שבוע האופנה של תל אביב: מהרצוי למצוי

הנוגעת ללב. עוד לפני פתיחתה היה ברור שתצוגת האופנה של דניאלה להבי תהיה שונה, ולא רק בשל היותה תצוגת האביזרים היחידה. היא נפתחה בסרט יפהפה ונוגע ללב שסיפר באנימציה את סיפורו של המותג, וברקע הקלטה של דניאלה, שהלכה לעולמה בדצמבר האחרון, ושל אורי - בנה וממשיך דרכה - כשהם מתארים את תהליכי ההתהוות של מפעל חייה. הגישה המזוקקת שאפיינה את הסרט בלטה גם בתצוגה, כאשר על רקע מערכות לבוש מינימליסטיות הוצג הומאז' לפריטים שהיו אבני דרך בהיסטוריה של המותג, לצד תיקים ונעליים מהקולקציה הקרובה והנהדרת.

העדינה. התצוגה של דורין פרנקפורט הזכירה קצת את פניה של המעצבת: בדומה לשפתיים התמיד־אדומות על רקע העור הבהיר, היתה התצוגה מפגן של עדינות עם הבזקים מרשימים של צבע. לאתנחתות הצבע האלה תרמו גם משקפי השמש הנהדרים של יוסף חבר והווידיאו ארט של רן סלווין, שהוקרן ברקע.

המתמידה. כולם חיכו לתצוגה של סמפל מעבר לפינה, כדי לבחון אם היא תצליח להתעלות על התצוגה הראשונה של המותג בשבוע האופנה הקודם. אז נכון שהתצוגה לא סיפקה נקודת ריגוש גבוהה, אולם לפעמים סטטוס קוו עשוי כהלכה אינו דבר רע. בכל הנוגע לנעליים - של המותג vas בעיצובה של רותם גור - אפשר לומר שזו בהחלט היתה נקודת רתיחה.

האנרגטית. ההפתעה של טוב'לה היתה הפעם על הבמה עצמה, ולא באיזו שערורייה זוטא. מחוזקת בבתה, נעמה חסין, הציגה טוב'לה קולקציה אנרגטית ומפתיעה, בעיקר בחלקה הראשון. כשהדוגמניות התקדמו וגבן נחשף התגלו עוד טוויסטים ויזואליים בעלילה.

המאוהבים. מאז שלמדנו לסמן לב בעזרת האצבעות הוא הפך מאייקון סכריני לקוּלי: השלט "חיבוק גדול" שנראה בתצוגה הפיוטית של ששון קדם, הלבבות המטאליים בזו של קום איל פו, השמלות עם ההדפס Love של נסטיה ליסנסקי - אצלנו לא מתביישים לאהוב.

המורשת. שבוע האופנה נחתם במותג המזוהה ביותר עם ישראל, משכית, בתצוגה שנעה בין מרגש למגושם: רווחים מכרטיסים שנתרמו לבית חולים; סוללת נואמים; פריטי ארכיון שדגמנו מפורסמות; פרשנות עכשווית של שרון טל, מעצבת המותג המתחדש, לכתב היד המשכיתי; יום הולדת 97 למייסדת רות דיין; וקרן מור אחת עם עוגת יום הולדת, שדקלמה "אין אין אין חגיגה...".

האותנטית. בנות המקהלה ששרו בתצוגה של קום איל פו, המנצחת עליהן, הפסנתרנית, מעצבות המותג שסיפקו קולקציה לא רעה, והנשים ה"אמיתיות" (שאינן צעירות ואינן שועלות מסלול, אבל הן יפהפיות) שהציגו מערכות לבוש בלבן - מה כל זה אומר על נשיותן האמיתית של הדוגמניות המקצועיות?

הגברים? בחו"ל יש שבועות אופנה נפרדים לגברים. אצלנו, לעומת זאת, התקיימה רק תצוגה אחת, של שי שלום, שרק חצייה הוקדש לגברים. ברור שהעשייה הישראלית לא מסתכמת במה שהוצג בשבוע האופנה, וברור שאת מחיר ההשתתפות, 35 אלף שקל, לא כל מעצב יכול לממן - ועדיין, חוסר האיזון הזה צורם.

הפרטים הקטנים. גימורים, רבותיי, ג-י-מ-ו-ר-י-ם, וגם פרטים (אלה שאלוהים, כך אומרים, נמצא בהם). מה שעשוי להישמע כטרוניה הוא בסך הכל הערה בונה: חוטים פרומים מתעופפים, אמרות בגזירה עוויתית, בגדים קטנים מדי, נעליים גדולות מדי, וזוג מדבקות לפטמות שלא היינו אמורים לראות. למה?