"מי שרוצה להתעצבן מוזמן"

בעוד סרטים של במאים ישראלים צעירים מתחילים לזכות להערכה בעולם, דוגמת "הנוער" של תום שובל ו"מי מפחד מהזאב הרע" של אהרון קשלס ונבות פפושדו, סרט ישראלי חדש מציג כיוון אפשרי נוסף ל"הסברה": "בשר תותחים", סרט הביכורים העצמאי של הבמאי איתן גפני (33), מתהדר בתואר "סרט הזומבים הישראלי הראשון".

מאז סיום העבודה על "בשר תותחים", לפני כשנה וחצי, הסרט זוכה למחמאות ולפרסים בעולם ואף נמכר להפצה בארצות הברית. בארץ הוא יעלה ביום חמישי הקרוב, כשמלווה אותו הסלוגן "East There's a new conflict in the Middle". גפני, בוגר לימודי קולנוע באוניברסיטת תל־אביב, הפיק את הסרט עם תום גולדווסר ועם אשתו יפית שלו, שגם מגלמת את אחד התפקידים הראשיים.

דורון (לירון לבו) יוצא למשימה שמטרתה לחטוף בכיר חיזבאללה, החשוד בפיתוח נשק ביולוגי שעלול לגרום להשתלטות של זומבים על המזרח התיכון

משימה סודית בלבנון

הסצנה הפסטורלית הפותחת את הסרט עלולה להטעות: זוג צעיר ויפה (לירון לבו ושירה קצנלנבוגן) מטייל במרינה כשהוא עדיין בבגדי חתונה, במה שנראה כתחילתו של ירח דבש. שיחת טלפון שמקבל החתן הטרי קוטעת את השלווה: עליו לצאת למשימה מיוחדת עם שלושה חיילי קומנדו שאינו מכיר. הוא יוצא למשימה סודית בלבנון, במטרה לחטוף בכיר בחיזבאללה החשוד בפיתוח נשק ביולוגי שעלול לגרום להשתלטות של זומבים על המזרח התיכון.

לפי מיטב חוקי הז'אנר, דקות ספורות לתוך הסרט הדם מתחיל להישפך ללא הבחנה, בליווי גופות ואיברים כרותים. נדמה שמדובר בסרט שלא מיועד לבעלי קיבה רגישה, אולם גפני מספר שלקהל אין בהכרח אפיון מסוים: "לפני חמש שנים היה נכון לומר שסרטי זומבים הם נישתיים מאוד, אך מאז שהסדרה 'The Walking Dead' הפכה לפופולרית, מה שהיה פעם נישה והארד קור נעשה כמעט מיין סטרים. בארצות הברית הכל זה זומבים, גם בתרבות הפופולרית".

ובכל זאת, זה לא סרט לקהל הרחב.

גפני. "המטרה היא לא לזכות, אלא למכור" | צילום: אריאל שרוסטר

"אינסטינקטיבית אגיד שהקהל הוא בני נוער וצעירים עד גיל 24, אבל אי אפשר באמת לדעת. גם בארץ יש בשנים האחרונות מהפכה קטנה, וסרטי אימה כמו 'כלבת' ו'מי מפחד מהזאב הרע' מצליחים יפה. זה יכול להיות יופי של סרט לדייטים, כדי שהבחור יחזיק את היד לבחורה. בהקרנות בחו"ל ראינו גם בני 40 ואפילו בני 60 צופים בסרט ונקרעים מצחוק או קופצים מפחד".

"בשר תותחים" כבר השתתף ב־25 פסטיבלים וזכה בשבעה פרסים, ובהם ציון לשבח בתחרות הסרט העצמאי הטוב ביותר בפסטיבל קולנוע דרום האחרון. "כשצופה אמריקאי רואה את הסרט הוא משוכנע שאלה חיילים ישראלים אותנטיים, אבל צה"ל לא היה מעורב בסרט, אני לא מכיר חייל שנראה או מתנהג ככה", מספר גפני. "ניסינו לעצבן קצת את כולם. בסרטי זומבים מתבקש בדרך כלל סאבטקסט חברתי ופוליטי, והצופה הנאמן לז'אנר אפילו יתאכזב אם לא יהיה כזה. משום שזה כל כך ברור, החלטתי שאני לא רוצה להיכנס לשם. צופה שמחובר לז'אנר יזרום עם ההחלטה להימנע מאמירה משמעותית, אבל תמיד יהיו צופים מהשמאל שיגידו שזה סרט פאשיסטי - ולהפך. מבחינתנו יש לסרט אמירה פשוטה: הזומבים מייצגים תקווה. אני אוהב סרטים שהשנייה האחרונה בהם משאירה תחושה טובה של 'Why don't we all just get along'. מי שרוצה להתעצבן מוזמן, העיקר שיצחק".

גם גפני עצמו מציג גישה שונה לקולנוע, כזו שלא לוקחת את עצמה ברצינות רבה מדי, רואה אתגר בתקציב נמוך ומציבה את הכיף כמטרה - הן בשלב היצירה והן מחוויית הצפייה. "החלום הגדול שלי הוא לא לזכות באוסקר, אלא לעשות B movies. המטרה היא לא לזכות, אלא למכור", הוא מצהיר, "ועדיין צריך לעשות קולנוע טוב בגבולות הז'אנר". התוצאה, לדעתו, טובה לסוגה: "עמדנו במטרות שלנו. כשלישיית יוצרים יצרנו כרטיס ביקור כיפי שאפשר למכור. זה לא אמור להיות 'אפוקליפסה עכשיו', זה רק סרט זומבים כיפי".

סעיף הכיף התבטא גם בחיסכון בתקציב: "תקציב ההפקה שלנו היה כחמישית או שישית מתקציב של סרט ישראלי ממוצע, וכדי לחסוך נדרשנו לפתרונות יצירתיים. כשצילמנו בצפון ישנו כמה אנשים באותו חדר, וכשהיינו צריכים 350 ניצבים שיגלמו זומבים, ולא ידענו איך להביא כל כך הרבה אנשים בחינם - ועוד לצפון - פרסמנו פוסטים בפייסבוק, ואנשים מיד רצו לבוא, כי זה סרט הזומבים הישראלי הראשון והם ידעו שיהיה כיף".

חלק מהשחקנים ואנשי ההפקה הם חבריו של גפני. "עמית ליאור, יו"ר איגוד התסריטאים, ערך את התסריט ומשחק בסרט", אומר גפני, "יפית, שעושה תפקיד לא קל בכלל - אשה יחידה בין ארבעה מצ'ואיסטים, ערבייה שמדברת אנגלית אוקספורדית - גם הפיקה את הסרט, ותום גולדווסר, המפיק השני, היה גם צלם שני".

פסקול מפתיע

רשימת הפרסים שהסרט זכה בהם ומכירתו להפצה בארצות הברית, שם יופץ מ־18 במרץ בשם "Battle of the undead", מעלה את שאלת ההכנסות. "הסרט מכניס קצת כסף, אבל בינתיים הכל חוזר למשקיעים. אנחנו מחכים לסגירת ההפצה שלו באירופה".

השיקול המסחרי הוליד גם פסקול עם סיפור מפתיע. "כיוון שאנחנו מגשימים את החלומות שלנו וגם חושבים ממקום מסחרי מאוד, היה לי ברור שצריך מוצר נלווה לסרט. הפנטזיה שלי היתה להרכיב נבחרת חלומות של מטאליסטים וליצור איתם פסקול - פנטזיה שהפכה למפלצת. ארז יוחנן מלהקת Amaseffer יצר את הפסקול, שמשתתפים בו 30 אמנים מלהקות מטאל ישראליות בסדר גודל בינלאומי. לכל שיר יש את ההרכב שלו, כולל אחד הגיטריסטים של גאנס אנד רוזס וגרסה של 'דמיון חופשי' שיצחק קלפטר הקליט במיוחד. גם הפסקול נעשה בתקציב מגוחך, כמעט בהתנדבות. כולם באו בכיף, כי הם שמעו שמדובר בסרט זומבים, וזה הפך לסוג של מיוזיקל מטורף".