הסודיות הבנקאית מתקרבת לקיצה

בתוך שנה־שנתיים, כך מעריך עו"ד טל עצמון, ראש מחלקת המסים במשרד גולדפרב זליגמן, "יסתיים עידן הסודיות הבנקאית". סדרה של מהלכים עולמיים שמתגלגלת בשנים האחרונות מנתצת בהדרגה ובנחישות את החומות שהקימו הבנקים, בעיקר בשוויץ ובשאר מקלטי המס וההון השחור, סביב מאות מיליארדי הדולרים הבלתי מדווחים שהוסלקו בהם למשמורת חסויה.

עכשיו הגיע זמנה של ישראל להצטרף למגמה. "אנחנו לא לבד", אמר לאחרונה ראש רשות המסים משה אשר. "אנו בתחילתו של גל עולמי שמובילה ארה"ב שסופו שרשויות המס בכל העולם יידעו איפה הכספים של האזרחים שלהן מופקדים בכל העולם".

משה אשר

המלחמה הכלכלית של השוטר העולמי

וישראל בהחלט עולה על הגל הזה בדמות מהלך כפול שיושק בקרוב ויסגור על הישראלים שמחזיקים בהון שחור בחו"ל: או שתגלו מרצון או שנקבל את המידע באמצעות חוק חדש. תוכנית גילוי מרצון חדשה ותיקון מהפכני לפקודת מס הכנסה, שיובהרו בהמשך.

אם יש לארה"ב הצלחה במלחמה שאליה יצאה בשנים האחרונות כשוטר העולמי, היא אינה באפגניסטן או בעיראק. המלחמה המוצלחת ביותר היא בבנקים. למלחמה הזו היו שתי סיבות טובות - חתירה לשקיפות עולמית שתקשה על מימון טרור ותבלום הפסדים אדירים על כספי המס שלא נגבו על ההון הבלתי מדווח. כל אלה הובילו לניתוץ אחת הפרות הקדושות של הכלכלה - הסודיות הבנקאית.

לפי סקר של הבנק העולמי, אמר משה אשר, 19% מהתמ"ג בישראל הם הון שחור. "ואם התמ"ג הוא כטריליון שקל, מדובר ב־190 מיליארד שקל. תחשבו כמה מס לא נגבה על הסכום הזה". להון השחור מקורות רבים: פשיעה מאורגנת, עסקים קטנים ובינוניים שלא נותנים חשבונית, יהלומים, המגזר החרדי שעובד במזומן. הכספים של ישראלים שמוחזקים בבנקים בחו"ל, הרחק מהישג ידן של רשויות המס, מוערך ברשות המסים ב־100 מיליארד שקל, יותר ממחצית מסך ההון השחור כולו.

עו"ד טל עצמון | צילום: אוראל כהן

ההערכה הזו נסמכת, בין היתר, על התוכנית לגילוי מרצון שהציעה הרשות ב־2012 למפקידים בחו"ל. נענו לה 1,350 איש שדיווחו על אחזקות של 10 מיליארד שקל תמורת הסדר מס שיאפשר להם "לשחרר" את הכסף.

לדברי עו"ד עצמון, מי שהצטרפו לתוכנית ההיא היו מיעוט קטן. "מדובר היה במחזיקים קטנים ובינוניים. בעיקר מעלימים 'פסיביים', אנשים שירשו כספים מהאבא או מהסבא שהוציא כספים מגרמניה בזמן השואה והפקיד בבנק השוויצרי. הכרישים הגדולים, 'המעלימים האקטיביים', שעשו את כספם מפעילות כלכלית ממשית, עדיין לא הגיעו".

ועתה מתכננת הרשות מהלך כפול ללכידת הכרישים הגדולים. תוכנית גילוי מרצון מספר שתיים, ותיקון 200 לפקודת מס הכנסה. את היחס בין שני המסלולים ניתן לתאר כך: מי שלא יבוא בטוב, ייגרר ברע. תוכנית גילוי מרצון 2 אמורה להיות אטרקטיבית יותר מקודמתה. היא אמנם לא תציע הנחות מפליגות כמו באיטליה, שגבתה רק 10% מס ממי שהצטרף לתוכנית דומה. הרשות הישראלית סבורה שאין זה מוסרי לתת פרס למעלימים בדמות הנחות שערורייתיות, ולכן הגזרים יהיו צנועים ורזים יותר - קיצור בירוקרטיות, גמישות בריביות והבטחה לשמירה על אנונימיות.

"הבעיה העיקרית", מציין עו"ד עצמון, "שההליך מתחיל בחשיפת פרטי המבקש למחלקת החקירות של רשות המסים, ורק לאחר אישורם מתחיל משא ומתן מול פקיד השומה על גובה המס". עם זאת, עו"ד עצמון מעריך שהפעם יש לתוכנית הגילוי סיכוי טוב יותר, בגלל המקל החדש.

המקל החדש ממתין מעבר לפינה

המקל החדש שממתין מעבר לפינה הוא תיקון 200 לפקודת מס הכנסה שעבר בקריאה ראשונה בתחילת פברואר, וממתין בוועדת הכספים לשנייה ושלישית. זהו חוק מהפכני שיאפשר לראשונה לרשות המסים לשתף פעולה עם רשויות מס זרות, כולל מדינות שישראל לא חתמה איתן על אמנה למניעת כפל מס. אמצעי העתיד לגרום ל"חשיפה כפולה" הוא שיתוף מדינות זרות במידע פיננסי המצוי בארץ וחשיפת תושבי ישראל שבבעלותם נכסים לא מדווחים בחו"ל, בפני רשות המסים.

להבנת התיקון ולהשתלבותו במלחמה הגלובלית בהון השחור ובסודיות הבנקאית המגוננת עליו, נחזור לרגע למלחמה שאסרה ארה"ב ב־2008 על הבנקים השוויצריים. היתרון של האמריקאים הוא שהם מחזיקים ביד את הנבוט הכי גדול. לנבוט הזה קוראים FATCA (חוק התאמת המיסוי הזר) שמחייב כל בנק בעולם שרוצה לעשות עסקים בארה"ב לדווח על כל תנועה כספית משמעותית של בעל דרכון אמריקאי ולהעביר לרשויות בארה"ב את כל האינפורמציה על החשבון.

התוצאה היא שגם הבנקים השווייצריים, שידעו לשמור היטב על זכות השתיקה, נשברו והודיעו לאזרחים האמריקאים: או שתגיעו להסדר עם הרשויות בארה"ב (שכלל מס וקנסות רציניים), או שתוציאו את הכסף מפה. הבעיה היא שלמפקידים "השחורים" אין לאן להעביר את הכסף מכיוון שקשה למצוא בנקים רציניים שמוכנים לוותר על עסקים בארה"ב.

המהלך הניב תהליך דומינו כפול: בעקבות ארה"ב הכריזו בריטניה, גרמניה, צרפת ומדינות נוספות על מדיניות גילוי דומה כלפי השווייצרים. ובעקבות הבנקים השווייצריים התקפלו בהדרגה מקלטי מס נוספים כמו איי קיימן, איי מרשל וג'רזי. לישראל אין כוח דומה מול השווייצרים. אין לה נבוט שיכריח אותם למסור מידע דומה על המפקידים הישראלים. לישראל יש עוד בעיה ייחודית. שנים רבות היא נבנתה על כסף שחור של יהודים טובים שעלו ארצה. זכורה האפיזודה של בנק הפועלים סניף הירקון, שפקידיו הועמדו לדין פלילי על הלבנת הון. בסוף הם זוכו וחלק ניכר מהכסף עזב את הארץ.

גם לרגולטורים יש יותר אמביציה

אבל גם הרשויות כאן הבינו שאין ברירה אלא להצטרף למהלך. נדמה גם שלשני הרגולטורים הרלבנטיים - משה אשר ופול לנדס, ראש הרשות למלחמה בהלבנת הון - יש אמביציה רבה יותר משל קודמיהם להילחם בהון השחור. המאבק הזה נרקם בכמה חזיתות: בהקשחת חובות הדיווח על נותני שירותים פיננסיים, בחקיקה שתחיל חובת דיווח על הצ'יינג'ים שנתפסים כמקור להלבנת כספים של הפשע, ובמאבק לצמצום העסקאות והשימוש במזומן שמובילה ועדת לוקר.

ועכשיו תיקון 200 המאפשר חילופי מידע עם מדינות אחרות. "המידע דרוש למדינה האחרת לצורך אכיפת דיני המס שלה, ורשות המסים היתה רשאית להשתמש באותו מידע לאכיפת חוקי המס בישראל", נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק. "הוראה זו באה להתגבר על הוראות הסודיות בפקודת מס הכנסה", נכתב. שיתוף פעולה זה יאפשר לישראל לחתום עם מדינות ה־OECD על אמנה לסיוע הדדי בענייני מס שמתגבשת בימים אלו, ושאחת ממטרותיה היא חילופי מידע אוטומטיים בין המדינות החברות. לפי טיוטת האמנה, המידע יכלול פרטים מזהים של בעלי החשבונות ומידע על אודות יתרות החשבון  "הגלובליזציה והסרת הגבולות הבין־מדינתיים", מסכם עו"ד עצמון, "סוגרות את הפרצות להעלמות מסים. זו התפתחות שמשליכה גם על הבנקים הזרים. הסודיות המלאה נגמרה".