התגמול הממוצע של מנכ"ל בחברות הבינוניות: 4.7 מיליון שקל

בכל הנוגע לשכר הבכירים, חברות היתר בבורסה בתל אביב לומדות היטב מהחברות הגדולות. חבילת התגמול הממוצעת של מנכ"ל בחברות היתר הגדולות עומדת על כ־4.7 מיליון שקל. כך עולה מניתוח מסמכי מדיניות התגמול של חברות יתר שערכה חברת הייעוץ של BDO זיו האפט. הניתוח מתייחס ל־120 חברות היתר הגדולות ביותר, לאחר חברות מדד ת"א־100.

אף שחבילה זו נמוכה בכ־40% מחבילת השכר בחברות ת"א־100, היא עדיין מבטאת פערים ניכרים בין שכבת הבכירים לשאר עובדי החברה. השכר הממוצע של מנכ"לי החברות הציבוריות בחברות היתר גבוה פי 15.3 מהשכר החציוני של העובדים ופי 12 מהשכר הממוצע בחברות. פער זה נמוך מהפערים בין המנכ"ל לשאר העובדים בחברות השייכות למדד ת"א־100, שבו נמדד פער של פי 28.8 מהשכר החציוני בחברה ופער של פי 22.7 מהשכר הממוצע בחברה.

נזרקו למים העמוקים

תיקון 20 לחוק החברות, שזכה לכינוי "חוק שכר הבכירים", נועד למתן את חגיגת השכר בחברות בבורסה. במסגרתו, חויבו החברות להציג מדיניות תגמול ולהביא אותה להצבעה באסיפת בעלי המניות. אלא שהמחוקק לא קבע באופן ברור מהי המדיניות, והדבר היה נתון בסופו של דבר בידי הנהלת החברות.

"מרבית חברות היתר, וראינו זאת גם בחברות מדד ת"א־100, נאלצו להתמודד לראשונה עם מדיניות תגמול, דבר שלא היה קיים קודם לכן בחברות", אומרת רו"ח קרן קיבוביץ, מנהלת מחלקת התגמול של BDO זיו האפט.

מרבית מסמכי המדיניות מפרטים שלושה רכיבי שכר עיקריים: שכר קבוע, שכר משתנה (בונוס) המותנה ביצועים ומענק הוני המורכב מאופציות או מניות. "המדיניות אמורה להיבנות על המדיניות הכללית של החברה ועל התוכנית האסטרטגית שלה שגם הן לא היו קיימות, ולכן החברות נאלצו להיכנס לתהליך בזק של התוויית המדיניות - תהליך עם סוגיות מורכבות המחייב ניהול מו"מ עם הדירקטוריון, ההנהלה, בעלי השליטה, המשקיעים המוסדיים, גופי הייעוץ ובעלי המניות הפרטיים", מוסיפה קיבוביץ.

לא רחוקות מת"א־100

בקרב יושבי הראש, הפערים היו נמוכים מהפערים אצל המנכ"לים. אם, כאמור, ממוצע היחס בין שכר המנכ"ל לשכר החציוני של כלל עובדי החברה (כולל עובדי קבלן) הוא פי 15.3, אצל היו"ר הוא כבר יורד לפי 12.1. ממוצע היחס בין שכר יו"ר הדירקטוריון לשכר הממוצע של עובדי החברה הוא פי 9.3 לעומת היחס המקביל אצל המנכ"ל שקופץ לפי 12. גם בקרב הסמנכ"לים קיים פער מעובדי החברה, והוא עומד על פי 7.2 לשכר הממוצע ו־9 לשכר החציוני.

השכר הברוטו הממוצע של מנכ"לים בחברות היתר שנבחנו עומד על 1.28 מיליון שקל בשנה לעומת ממוצע תקרת השכר עבור מנכ"לים בחברות ת"א־100 שעומד על 2.1 מיליון שקל. ממוצע תקרת מענק עומד על 1.71 מיליון שקל בשנה לעומת 2.9 מיליון שקל בחברות מדד ת"א־100. תקרת הרכיב ההוני - הכולל אופציות או מניות - עומדת בממוצע על 1.66 מיליון שקל בשנה לעומת 3 מיליון שקל במדד ת"א־100. כמו כן, 44 מחברות היתר אישרו מענק מיוחד נוסף למנכ"לים שגובהו 1.885 מיליון שקל בשנה.

ממסמכי מדיניות התגמול עולה כי במרבית החברות הנבדקות קבעו יעד אחד של רווח או שני יעדים למתן המענקים. "לא זו היתה כוונת המחוקק משום שהתגמול אמור להיות מבוסס על קריטריונים לטווח הארוך. רווח שנתי הוא בעייתי בהיבט של ניהול סיכונים משום שהוא נתון למניפולציות חשבונאיות וניהוליות ומשום שהוא בטווח קצר של שנה, כשלא בהכרח קיימים איזונים ובלמים שימנעו לקיחת סיכונים מופרזת בהווה לשיפור הרווח על חשבון ביצועים בטווח הארוך. הטווח הארוך לא בהכרח מקבל ביטוי בבונוס השנתי, ובמרבית הענפים הרכיב ההוני לא מספיק דומיננטי בתמהיל רכיבי התגמול", אומרת קיבוביץ.

אלקטרה נדל"ן בונה תקרה גבוהה לזלקינד

 

בדומה לארקו ולקנדה ישראל, גם באלקטרה נדל"ן הותירו תקרה גבוהה למדי עבור יו"ר אלקטרה גרשון זלקינד. גם הוא, במקרה או לא, מבעלי השליטה בקבוצת אלקו המחזיקה באלקטרה נדל"ן.

מדיניות התגמול מאפשרת לגרשון זלקינד לקבל דמי ניהול קבועים של עד 5 מיליון שקל לחברת הניהול שבבעלותו, עבור היותו יו"ר אלקטרה נדל"ן, כל זאת עבור שיעור משרה של 60%. בנוסף לדמי הניהול, המדיניות מאפשרת לו להשתכר סכום שנתי נוסף של 2 מיליון שקלים עבור מה שמוגדר כ"שירותי ניהול נוספים", ומענק נוסף שיכול להגיע עד לתקרה של 5 מיליון שקלים לשנה.

יו"ר ארקו מקבל בונוס חסר גבולות

 

אריה קוטלר, מנכ"ל ויו"ר חברת האחזקות ארקו, הוא שיאן חברות היתר ויכול להתחרות בקלות בחברות בסדר גודל של טבע וכיל. אף שקוטלר הוא גם בעל השליטה (43%), הדבר לא מונע בעדו לסדר לעצמו חבילת תגמול נאה. תקרת השכר הקבוע השנתי בארקו למנכ"ל עומדת על 3.6 מיליון שקל, המענק המשתנה עשוי להגיע לעד 7.5% מרווחי ארקו ללא מס, עד לגבול של 15 מיליון שקל. גם בהנחה שמדובר על גבול לא אפקטיבי (שכן 7.5% מרווחי ארקו מסתכמים בלא יותר מכמה מאות אלפי שקלים), עדיין האסיפה הכללית לא אישרה את המדיניות. מזל שתיקון 20 מאפשר לדירקטוריון לאשר את המדיניות ללא האסיפה.

בבילון צנחה ולניר מגדיל את פערי השכר

 

מניית חברת בבילון רשמה מחודש אוקטובר 2013 צניחה של 70% - נפילה שהיא מבין הגורמיים העיקריים ליציאת החברה ממדד ת"א־100 והכללתה במסגרת חברות היתר.

למרות הצניחה במניה והיציאה מהמדד, פערי השכר בחברות בבילון עוקפים את הפערים אף בחברות הגדולות: מדיניות התגמול של החברה קובעת כי חבילת השכר השנתית של היו"ר ובעל השליטה נעם לניר יכולה להגיע לפי 35 מהשכר החציוני בחברה. מדובר ברף העליון של החבילה התלוי במענקים, ובחברה מציינים כי במחצית הראשונה של 2013 היחס בפועל עמד על פי 7 בלבד.

ישראל קנדה מפנקת את בעל השליטה

 

מי שעוד נהנה מחבילת שכר מפנקת מבין חברות היתר הוא אסף טוכמאייר, יו"ר ישראל קנדה ואחד מבעלי השליטה בחברה. לפי מדיניות חברת הבנייה, תקרת השכר הקבועה של טוכמאייר עשויה להגיע עד ל־195 אלף שקל בחודש, כלומר 2.34 מיליון שקל לשנה. אגב, זה עבור 95% משרה. תקרת המענקים לטוכמאייר מגיעה עד ל־4.68 מיליון שקל לשנה. המענק באופציות או מניות יכול להגיע לסכום דומה. לרוב חלוקת אופציות אמורה לתמרץ מנהלים שכירים להיות "שותפים בחברה". במקרה של טוכמאיר לחלוקת האופציות אין כמעט תפקיד מלבד דילול שאר בעלי המניות מקרב הציבור.