איך נולדה הצורה שמייצגת כוכב?

הודא היקרה,

אנשים מציירים כוכבים בתור מצולעים שפיציים כבר הרבה מאוד זמן. היו כמה ניסיונות עיצוב חלופיים (יש ציורים קדומים שמתארים כוכבים כנקודות מוקפות במעגלים, למשל), אבל את העיצוב הנוכחי ניתן למצוא כבר בהירוגליפים מצריים עתיקים ועל לוחות אבן של המאיה, ועם קצת דמיון אפשר לראות אותו אפילו בציורי מערות בני עשרות אלפי שנים. אז אני לא יכול להגיד לך מי יצר את החיבור. מה שאני כן יכול להגיד לך זה למה הוא הגיוני.

כוכבים בשמיים

אך ראשית, ניסוי. טלי דף וגזרי בו חריץ ארוך וצר. הצמידי את הדף לעינך והציצי דרך החריץ על מקור אור נקודתי. אם איתרע מזלך ואת נמצאת בלילה בהיר מחוץ לעיר את מוזמנת להציץ על כוכב אמיתי, אך בשעת דחק ניתן להסתפק בנורה חשמלית. את רואה את השפיצים? סובבי את הדף ותראי שגם הם מסתובבים. השפיצים האלה מופיעים כי כשגלי האור נתקלים בשולי החריץ הם סוטים קצת הצידה, מתערבבים זה בזה ויוצרים את התבניות המורכבות שאת רואה. מדענים קוראים לזה "עקיפה", וזה קורה עם כל סוגי הגלים, כולל גלים בים.

לא שהאצטגנינים הקדומים התעקשו לצפות בכוכבים דווקא דרך חריץ, אבל תופעה דומה מתגלה גם כשמצמצמים את העיניים, וזה כבר דבר די הגיוני לעשות כשאתה מתאמץ להביט במשהו. ואפילו אם לא מצמצמים את העיניים, בערך אחד מכל שלושה בני אדם סובל ממידה קלה של פחיסות בעדשת העין - מה שהאופטיקאים מכנים "אסטיגמציה" והאופטומטריסטים מכנים "צילינדר". הפחיסות הזאת מונעת מגלי האור להתמקד כראוי, מערבבת אותם ומצמיחה לכוכבים שפיצים.

בקיצור, אף שצורתם האמיתית של הכוכבים היא, באופן די עקבי, כדורית (וזאת כיוון שגודלם העצום מאלץ את כוח הכבידה ללחוץ עליהם חזק מכל הכיוונים וללוש אותם לכדי כדור), יש קשר ברור בין המצולע השפיצי שאנו מציירים לצורה שאותה העין המוגבלת שלנו מצליחה לקלוט.

וזה לא נגמר שם. עזבי רגע את הכוכבים ונסי להיזכר איך נהגת לצייר שמש כשהיית ילדה. עיגול, ואז קווים שבוקעים ממנו לכל הכיוונים. זה נראה כמעט מובן מאליו - השמש אינה סתם כדור, היא כדור שמשפריץ אור לכל הכיוונים. ואיך קוראים להשפרצות האלה? "קרני השמש". קרניים, להזכירך, הן השפיצים שיוצאים מהראש של הבהמה. אז אפילו אם אנחנו רואים מצוין, ואפילו אם אנחנו לא מתאמצים, לא מפתיע שאנחנו מציירים קרניים שיוצאות מהשמש ומהכוכבים. להמחשה בלבד.

askbildad@calcalist.co.il