בגרמניה חוששים: המתיחות עם רוסיה תביא לניתוק הגז הרוסי

המתיחות בין אוקראינה לרוסיה נמצאת בשיאה ונראה שלראשונה זה כ־20 שנה יש סכנה ממשית לפריצת מלחמה על אדמת אירופה. ואולם, על רקע הדרמה בחצי האי קרים, הגינויים המגומגמים מצד האיחוד האירופי אינם מפתיעים אם בוחנים את רצף האירועים שהביא למצב הנוכחי.

כזכור, האירוע המחולל של המשבר הנוכחי היה ביטול הסכם סחר בין אוקראינה לאיחוד האירופי על ידי הנשיא ויקטור ינוקוביץ', שהודח בחודש שעבר מתפקידו. ינוקוביץ' ביטל את ההסכם בשל לחץ כבד מצד מוסקבה, והוציא בכך לרחובות קייב המוני אוקראינים שמחו על המהלך.

התסכול של האזרחים מביטול ההסכם ברור יותר כאשר עומדים על טיבו: "מדובר בהסכם אסוציאציה, הסכם סחר מהמעלה הראשונה שהוא אפילו יותר טוב מההסכמים שיש לישראל עם האיחוד האירופי", מסבירה לכלכליסט ד"ר אסתר לופטין, ראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי בהרצליה.

הסכם כזה, לו הוא היה יוצא אל הפועל, היה מרפה את אחיזתה של רוסיה במשק האוקראיני. יתר על כן, עבור הרוסים הוא התפרש כהתרחקות של אוקראינה מרוסיה לכיוון האיחוד.

במבט לאחור, לופטין סבורה שההחלטה של האיחוד האירופי שלא לערב את רוסיה במשא ומתן על ההסכם הוא שהוביל בסופו של דבר לתגובה המהוססת להשתלטות של צבא רוסיה על חצי האי קרים.

פוטין – האיש מהגז

"יש שטוענים שהאיחוד האירופי היה צריך לערב בהסכם הזה את רוסיה ולא להתעלם ממנה לנוכח היחסים הרגישים בין שתי המדינות", מסבירה לופטין, "אחת הסיבות לזהירות של האיחוד האירופי בהתבטאויות שלו כלפי המשבר באוקראינה היא העובדה שהוא למעשה חיבל ביחסים בין רוסיה לאוקראינה".

כמובן שתסביך האשם של האיחוד אינו זה שמכתיב באופן בלעדי את המדיניות שלו במזרח. סיבה אחרת וחשובה אף יותר היא היותה של רוסיה ספקית הגז העיקרית לאירופה היבשתית ובמיוחד לגרמניה – הכלכלה הגדולה באיחוד.

"כבר לפני כמה שנים החלו לדבר באקדמיה על כך שהיחסים של גרמניה עם מוסקבה חשובים לה יותר מהיחסים שלה עם וושינגטון", אומרת לופטין, "פשוט מפני שהיא יודעת מה המחיר שהיא עלולה לשלם במקרה של מתיחות עם רוסיה".

המחיר עליו מדברת לופטין ושאותו גרמניה מכירה הוא ניתוק ממקורות אנרגיה, וכאמור, ההיסטוריה הקרובה כבר יצרה תקדים לכך. ב-2009 ניתקה רוסיה את אספקת הגז לאוקראינה למשך שלושה שבועות בשל מחלוקת על חוב כספי.

העובדה שחלק הארי של הגז שמגיע לגרמניה מגיע בצינורות שעוברים דרך אוקראינה עצר את אספקת הגז גם לשם.

כלקח מהמקרה, קידמה גרמניה בניית צינור גז מרוסיה אליה שיעבור דרך המדינות הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה. אבל, גם אם כעת גרמניה נתונה פחות לטלטלות ביחסים בין אוקראינה לרוסיה, היא עדיין תלויה באחרונה לאספקת האנרגיה שלה.

"אם לגרמניה יש מחלוקת עם ארה"ב, אז אין סכנה שארה"ב תחרים אותה. אבל רוסיה היא לא מדינה דמוקרטית, ולכן גרמניה נתונה לגחמותיו של פוטין. יש כאן א־סימטריה ביחסים. פעם היו מגדירים את היחסים בין רוסיה לגרמניה כיחסי תלות הדדית. זו לא תלות הדדית, זו פשוט תלות", פוסקת לופטין.

תיאום ציפיות לקוי

 

עניין אחר שגורם לעמידה האירופית מהצד הוא מערכת הציפיות השונה בין אוקראינה לבין האיחוד האירופי. חרף הנפנוף הנלהב של ההמונים בקייב בדגלי האיחוד האירופי במהלך המהומות שהביאו להדחתו של ינוקוביץ' ואפילו כעת, בהפגנות שקורות לרוסיה להסיג את כוחותיה מקרים, לבריסל אין כל כוונה לצרף את אוקראינה אליה.

"האוקראינים שנפנפו בדגלי האיחוד יכולים להמשיך לנפנף", אומרת לופטין. "אם מסתכלים על ההסכם שינוקוביץ' ביטל אפשר לראות שלא היה שם שום סעיף שנוגע להצטרפות של אוקראינה לאיחוד. הציבור האירופי לא מעוניין לצרף את אוקראינה לאיחוד, בייחוד לנוכח המשבר הכלכלי הקשה שפקד את גוש היורו", היא מסבירה.

לופטין סבורה שאפילו החרפה של העימות בקרים וזליגה שלו לתוך שטחים נוספים באוקראינה לא יביאו לתגובה נחרצת יותר מצד האיחוד, שיעדיף תמיד לנקוט אמצעים דיפלומטיים. "ראינו את זה בלוב ובסוריה, האיחוד לא יתערב. אם תהיה התערבות היא תהיה אך ורק מצד מדינות שיעשו זאת על דעת עצמן".