"לתת לי מיקרופון זה כמו אקדח לרינגו/ מוק והשבק זה כמו רביבו בוויגו/ אני המעניש מסטול מחשיש/ מעביר את המיקרופון למירו איש העכביש" - אלה המילים שמוקי מראפרפ באחד הקטעים האהובים עליי של שב"ק ס', בשיר "מספר אחד", מתוך האלבום "כנען 2000", שהיה השיא היצירתי של ההרכב ההפכפך.
14 שנה אחרי, ומוקי, שלראשונה מופיע סולו בזמן שהלהקה ממשיכה בלעדיו, השיק את אלבומו החדש "לב חופשי" בהופעה חגיגית במועדון התיאטרון ביפו.
כשהמילים של "מספר אחד" הוקלטו, ספק אם מוקי חשב שיום אחד מי שיביא לו מיקרופון יהיה אסי עזר בתחרות שירה בפריים טיים של ערוץ 2. מה שבטוח, מוקי כבר לא מעביר את המיקרופון לאף אחד, ההשוואות והנונסנס התחלפו בניו אייג' והראפ התחלף בשירה. וזה עובד.
בהופעת ההשקה הקהל גדש את האולם. טווח הגילאים המגוון נע מ־20 עד 50, אבל רובם המוחלט בני נוער, שהרימו ידיים וצעקו לכל אורך ההופעה. האולם הוחשך ולופ תופים התנגן ברקע. הלהקה הצטרפה: גיטריסט, קלידן, מתופף, בסיסט ופרקשניסטית. הקהל צרח כשהגיטרה החלה לנגן את האקורדים הראשונים של "לב חופשי", שיר הנושא של האלבום. מוקי עלה בזריזות וכולם שרו איתו. אחריו הוא הפציץ ישר ב"עוקף מלמעלה" ו"אני לא רואה ממטר", להיטים ישנים יותר, והקהל שמילא את המקום לא הפסיק לרקוד ולהזיז איתו את הראש. שלושה שירי פופ קליטים עם פזמונים סוחפים שפותחים את הערב גבוה וחזק.
"אלוהים", שבוצע לאחר כמה שירים, היה שיא ההופעה. הצליל של הלהקה נפתח קצת, הקלידים התחילו להוביל ושאר הכלים הורידו הילוך, אבל הגרוב והאנרגיות על הבמה היו מחשמלים. מוקי לא זמר גדול, וכאמן סולו הוא גם לא בדיוק ראפר. הוא מזכיר קצת את מתיסיהו בהליכה על הקו שבין רוק לראפ לרגאי. שירים כמו "אלוהים" נותנים לכישרון, לאנרגיה ולכריזמה שלו מספיק אוויר וקצב להשתלט על הבמה, בלי גיבוי של דיסטורשן בפזמון, שברצף מסוים נהיה צפוי מדי.
ב"ילד של אבא", הסינגל האחרון, הקהל צועק את המילים עם מוקי, שלרגעים משתתק ואפילו מסתיר ניגוב דמעה. הקהל אוהב אותו, ואין סיבה שלא - הוא מספיק צעיר להיות חתיך ומעין אח גדול ומגניב, ומספיק מבוגר להחזיק בקילומטראז' של ניסיון וחלוציות. אחרי שנים של עבודה קשה, שיתופי פעולה עם שלמה ארצי ופורטיסחרוף ונוכחות טלוויזיונית גואה, מגיע לו המעמד הזה.
אם על שלמה ארצי אומרים שהוא יכול להלחין ספר טלפונים, אז על מוקי אפשר להגיד שהוא מלחין סטטוסים של משפטי מוטיבציה לחיים מהפייסבוק. "כל יום חדש הוא הבטחה, בעולם הזה יש צער כמו שיש שמחה, תן לאהבה שלך להוביל אותך" בשיר אחד, ובשיר שאחריו "אם לא עכשיו אז מתי, כמה אפשר עוד לחיות באולי" וגם " החיים הם כל כך יותר ממה שיש לראות". מוקי מצליח לשלב את זה עם משטח של רוק ישראלי, בלדות ואפילו קצת רגאטון ונגיעות יווניות. הקהל הצעיר שר עם מוקי את כל המילים.
הרפרטואר של מוקי מורכב משירים פשוטים וקליטים שמותאמים לקול המוגבל שלו ומתמקדים בזריזות הלשון ובאישיות שלו. יש הרבה זמרים טובים ממנו, אבל רק מוקי יכול לשיר את "כולם מדברים על שלום" ו"ילדה סוכר" ולהעיף את הקהל באוויר. בגלל זה הקאבר הסתמי ל"Get Lucky" של דאפט פאנק ופארל היה ממש אנטיקליימקס. כדי לשיר את הלהיט של השנה שעברה צריך סיבה מספיק טובה או טוויסט כלשהו, וקשה היה למצוא אותם.
השיר ה־20, בסוף ההדרן, היה "נופל וקם" של שב"ק ס', אך הוא שר אותו לבדו. זה הזכיר לנו שאף שהוא הצליח להרים על הרגליים קהל גדול לכל אורך ההופעה, היה נחמד אם מוקי היה מעביר מדי פעם את המיקרופון לאיזה איש עכביש.
צילום: עמית שעל
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה