אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

השבוע של: קרנית פלוג, מתאו רנצי וכנס המובייל בברצלונה

וגם: הישראלים המציאו את הלימון האינטרנטי הראשון, יו"ר טבע לא מתכוון להשלים את הקדנציה שלו, אייל לפידות ממשיך להתעקש על חבילת שכר אדירה והגדלת התקציב היא אשליה אופטית

27.02.2014, 09:08 | כתבי כלכליסט

לימון אינטרנטי ראשון

בניסיון למתג את עצמן תחת הבאז וורד "האינטרנט של הדברים" כל מיני חברות מצמידות חיישנים לכל מיני חי, צומח ודומם. הן לא מבינות בדיוק למה, אבל העיקר לתפוס את הטרנד. רק לעתים נדירות זה עובד. בכנס המובייל העולמי בברצלונה, השבוע, חשפה חברת ח.מר (בשיתוף פייטק) שימוש משכנע לרעיון, כשהציגה עץ לימון. לאחד הלימונים חוברו חיישנים שמודדים את גדילתו. חיישן נוסף, בגזע, מנטר את לחץ המים. חיישן אחר הוטמן עמוק באדמה. ניתוח כל הנתונים הצליח לזהות את הקשר בין ההשקיה להבשלה וסיפק מסקנה חותכת: צריך הרבה השקיות ופחות מים בכל השקיה. מתברר שדווקא בדוכן הישראלי מצאו את סוד הקסם האמיתי באינטרנט של הדברים, ועל הדרך גם המציאו את הלימון האינטרנטי הראשון.

אסף גלעד

לימון עם אפליקציית השקייה לימון עם אפליקציית השקייה לימון עם אפליקציית השקייה

גלקסי חדש נו, אז?

סמסונג הציגה השבוע את מכשיר הדגל החדש שלה, גלקסי S5. מסך קצת יותר גדול, מצלמה קצת יותר משוכללת, עוד מאותו הדבר. בשנים הראשונות כל חשיפה של אייפון או גלקסי חדש עוררה הרבה מאוד עניין. מאז כוח המשיכה נחלש; ההשקה השנה היתה חלק מתערוכת הסלולר בברצלונה, אפילו לא אירוע עצמאי. כי בסמסונג יודעים שאת הריגוש האמיתי כבר אי אפשר למצוא במכשירי הדגל. הוא נמצא בסמארטפונים שהופכים לטאבלט, באלה עם המסך הגמיש, באלה שלומדים את הסביבה שלהם או מצוידים בכל טריק אחר שקיים כרגע רק בדמיונו של מפתח נלהב. כפי שאיש לא ידע לצפות את הבשורה שהביאו האייפוד, האייפון או האייפד, כך קשה לנחש מאיפה תבוא המהפכה הבאה. אבל אין מה לחפש אותה בגלקסי S־מי סופר.

דור צח

סמסונג גלקסי S5 , צילום: עומר כביר סמסונג גלקסי S5 | צילום: עומר כביר סמסונג גלקסי S5 , צילום: עומר כביר

הרכב נשי באיטליה

מתאו רנצי, ראש הממשלה הצעיר בתולדות איטליה (39), השיק השבוע את הממשלה החדשה: הגיל הממוצע הוא 48, וחצי מ־16 השרים הם נשים. אלה נתונים חסרי תקדים, ובעיקר תלושים מהמציאות המקומית. 94% מחברי הדירקטוריונים של החברות הציבוריות הם גברים, 80% מהם מעל גיל 55; צעירי המדינה מובטלים (רבע מהמובטלים הצעירים של אירופה חיים באיטליה); רק מחצית הנשים האיטלקיות מועסקות; ולאורך חייהן הן משתכרות סך הכל כחצי מעמיתיהן הגברים. על רקע המציאות הזאת, הממשלה החלומית של רנצי התקבלה בציניות ונעטפה בהערכות של פרשנים ואנליסטים שלפיהן היא תחזיק מעמד חצי שנה, גג שנה. חובת ההוכחה מעולם לא היתה כבדה יותר.

תמר טוניק

מתאו רנצי, צילום: רויטרס מתאו רנצי | צילום: רויטרס מתאו רנצי, צילום: רויטרס

ונצואלה חלום ישן

לוונצואלה יש עתודות הנפט המוכחות הגדולות בעולם, אבל אינפלציה של 56%. אפשר לקנות בה ליטר דלק ב־5 סנט, אבל חודשים אי אפשר להשיג נייר טואלט ותרופות. לא פלא שהמדינה בוערת. המוחים יוצאים לרחובות כמו חסרי כל שנדחקו אל הקיר, לעימותים אלימים עם כוחות הביטחון, בלהט מהפכני. אבל הם חושבים על המהפכה כמו בני המעמד הבינוני־גבוה. הם דורשים "אקזיט" (La Salida), בועטים בז'רגון האנטי־קפיטליסטי של השלטון והולכים אחרי מנהיג מפתיע: לאופלדו לופס, בן עשירים, בוגר הרווארד, חובב רשתות חברתיות, עם לוק של שחקן ודם כחול (נצר לסימון בוליבר). בשבוע שעבר לופס הסגיר את עצמו לשלטונות, בתום נאום נלהב עם דגל הלאום ביד אחת ופרח לבן ביד השנייה. התיאטרליות הכריזמטית הזאת מכה גלים, אבל הסיפור אינו צמיחתו של גיבור דרום־אמריקאי חדש. הסיפור הוא חלום המוני על קפיטליזם אמריקאי ישן. אותו חלום שרוב העולם מתפכח ממנו בשנים האחרונות.

מיכל פופובסקי

יו"ר טבע מקצר כהונה

"מעולם לא חלמתי להיות יו"ר טבע", אמר פיליפ פרוסט עם כניסתו לתפקיד, לפני ארבע שנים. הוא התכוון לומר שרצה לראות את אלי הורביץ ממשיך את כהונתו, אבל הכהונה שלו יצרה את הרושם שבעצם הוא מעולם לא התייחס לתפקיד בכובד הראש המתבקש. משקיעי החברה לא ידעו הרבה נחת בתקופתו, בעוד הוא ממשיך בעיסוקיו הצדדיים בתחומי הפארמה, חלקם בעלי פוטנציאל לניגודי עניינים, ובשבוע שעבר פרוסט כבר הצהיר כי אין בכוונתו להשלים את הקדנציה שלו. הוא זרק את זה, כמעט בדרך אגב, בראיון לרשת זרה. עדכון לבורסה לא יצא, בעלי המניות לא יודעו, לא ברור אפילו אם חברי ההנהלה והדירקטוריון שמעו את זה ממנו קודם לכן. טוב יעשה אם ייקח את האגביות המרושלת הזאת למקום אחר, ויאפשר לטבע לקבל יו"ר רציני יותר.

גלית חמי

פיליפ פרוסט , צילום: יובל חן פיליפ פרוסט | צילום: יובל חן פיליפ פרוסט , צילום: יובל חן

לפידות נדבר במספרים

האפיק הפנסיוני הגדול ביותר שמנהלת הפניקס, מבחינת היקף הכסף, הוא ביטוחי המנהלים בקרן י'. בעשר השנים האחרונות החוסכים בקרן הזאת נהנו מתשואה של 85%. לשם השוואה, התשואה בביטוחי המנהלים של המתחרות (מגדל, הראל, כלל ומנורה מבטחים) עמדה על 114% (ממוצע לא משוקלל). במילים אחרות, הפניקס הציעה לחוסכים אצלה תשואה נמוכה בשליש משאר השוק. מאז נקנתה הפניקס על ידי יצחק תשובה, ב־2006, התשואה בקרן י' היתה 44%, לעומת ממוצע של 65% בשאר השוק. מאז מינוי אייל לפידות למנכ"ל, ב־2009, התשואה היתה 49% לעומת 53% אצל המתחרות. הפניקס, אם כן, לא מציעה לחוסכים לטווח ארוך תשואות עודפות; בדיוק להפך. צריך לזכור גם את זה כשלפידות מתעקש שוב ושוב שיאשרו לו חבילת שכר אדירה, מהגבוהות בקרב המוסדיים.

אתי אפללו

 אייל לפידות, צילום: אוראל כהן אייל לפידות | צילום: אוראל כהן  אייל לפידות, צילום: אוראל כהן

פלוג חושפת שהמלך עירום

בשעות הצהריים של יום שני עוד אפשר היה להתבשם ממצבו הטוב של המשק. הלמ"ס פרסם את נתוני התעסוקה, ועם 5.9% אבטלה אפשר היה לדבר על תעסוקה מלאה ולטפוח לבכירינו על השכם. ארבע שעות אחר כך החליט בנק ישראל להפחית את הריבית. הנימוקים נגעו לחשש מהאטה בצמיחה, לשער הדולר הנמוך - ולמצב שוק העבודה. במילים אחרות, הנגידה קרנית פלוג ואנשי הוועדה המוניטרית של הבנק הבהירו לציבור שהם מפסיקים לקבל החלטות על סמך נתוני האבטלה הרשמיים ומעדיפים לבחון את המציאות על סמך פרמטר אחר, מספר המשרות שנוספו למגזר העסקי. והמספר הזה מטריד אותם. בנימוס, באלגנטיות ובחצי פה, החלטת הריבית צעקה לעבר המנופפים בנתוני האבטלה שהמלך בעצם עירום. וכדאי שהצעקה הזאת תהדהד היטב.

נעמה סיקולר

קרנית פלוג , צילום: בלומברג קרנית פלוג | צילום: בלומברג קרנית פלוג , צילום: בלומברג

הגדלת התקציב אשליה אופטית

השבוע, כשישבתי לראיין את ד"ר עדי ברנדר, מנהל אגף מאקרו־כלכלה ומדיניות בבנק ישראל, גיליתי דבר מופלא. אחרי שהממשלה החליטה שתקציב המדינה יגדל בשנה הבאה בכ־2.5% במקום ב־4%, כעת מתברר שאפילו ה־2.5% הם לא באמת 2.5%. למה? בגלל ההבדל בין "ריאלי" ל"נומינלי". 2.5% הם השיעור הריאלי של גידול התקציב, כלומר כוללים גם את עליית המחירים. בפועל התקציב יגדל בפחות מ־2.5%. בכמה? בסביבות 1.9%, אולי קצת פחות, אולי קצת יותר. בערך כמו קצב הגידול השנתי של האוכלוסייה. זו רק שמירה על הקיים, זה לא באמת נקרא להגדיל. אבל מה אכפת לממשלה לצבוע את המדיניות האפורה שלה בצבעים עליזים?

שאול אמסטרדמסקי

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות