עובדים ישראלים מצטרפים לענף הבנייה, אך הקבלנים מתעקשים על זרים

מפתיע ככל שזה יישמע, כבר כמה שנים מספר הישראלים שעובדים בענף הבניין נמצא במגמת עלייה. באופן מפתיע פחות, העלייה מתרחשת במקביל לירידה במספר מכסות הזרים שעובדים בענף. במילים אחרות, המדיניות של צמצום מספר העובדים הזרים בענף הבניין עושה רושם שעובדת לא רע, לפחות מבחינת מספר הישראלים בענף: ישראלים מוכנים לעבוד בבניין. 

אם מסתכלים עשור אחורה, מספר הישראלים בענף הבניין עמד בשנים 2001 ו־2002 על 117–118 אלף עובדים בלבד. על פי עיבוד של בנק ישראל לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אותן השנים היו גם שנות השיא של העובדים הלא ישראלים, שמנו אז כ־40 אלף איש. מאז, עם מדיניות אשרות הכניסה והמכסות, החל מספר העובדים הלא ישראלים לרדת בעקביות והגיע ב־2013 ל־כ־5,000 בלבד, כאשר מספר הישראלים עומד על 166 אלף, בנוסף לכ־28 אלף עובדים פלסטינים מהגדה.

מכסה של 8,000 עובדים

למרות המספרים, הקבלנים הגדולים משקיעים הרבה מאוד אנרגיה, זמן וכסף בשביל להשיג עוד עובדים זרים, 34 אלף ליתר דיוק, כמעט פי שבעה ממספר העובדים הזרים מחו"ל שנמצאים כיום בישראל. אם לא, הם מסבירים, הם לא יוכלו לעמוד ביעד שהציבה הממשלה: בנייה של 60 אלף דירות בשנה כדי ליצור היצע מספיק גדול של דירות ולהוריד בכך את מחירי הדיור. אולם לאור המגמה של השנים האחרונות, היענות לדרישות להגדלת מספר העובדים הזרים עד כדי כך עלולה לגרום לצניחה במספר העובדים הישראלים.

שורת החלטות ממשלה בעבר היו אמורות להוריד את מספר העובדים הזרים לאפס ב־2010, אבל לחץ מצד הקבלנים דחה את היישום ל־2015. עתה הקבלנים מתחילים את המערכה לקראת דחייה נוספת בשנה הבאה. אלא שהקבלנים גם כך לא מצליחים למלא את מכסת העובדים שמותרת להם. כיום המכסה עומדת על כ־8,000 איש, לא כולל עובדים פלסטינים. הקבלנים ניצלו עד כה כ־4,700 היתרים, ועוד 500 עובדים מבולגריה יגיעו בקרוב. מי שגם מעורב בהבאת עובדים זרים הוא משרד הביטחון, שאחראי על הבאת כ־800 עובדי חברת יילמזלר הטורקית, כחלק מהבנות בין ממשלות ישראל וטורקיה, אף על פי שהעובדים לא עוסקים בפרויקטים של המשרד.

בדיון שנערך בינואר בוועדת הפנים של הכנסת הבהיר נסים בובליל, נשיא התאחדות בוני הארץ: כי הסיבה שהקבלנים לא ממלאים את המכסה טמונה בכך שהמדינות שמהן מותר להם להביא עובדים לענף - בעיקר בולגריה ומולדובה - מועדפות עליהם פחות מהמדינה שממנה הם באמת רוצים להביא עובדים - סין. אף ששכרם לא נמוך ויכול להגיע ל־15 אלף שקל ברוטו בחודש, העובדים הסינים נחשבים לחרוצים ולבעלי תפוקה גבוהה, בין השאר כי הם כבר מגיעים עם ניסיון מקצועי של עבודה במגדלים.

העבודות הרטובות הן נקודת מפתח בבנייה. אלו הן העבודות שאיתן מתחילים את השלד ושאיתן גומרים את הבנייה. הישראלים, אומרים הקבלנים, לא מוכנים לעבוד בעבודות הרטובות שנחשבות לקשות ולשוחקות במיוחד. אם רק יאשרו להם להביא עוד עובדים זרים לעשות פה טיח וריצוף, הם יוכלו להעסיק עוד 20 אלף עובדים ישראלים בעבודות משלימות כמו אינסטלציה, חשמל וגבס.

אלא שגם לגבי המוסכמה הזו על הישראלים והעבודות הרטובות הנתונים מספרים סיפור אחר. במקביל להורדת המכסות של העובדים הזרים גדלה המגמה של כניסת עובדים ישראלים לעבודות הללו. לפי נתוני בנק ישראל, שהגדרתו לעבודות רטובות מעט רחבה יותר מהמקובל, בשנת 2000 מספר הישראלים בעבודות רטובות עמד על 22 אלף בלבד, בעוד שב־2012 כבר כמעט 37 אלף ישראלים עבדו בעבודות רטובות. המספרים מעידים כי הטענה שלפיה ישראלים לא רוצים לעבוד בעבודות הקשות הללו אינה מדויקת.

המדינה מבצעת מדי פעם "מבצעים" להכשרת עובדים ישראלים, בדגש על חיילים משוחררים, לטובת עבודות רטובות. כך, בשנים 2011–2013 הוכשרו 551 עובדים בעבודות רטובות מסוגים שונים. לפי נתוני משרד הכלכלה, יותר מ־60% מבוגרי קורס שילדאים לבנייה רטובה, לדוגמה, המשיכו לעבוד יותר משנה במקצוע. כלומר, ניתן להכשיר ישראלים לעבוד בענף, במיוחד מכיוון ששכר של עובד כזה יכול לעלות אל מעל ל־10,000 שקל ברוטו בחודש, סכום נאה לחייל משוחרר.

הקבלנים דרשו ויקבלו סינים

התעקשות הממשלה לא להעלות דרמטית את מכסת העובדים הזרים נראית שמתחילה לתת את אותותיה על הקבלנים. לאחרונה הם הגיעו להבנות עם משרד הכלכלה להקמת קרן משותפת בהיקף של 87 מיליון שקל להכשרת 2,000 עובדים בענף הבנייה בדגש על עבודות רטובות. אולם במקביל, הממשלה עושה מאמצים להיענות לדרישתם לגבי חידוש זרם העובדים מסין באמצעות הסכם עם ממשלת סין, בדומה להסכם עם ממשלות מולדובה ובולגריה.