המאבטח התפטר וישלם למעסיקתו 30 אלף שקל

מאבטח שהתפטר מעבודתו אחרי חודשיים, בטענה שהובטח לו שכר כמעט כפול מזה שקיבל בפועל, חויב על ידי בית הדין לעבודה בבאר שבע לפצות את המעסיקה ב־22,338 שקל על תקופת הכשרה שקיבל לתפקיד ועוד 7,500 שקל הוצאות משפט. בכך אישרו שלושת חברי ההרכב בראשות השופט משה טוינה סעיף בחוזה ההעסקה של המאבטח שמחייבו להישאר בתפקיד לפחות 18 חודשים, ודחו את טענת העובד כי מדובר בסעיף מקפח ובלתי חוקי.

פסק הדין יוצא הדופן ניתן בימים האחרונים בעקבות תביעת המעסיקה, חברת שלג לבן, המספקת שירותי ניקיון ושירותי אבטחה, בין היתר למעברי הגבול. העובד החל את עבודתו בחברה בפברואר 2009 והוצב במעבר ארז. חודשיים לאחר מכן הוא התפטר, והחברה תבעה ממנו 25 אלף שקל והציגה סעיף בחוזה ההעסקה שלו שבו התחייב העובד לשלם סכום זה אם לא יתמיד במשרה שנה וחצי.

העובד, רן משה לורברט, העלה באמצעות עו"ד גיא אבני שלל טענות נגד התביעה. טענתו המרכזית היתה שהחברה התחייבה לשלם לו 50 שקל לשעת עבודה רגילה אך בפועל שילמה לו 28 שקל לשעה בלבד. הוא טען שבמודעות הדרושים שפרסמה החברה הופיע מידע כוזב על שכר של 50 שקל לשעה ולכן הוא קיבל על עצמו את העבודה.

לורברט אף הגיש תביעה נגדית ודרש 20 אלף שקל פיצוי על הפרסום המטעה. לפי גרסת העובד, בעקבות אותה מודעה הוא פנה לחברה בטלפון ונציגת החברה אף אישרה לו את תעריף השכר שפורסם. בהמשך הוא הופנה לבדיקת התאמה ולקורס הכשרה. לטענתו, בימים הראשונים של הקורס הוא הוחתם על חוזה עבודה ללא שקיבל הסבר על תוכנו וללא שעיין בחוזה קודם לחתימה.

החברה טענה באמצעות עוה"ד שרון חכמון אלמקיאס ומורן משה חכמון ממשרד חכמון אלמקייס ושות' שלא פרסמה מודעות שכללו הצעת שכר של 50 שקל לשעה, ושעמו התפטרו עוד שישה מאבטחים - כולם בוגרי אותו מחזור של הקורס - במהלך מתואם, לנוכח הסירוב להעלות את שכרם.

הרכב השופטים קבע שהנתבע לא צירף לראיותיו את הפרסום המטעה לכאורה, וקבע כי הוא "נכשל בעדות שאינה אמת". לדברי השופטים, אף שהעדויות הצביעו במובהק על התפטרות מתואמת של שבעה מאבטחים, המשיך הנתבע להתעקש בעדותו שאין קשר בין התפטרותו לזו של חבריו. בית הדין קבע גם שבחוזה ההעסקה נכתב במפורש כי השכר לשעה הוא 28 שקל וכי הופיעה בו גם התחייבות לתקופת העסקה של שנה וחצי. עוד נקבע כי העובד "חתום על החוזה כשהוא מודע היטב" לתנאים אלו, ועל בסיס כך נשלח לקורס של ארבעה שבועות בתנאי פנימייה וקיבל על כך שכר.

גם טענת העובד שסעיף התחייבות הוא סעיף מקפח נדחתה, וכך גם הטענה שהתניה אינה הוגנת שכן היא חלה רק על העובד, ואילו המעסיקה יכולה לפטרו בכל עת. חברי בית הדין, נציגת העובדים פסה מרקוביץ ונציג המעבידים יאיר כפיר, שהצטרפו לקביעת השופט טוינה, קבעו שפסילת סעיף ההתחייבות של עובד לתקופת עבודה קצובה עלולה ליצור תמריץ שלילי למעבידים ולהוביל אותם להתנות קבלה לעבודה בהסכמת המועמד להכשרה על חשבונו. בית הדין הוסיף שהמעסיקה הציגה מסמכים שמהם עלה כי עלות ההכשרה היתה 15 אלף שקל, ולהם נוספו 5,000 שקל ששולמו לעובד על תקופת ההכשרה, ו־3,000 שקל עלויות מבחני התאמה ובדיקות רפואיות (ק"ג 3217-09).