מתקרבים לריבית האפסית במערב

הורדת הריבית של בנק ישראל באה בתקופה שבה הבנקים המרכזיים בעולם המערבי דווקא לא מראים סימנים לשינויים צפויים כלשהם בשיעור הריבית. סיבה אחת לכך היא שהריבית נמצאת כמעט ברמה הנמוכה ביותר האפשרית בכלכלות המובילות: בין 0% ל־0.25% בארה"ב ו־0.25% באירופה.

גם הציפייה להעלאת ריבית בארה"ב בשל המשך צמצום תוכנית ההקלה הכמותית של הפדרל ריזרב התפוגגה בשבוע שעבר, לאחר שלתקשורת דלפה התבטאות של בכיר בפד שאמר כי מהלך כזה לא צפוי עד 2015.

בבריטניה, שם שיעור הריבית הוא 0.5%, נשמעים קולות דומים, ותאריך היעד המשוער של הבנק המרכזי בלונדון להעלאה של הריבית הוא אביב 2015.

הסיבה לכך היא שהכלכלות המפותחות נמצאות כרגע במצב שבו הן כבר לא במשבר, אבל הן עדיין מלקקות את הפצעים שנגרמו להן מהמשבר הקודם. לכן מחד אין כל צורך בהורדה נוספת של הריבית כדי לתמרץ את פעילות כלכלית, ומאידך כל העלאה של הריבית עדיין עלולה לדכא פעילות כזו.

האינדיקטור המרכזי שאליו קושרים הבנקאים המרכזיים את שערי הריבית במדינותיהם הוא האבטלה, ועד שזו לא תישאר ברמה נמוכה לאורך זמן הם לא ייקחו את הסיכון של העלאת הריבית.

תקופת ההמתנה בכלכלות המפותחות גובה את מחירה בכלכלות המתפתחות. קניות האג"ח המסיביות שביצע הפד הכניסו לשווקים הרבה כסף, והרמה הנמוכה של הריבית בעולם המפותח הובילה אותו לשווקים המתעוררים. כעת, כשהדיבורים על סוף המשבר נעשים תדירים יותר, המשקיעים מנסים להקדים את הבנקים המרכזיים ומוציאים את הכסף שלהם מהכלכלות המתעוררות.

כדי להתמודד עם המגמה הזו היה בחודש שעבר גל של העלאות ריבית שבא למנוע פיחותים בשערי המטבע של אותן מדינות. האות לפתיחת הגל ניתן בטורקיה, שם העלה הבנק המרכזי את הריבית בצורה קיצונית, מ־4.5% ל־10%. המהלך הזה, אגב, לא צלח, והתחזקות הלירה הטורקית בעקבותיו היתה זמנית בלבד.