, אבל זה סוג שונה של סיכונים. נשים אוהבים שיהיה להן יותר זמן לחשוב על הסיכון שהן לוקחות בעוד רוב המסחר שמתבצע בקומת המסחר בבנק הוא מסחר בתדירות גבוהה, ואני לא חושב שזה מעניין אותן כל כך".

מה שכן עשוי לעניין את הנשים הוא השכר, כיוון שסוחר היא אחת המשרות המתגמלות ביותר בעולם הפיננסי. גם כאן יש לקוטס המלצות: הוא מציע לשלם בונוסים לסוחרים בכל חמש שנים ולא בסופה של כל שנה כפי שנהוג כיום. "כך תגדל התקופה שבה הם עומדים למבחן, והזהירות תתוגמל, במקום מסחר בלתי פוסק. דויטשה בנק כבר הודיע כי ישלם לבנקאים שלו בכל חמש שנים, ומדברים על כך שרשות ניירות ערך האירופית תמליץ לעשות את אותו הדבר.

"חלק מתגובת הלחץ של הסוחרים", מוסיף קוטס, "נגרם מהתנודתיות בשווקים, לא רק בגלל התנודתיות ברווח ובהפסד שלהם, אלא בעיקר בגלל חוסר ביטחון לגבי מקום העבודה. דרך אחת לרכך את זה היא שהבנקים יפסיקו לגייס הרבה עובדים בתקופת הגאות ואז לפטר את כולם בשפל. אם סוחרים היו יודעים שהם עובדים לטווח הארוך, הם היו חשופים פחות לשינויים בהעדפות הסיכון, שנובעים מלחץ. מנכ"ל גולדמן זאקס לויד בלנקפיין כבר הכריז שהם ישנו את מדיניות הגיוס שלהם באופן דומה. אני לא יודע אם זה קשור לספר שלי, אבל אני יודע שבוול סטריט קראו אותו".

אחד הסרטים האהובים עליך הוא "מה קרה בגטקה", סרט על אדם שחי בעולם שבו העיסוק נקבע מראש לפי הדנ"א ולא ניתן לשנותו. אתה חושב שכמו בסרט, יום אחד נוכל לדעת מראש מי יהיה סוחר טוב ומי לא? 

"אני לא יודע. לא מדובר על משתנה אחד אלא על משתנים רבים. אתן לך דוגמה. גובה הוא יתרון בטניס, אבל אם תסתכל על גובה בלבד, לא תוכל לחזות מי יהיה שחקן טניס טוב יותר. גובה הוא רק משתנה אחד. האם זה יקרה אי פעם? זה אפשרי. לא בקרוב, אבל זה אפשרי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות