ראש צוות הדיור של המחאה החברתית: "ההתמקדות בהורדת מחירי הדירות לא נכונה"

"סיוע לזוגות צעירים ברכישת דירה חדשה זו הסתכלות מאוד צרה על בעיית דיור רחבה יותר", אומרת בראיון ל"כלכליסט" ד"ר אמילי סילברמן, ראש הקליניקה האורבנית באוניברסיטה העברית, ומי שעמדה בראש צוות הדיור של המחאה החברתית לפני שנתיים וחצי.

"ההתמקדות שלנו בהורדת מחירי הדירות היא אולי ההתמקדות הלא נכונה. אנחנו מתמקדים כל כך בלהוריד את המחיר ולייצר יותר יחידות דיור. ההסתכלות שלנו על בית כמוצר למעשה מפספסת את העיקר ואת הפתרון שנמצא מתחת לפנס. רק מחיר זה לא מספיק, כי אנחנו מפספסים פה 50% מהאוכלוסייה שאינה מסוגלת להגיע להון העצמי הנדרש לרכישת דירה".

ד"ר אמילי סילברמן | צילום: מיקי אלון

לדבריה, "דירה זה לא רק מחיר, זה גם קהילה ובית וחינוך ומרחב פתוח. אם מתמקדים במחיר אז מפספסים את התמונה של השכונה. הפתרונות מצויים בשכונות קיימות שאינן צפופות ויש בהן תשתיות: למשל רמת אליהו בראשון לציון, יד אליהו בתל אביב, פרדס כץ בבני ברק ושכונת מורשה ברמת השרון. אם רק נרים את הראש מההתמקדות בליצור יחידות דיור במחיר נמוך ונחשוב על להפוך את השכונות לטובות יותר, נוכל להביא לכך שאנשים יבחרו לגור בהן, נוכל לבנות בהן עוד דירות, וגם לטייב את חייהם של האנשים הגרים בהן כיום".

האם זה נכון לעזור לאנשים לרכוש דירה? הרי מדובר באנשים שכבר יש להם ההון העצמי הנדרש.

"היום המגבלות על המשכנתאות מצריכות הון עצמי של 40% מערך הדירה. זה מוביל לכך שאך ורק אנשים בעלי אמצעים רוכשים דירות. כך שהצעדים בסיוע לרכישת דירות עוזרים לפלח אוכלוסייה מאוד מצומצם, של העשירון השמיני ומעלה. וזאת אל מול הצורך לסייע למי שבעשירונים 7-1, שזה 70% מהאוכלוסייה. כיום לפחות לחצי מהאוכלוסייה אין סיכוי להגיע להון העצמי הנדרש לרכישת דירה, ולכן צריך גם דיור בר־השגה, גם דירות להשכרה וגם דיור ציבורי.

"כמו כן, המדינה מסייעת בבעלות על דיור גם כדי לדאוג להשתקעות של האזרח, במובן של 'יש לי בית ואני נשאר פה. ההון שלי קשור למדינה הזו'. זו סיבה פוליטית מובהקת למדינות צעירות לסייע ברכישת דירה, זה קרה גם בסינגפור". סילברמן מדגישה כי פתרונות דיור בערים מרוחקות לא יעזרו לצעירים, שכן את הוצאות הדיור שהם יחסכו הם יוציאו על תחבורה: "ללכת למצפה רמון זו בעיית תעסוקה ותחבורה בשבילי. זה לא פתרון".

האם פינוי־בינוי זהו פתרון ראוי לדעתך למצוקת הדיור ולמצבן של שכונות קשות?

"במדינות אחרות שבהן השתמשו בפינוי ליצירת מלאי דירות חדש הכינו תוכנית כוללת לשיפור השכונה. אני כמעט לא מכירה מדינת מערב שבה עושים את זה אחרת, אחרי הניסיון הרע של פינוי ובינוי מחדש במדינות מסוימות, שעיקרו היה תפיסה פיזית בלבד של נכסים. התפיסה הזו עלולה להוביל לבעיות חברתיות קשות. אנשים עוברים משכונה שהתפנתה לשכונת עוני אחרת, כי מעלים את המחירים בשכונת העוני שעוברת תהליך של פינוי־בינוי. זו לא שיטה.

"תוספת של דירות במסגרת תמ"א 38 (שיפוץ, חיזוק ותוספת דירות במסגרת תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה - עפ"פ), לעומת זאת, היא כן אפשרית. ההסתכלות הפיזית לא מספיקה כדי לשנות את התדמית של השכונה. צריך להשקיע קודם כל בחינוך ובתחבורה, ולהפוך את השכונות למקומות שמי שיש לו בחירה - יבחר בהם. זה לא פתרון קסם אבל זו משמעותה של התחדשות עירונית".