אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הקו הדק שבין סחטנות להתמקחות צילום אוראל כהן

הקו הדק שבין סחטנות להתמקחות

בעלי שליטה שהיו רגילים להכתיב את התנאים עשויים להמצא בעמדת נחיתות בעת ההשטחה

25.02.2014, 09:18 | אתי אפללו

רמי שביט מתוסכל. אחד מהראשונים לשטח את הפירמידה, מלין על התנהלות המשקיעים בשוק בתהליך המכירה. מבחינתו, הרגולטור כפה עליו לעשות מהלך שהוא בכלל לא חפץ בו — מיזוג מועדון 365 עם החברה־האם המשביר, ואז הגיעו "הפלנגות" בראשות רועי ורמוס, סחטו אותו עד תום והצליחו לשפר את תנאי מחזיקי האג"ח של המועדון.  

קראו עוד בכלכליסט

אצל שביט מדובר היה בהשטחה פשוטה יחסית של קומה בפירמידה קטנה בעוד שבחודשים הקרובים אנחנו צפויים לראות הרבה מאוד מחיקות, בשלל דרכים, ובהן מיזוגים, דיבידנד בעין, הצעות רכש, ופירעונות מוקדמים של אג"ח. בעלי השליטה היו רגילים להיות אלו שמיצו עד תום את כוחם מול המוסדיים, שכל התחכום שלהם התמצה בקניית כמויות אג"ח בהנפקות פקס מבלי לערער על התנאים שהוכתבו להם בשטרי הנאמנות. אבל השוק שעבר משנת 2008 משבר פיננסי שלווה בגל של הסדרי חוב, התבגר, וכעת ניצבים בעלי השליטה בפני סוג אחר של משקיעים, כאלה שלא ממצמצים נוכח האיומים שלהם. כללי המשחק השתנו.

מנגנונים נגד סחטנות

ככל שפירוק הפירמידות יתקדם, השימוש במילה סחטנות ילך ויתרבה. אולם בשל כוח המיקוח שנמצא בידי מחזיקי ניירות הערך, החוק כיל גם מנגנונים נגד סחטנות (כגון אפשרות של בעל השליטה לכפות פדיון אג"ח). ואפשר כבר לראות את משקיעים המתוחכמים כבר תופסים פוזיציות בנקודות האסטרטגיות שבהן יוכלו לבצע מהלכים. מתי כח המיקוח לגיטימי, ומתי מדובר בתופעה בעייתית? השאלה בעניין זה היא מי מרוויח?

שיעור מאלף לשוק ההון

מצד אחד, כאשר קרן שקיימת אך ורק כדי להשיג רווח מהיר, מעלה את שוויים של הני"ע באמצעות משא ומתן קשוח, וכלל הציבור שמחזיק בהם באמצעות החסכונות הפנסיוניים, יוצא נשכר.

מנגד, כבר בשלבים הראשונים של ההשטחה ראינו תופעות אחרות, פחות מובנות. אחת מהן התרחשה בעת הקיפול באי.די.בי — במסגרת מיזוג כור־דסקש. אז, ניהלו המוסדיים מו"מ על המיזוג, שזכה לאישור המחזיקים. אולם אחד ממחזיקי המיעוט הגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית בטענה שהפיצוי לבעלי המניות של כור נמוך. עד כאן, לגיטימי. אולם סגירת התיק נעשתה בפשרה שהושגה למרות התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, שטען כי אין לפשרה, שכללה מנגנון מסובך של הפעלת אופציות שונות בעתיד, ערך ממשי למחזיקים. בנוסף כללה הפשרה שכר בגובה של כ־2 מליון שקל לתובע ולעו"ד שייצג אותו, שככל הנראה יהיו היחידים שהרוויחו מהמהלך.

פירוק הפירמידות צפוי להוות שיעור מאלף לשוק ההון. והיצירתיות של המהלכים תהיה גדולה. אולם כמה מהלכים של ניצול לגיטימי של כח מיקוח נראה, לעומת כמה מהלכים של גריפת רווחים לכיסים כאלו ואחרים? והאם כל הגורמים הנכונים, ידעו להבדיל בניהם בשעת אמת?

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות