הסוסים כבר ברחו מהאורווה

הוועדה לבחינת תהליכים לעריכת הסדרי החוב בישראל, בראשות מנכ"לית משרד האוצר, יעל אנדורן, יצאה לדרך במאי אשתקד בקול תרועה רמה. ברקע קרסו הפירמידות של נוחי דנקנר, מוטי זיסר, אילן בן דב ואחרים. 

כתב המינוי של הוועדה נחתם בקביעה שזו תגיש את המלצותיה לשר האוצר יאיר לפיד ולנגיד בנק ישראל סטנלי פישר בתוך 180 יום ממועד הקמתה. מאז חלפו 303 ימים תמימים.

האיחור הלא אופנתי הופך את מסקנות הוועדה הכל כך חשובה הזאת ללא רלבנטיות עבור כמה מהסדרי החוב הגדולים שנעשו בשוק ההון בישראל. בין אלה נכללים, בין היתר, אי.די.בי, אלביט הדמיה וסקיילקס.

יאיר לפיד | צילום: אלכס קומולויסקי

ליעל אנדורן ולחבריה בוועדה, המורכבת מאנשי המקצוע הבכירים בתחומם, יש שפע נסיבות מקלות. שוק האשראי החוץ בנקאי נאמד ב־380 מיליארד שקל; המלצות הוועדה עתידות להשפיע על כספי החוסכים; חברי הוועדה עסוקים בנושאים נוספים מלבדה; ותחום הסדרי החוב סבוך ומורכב מאוד ומצריך למידה מעמיקה.

אך את כל העובדות הללו ידעו שר האוצר ונגיד בנק ישראל בעת שמינו את הוועדה וקצבו את זמנה.

צחוק הגורל הוא, שלוחות הזמנים המתארכים ומתמשכים עד אינסוף שבהם לוקה ועדת אנדורן, הם גם עקב אכילס של הסדרי החוב שבגינם היא הוקמה. ההתדיינויות בבתי המשפט, המשא ומתן עם הנושים ואסיפות האג"ח המייגעות - כולם מביאים את החברות חדלות הפירעון לסוף המסע עם הלשון בחוץ.

ועדת אנדורן ממש לא לבד - האיחורים הכרוניים הם רעה חולה המשותפות לוועדות נוספות שהוקמו בישראל.

זמן קצר לפני שהושלם הסדר החוב של אלביט הדמיה, החברה־הבת פלאזה סנטרס כשלה בעצמה בתשלום חובותיה למחזיקי האג"ח. גורל דומה היה עלול להיות גם מנת חלקה של אי.די.בי פתוח, החברה־הבת של אי.די.בי אחזקות.

בניגוד לנעשה בישראל, בהולנד מקובל לקצוב את משך הזמן שניתן למשא ומתן בין החברה לבין הנושים. אם הצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה על הסדר חוב, החברה נכנסת לפירוק. אבל זה הולנד, וכאן זה ישראל, וזמנים הם לא זמנים.

אתמול התקיים הדיון הסופי של הוועדה לבחינת הסדרי החוב בישראל, ומסקנות הביניים שלה צפויות להתפרסם כבר בשבוע הבא. הסוסים אמנם כבר ברחו מהאורווה, אבל בקצב המסחרר של גיוסי החוב בבורסה בתל אביב, לא יהיה זה הימור גדול להניח שמסקנות הוועדה עוד יהיו רלבנטיות לסיבוב הבא של הסדרי החוב. חצי נחמה.