צילום: איי אף פי
הולנד בהחלקה על הקרח: סיפור הצלחה של הפרטה בספורט
בעבר האיגוד ההולנדי להחלקה המהירה על הקרח היה קובע במה יתחרו ומי יתחרה - עד שמחליקים החליטו להקים קבוצות משלהם. סוצ'י 2014 הראתה שההפרטה הזו של ההחלקה על הקירח סייעה להולנדים להגיע לשיאים ספורטיביים חדשים
"זר זכה במדליה בתחרות ההחלקה המהירה באולימפיאדה". זו הייתה הכותרת בעיתון הסאטירי ההולנדי דה ספלד (De Speld) בשבוע שעבר, שזכתה לשיתוף רב במדיה החברתית. הכותרת מתייחסת לזכייתו של הקנדי דני מוריסון במדליית הזהב בתחרות ההחלקה לאלף מטרים באולימפיאדת סוצ'י. בדה ספלד הרגיעו את הקוראים ששאר המדליות הוענקו להולנדים.
קראו עוד בכלכליסט
הזכיות ההולנדיות במדליות ב"ספיד סקייטינג", החלקה המהירה על הקרח, הובילו את המדינה הקטנה (16.7 מיליון תושבים) למקום החמישי בטבלת המדליות עם 24 מדליות (8 זהב) - לפני מעצמות כגון גרמניה, צרפת ובריטניה. אמנם הנורבגים (5 מיליון תושבים) הם המדינה הקטנה ביותר עם מספר המדליות הגבוה ביותר (26 עם 11 מזהב) אבל הנורבגים הם מעצמת ספורט חורף בגלל תנאים אקליים וגיאוגרפיים מושלמים למשחקים אלו. ההולנדים, שבאים ממדינה מישורית יחסית ולא כל כך קרה, רשמו הצלחה אדירה אדירה בענף מאוד ספציפי.
מה עומד מאחורי ההצלחה האדירה הזו? קודם כל היסטוריה ארוכה של הענף בהולנד והפופולאריות של ההחלקה המהירה בה. במשך שנים זו היתה הדרך לנוע בהולנד ממקום למקום בחורף - ובהרבה מובנים זה הספורט הלאומי של ההולנדים. עם זאת, ההצלחה בסוצ'י 2014 חסרת תקדים : כבר בנקודת החצי של האולימפיאדה ההולנדים צברו יותר מדליות מאשר בכל אולימפיאדה קודמת. חלק אחר של הסיפור קשור כנראה לכך שהמסלול בסוצ'י נבנה בגובה נמוך, כפי שהמחליקים ההולנדים רגילים. יש כמובן את אלמנט המזל, אך במקרה זה מדובר בעיקר בסיפור יוצא דופן על ההפרטה המצליחה של הספורט.
עד לאמצע שנות ה-90' במרכז ההחלקה ההולנדית עמדו kernploeg: נבחרת של שישה מחליקים שקיבלו מלגות מאיגוד ההחלקה ההולנדי. זו הייתה פחות או יותר הדרך היחידה שמחליק היה יכול להתפרנס מהספורט. המטרה העיקרית של ה- kernploeg הייתה להכין את המשתתפים ההולנדים לאליפויות אירופה והעולם השנתיות בהחלקה בתחרות רב ענפית (שילוב של מרוצי ה-500 מטר, 1,500 מטר, 5,000 מטר ו-10 אלף מטר). התחרות הרב ענפית הזו אינה ספורט אולמפי אך היא זוכה לפופולאריות רב בהולנד. לרוב לקחו לתחרות הזאת ארבעה מחליקים, כך שלא נותר הרבה מקום למחליקים המתמחים רק במרחק מסויים (אף שחלק מהמחליקים המהירים זכו לחוזי ספונסרשיפ).
המצב הזה החל להשתנות ב-1995 כשהאלוף האירופי והעולמי רינטיה ריטסמה עזב את kernploeg והקים קבוצה משל עצמו. ב-1997 הלך פאלקו זנדסטרה בעקבותיו והקים קבוצה. אלה לא היו מהלכים קלים והם בהחלט נחשבו שנויים במחלוקת. מחלוקות תכופות התפתחו בין איגוד ההחלקה לקבוצות הפרטיות, וחלק מהקבוצות הפרטיות לא שרדו הרבה בשל בעיות מימון. עם זאת, הלחץ מבחוץ הוביל לשינויים בתוך איגוד ההחלקה ההולנדי, כמו התמקדות מחודשת במרחקים הקצרים, העלאת המימון וכן הלאה.
אולם השינוי החשוב ביותר הוא שההפרטה אפשרה לעוד הרבה מחליקים להשקיע יותר מהזמן שלהן במקצוע. בין השנים 1995-1998, מספר המחליקים המקצועיים (נשים וגברים) בהולנד עלה מ-12 ל-26. עד 2006 כבר היו 36 מחליקים בשש קבוצות שונות. העונה השתתפו 77 מחליקים ב-8 קבוצות מקצועיות. זהו מאגר גדול בהרבה ממנו אפשר לבחור מחליקים שיזכו במדליות. הפרט המרשים ביותר בהצלחה של הולנד הוא שאינה מתבססת על כוכב אחד. ההולנדים זכו ב-12 מדליות שחולקו ל-9 מחליקים שונים.
מאז 1998 זכו בכל אולימפיאדה לפחות שישה מחליקים הולנדים שונים, הישג שאין שני לו. לאף מדינה אחרת אין מאגרים עמוקים מסוג זה. המספר הגבוה של מחליקים מאפשר להם להתמחות במרחקים ספציפיים.
ההפרטה מנוגדת למודל המסורתי והמצליח של הגוש הסובייטי או של הסינים של השקעות כבדות מצד המשלה למען השגת מדליות אולימפיות. אבל ההפרטה עובדת רק אם אכן יש שוק לספורט. זהו אמנם המצב בהולנד אך לא בהכרח במדינות אחרות. בנוסף, ישנן רק מעט ראיות לכך שהשוק להחלקה התרחב במהירות בעשור וחצי האחרונים (כפי שנמדד על ידי גורמים כמו צפייה בטלוויזיה). קרוב לוודאי שהמערכת המרוכזת לא אפשרה למחליקים לקטוף את ההטבות מהשוק הקיים, וכתוצאה מכך נפגעה איכות ההחלקה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה