עובדי חברת החשמל ראשונים בהטבות

בזמן שהציבור הישראלי עוסק בהישרדות היומיומית שלו, כל מיני פקידים בירושלים יושבים ומהנדסים רפורמות. מאחורי הרפורמות האלה יש כוונות טובות: להגדיל את התחרות, להוריד את המחירים, להפוך את חייו של הציבור לזולים יותר, גם אם לא נוחים יותר.

אלא שבדרך, בין הכוונות הטובות של הפקידים ועד להתגשמות שלהם, עומדים כל מיני אנשים - יושבי ראש ועדים, לוביסטים, מאכערים ועוד שורה של שולחי ידיים לכיסים לא להם, והופכים את הכוונות הטובות לבזאר טורקי. ובבזאר הזה המדינה משלמת בנדיבות, בעלי האינטרס לוקחים לכיס, והציבור הישראלי משלם.

יו"ר ועד עובדי חברת החשמל, מיקו צרפתי | צילום: אוראל כהן

מנסים לחתוך הוצאות

בימים אלה פועלת ועדת יוגב, ועדת ממשלתית בין־משרדית שאמורה להמליץ לממשלה כיצד להוציא סוף כל סוף לדרך את הרפורמה בחברת החשמל. הרפורמה הזו אמורה לשנות באופן מבני את שוק ייצור ומכירת החשמל בישראל, ואולי (אם ירצה השם, בלי נדר) להוריד את מחירי החשמל לציבור הישראלי. לא היום, לא מחר, אבל אולי, אולי בעתיד.

למעשה זה גם ניסיון להציל את החברה מעצמה. לאורך שנים המדינה לא הצליחה לנהל את חברת החשמל לכיוון של התייעלות, אבל כן הכניסה, לאט לאט, תחרות לשוק ייצור החשמל. במצב שנוצר, לחברת החשמל יש חובות עתק לציבור שהלווה לה עשרות מיליארדי שקלים באמצעות כספי הפנסיה שלו, אבל ההוצאות שלה הולכות ומתמעטות. עד שנת 2025 נתח השוק של יצרני החשמל הפרטיים בייצור החשמל צפוי להגיע לכמחצית. במצב כזה, עם הוצאות גואות והכנסות פוחתות, חברת החשמל עלולה לקרוס אם לא ייעשה דבר.

במצב הזה אשמים כולם: המדינה, העובדים, כל מי שמרח את הטיפול בנושא במשך שנים על גבי שנים והשאיר את הפצצה שתתפוצץ במשמרת של מישהו אחר. לכן אחד הדברים שמובילי הרפורמה מנסים לעשות כעת הוא להקטין במהירות את הוצאות השכר של חברת החשמל.

יו"ר ועד העובדים של החברה מיקו צרפתי מנסה למקסם את תנאי הפרישה של העובדים שיפוטרו במהלך הרפורמה, ואת אלה שיפרשו בקרוב. כחלק מהרפורמה הממשלה מעוניינת לפטר כ־2,500 עובדים מחברת החשמל. במשרד האוצר מגדירים את העובדים האלה כ"מיותרים", בטענה שמדובר באנשים שלפני אי אילו שנים עשו משהו בחברה, אבל עם הזמן הטכנולוגיה השתנתה, תהליכים נעשים אחרת והעבודה שלהם פשוט הפכה לבלתי נחוצה. בכל מקום אחר הם היו מוצאים את עצמם בלי עבודה, אלא שבחברות ממשלתיות כמו חברת החשמל יש חוקים אחרים. וכך העובדים האלה, רובם חצו כבר את גיל 55, פשוט לא עושים כלום. זה לפחות הסיפור שמתגלגל במסדרונות האוצר.

המדינה צריכה לשלם לעובדים האלה כדי לפטר אותם. תגידו - מה חדש בכך שהמדינה מוכנה לשלם לעובדים כסף ומענקים בשביל שיפרשו? בכך כשלעצמו אין חדש. כך היה בתעשיות הביטחוניות, כך היה בנמלים וכך יהיה גם בחברת החשמל. אבל הפיצוי שעומד להגיע לכיס של עובדי חברת החשמל הוא פשוט גבוה משמעותית מפיצויים אחרים ששילמה המדינה בעבר.

יו"ר הוועדה אורי יוגב. הרפורמה תופסת תאוצה | צילום: עומר מסינגר

והנה מה שהמדינה עומדת לשלם להם, אם שר האוצר יאיר לפיד יאשר את עמדת הפקידים שתומכים בכך. ראשית, חלק מהעובדים יקבלו מענק חד־פעמי של 50 אלף שקל. אבל זה הכסף הקטן, שכן העובדים שיפוטרו יקבלו פנסיה תקציבית מהמדינה עד שיגיעו לגיל הפרישה.

אם בזה זה היה נגמר, ניחא. הרי לא היינו מצפים שהמדינה תזרוק לכלבים עובדים שעברו את גיל 50 שהיא עצמה מפטרת, כי אין להם סיכוי למצוא עבודה בשכר נורמלי. אבל העובדים דורשים, וייתכן מאוד שיקבלו, גם פיצויי פיטורים מוגדלים בגובה של 150%, כלומר משכורת וחצי לכל שנת עבודה. למה? כי אפשר. לא משנה שהפיצויים הם כבר חלק מהפנסיה שאותם עובדים אמורים לקבל. ומי ישלם? משלם המסים.

אבל העובדים רוצים גם הגדלה קבועה של 3,000-1,000 שקל לפנסיה שלהם. למה? כי אפשר. העובדים שהמדינה רוצה לפטר משתכרים בערך 40 אלף שקל ברוטו בחודש (בעיקר בגלל הוותק הרב שלהם בחברה). הפנסיה שלהם, לעומת זאת, תהיה בסביבות 14-13 אלף שקל בחודש ברוטו, משום שלא כל השכר שלהם מחושב לצורכי הפנסיה. אז העובדים מעוניינים להגדיל את הסכום הזה. ככה, כבמעשה קסם.

ומה עם שקיפות לציבור?

כמה כל הסיפור הזה אמור לעלות למשלם המסים? הואיל וכל ההסכם הזה אמור להיות לעשר שנים (עד שנת 2025), ההערכות הן כי עלותו למדינה היא 6.5-6 מיליארד שקל. האם למשלם המסים משתלם לשלם את הסכום הזה? מה הוא מקבל בתמורה? על פי ההערכות של האנשים שעוסקים במשא ומתן, הרפורמה אמורה לחסוך למדינה בתקופה הזו סכום של 5.5 מיליארד שקל. כלומר, יש סיכוי לא רע שהרפורמה תעלה למדינה יותר ממה שהיא חוסכת.

יתרה מכך, אם המדינה לא תעשה דבר ותשאיר את העובדים האלה בחברת החשמל עד שיגיעו לגיל הפרישה ויפרשו באופן טבעי, המחיר יהיה רק 4.4 מיליארד שקל.

אם מישהו חושב שהמספרים מוגזמים ושהדברים לא מתנהלים ככה באמת, שילך לדו"ח מבקר המדינה משנת 2009, על הרפורמה בנמלים (זו שהושקה בשנת 2005), ויגלה כיצד מענקים בשווי 200 מיליון שקל לעובדים התנפחו לשווי של 1.2 מיליארד שקל, וגם היום, עשור לאחר מכן, רפורמה עדיין אין.

תהיה ההחלטה של הדרג הפוליטי מה שתהיה, לציבור הישראלי, שעומד לממן את כל הסיפור הזה - באמצעות תעריפי החשמל שהוא משלם ובאמצעות המסים שהוא משלם - מגיע דין וחשבון. לציבור הישראלי מגיע לקבל את כל המספרים, להבין בדיוק לאן ולמי הולך הכסף שלו.

זה מגיע לו גם בהדסה - הרי גם שם משלם המסים יצטרך לשים כסף בשביל להציל את בית החולים - וזה מגיע לו גם בחברת החשמל.

במקום זה, מה הוא מקבל? ועדות ממשלתיות וציבוריות שפועלות מתחת לרדאר ובלי שקיפות והסכמים שנסגרים בארבע, שש או שמונה עיניים. אה, וגם את שר האנרגיה והמים שמבטיח לציבור שהרפורמה תוריד את תעריפי החשמל, ושוכח להזכיר שהתעריפים היו אמורים לרדת אפילו מהר יותר, מכיוון שחברת החשמל שבה לייצר חשמל שמבוסס על גז במקום על דלקים יקרים יותר, ושהרפורמה היקרה הזו למעשה תעכב את ירידת המחירים.

תעריפי החשמל היו אמורים לרדת בשנה הבאה בכ־30% בגלל המעבר לייצור חשמל בגז. הורדת תעריפים כזו היתה יכולה להקל מאוד על יוקר המחיה המכביד על מעמד הביניים. אם הרפורמה תתקבל ותצא לדרך, הורדת התעריפים תחולק לפעימות, בהתאם לקצב הפיטורים בחברת החשמל, ותימרח על פני כמה שנים טובות. את המחיר יצטרכו לשלם הציבור הישראלי והתעשייה הישראלית.