תגמול פלוס בביטוח ישיר: בונוס ושערוך אופציות למנכ"ל על אותה עסקה

רביב צולר | צילום: צביקה טישלר

אי.די.אי ביטוח

עסקה מוצלחת אחת הניבה למנכ"ל 15.2 מיליון שקל

עלות שכרו של רביב צולר, מנכ"ל אי.די.אי ביטוח, שמפעילה את מותגי הביטוח ביטוח ישיר ו־9000000, עמדה על 11.92 מיליון שקל בשנה - סכום כמעט זהה לעלות בשנה הקודמת, פרט להבדל קטן ומהותי - ב־2012 עלות שכרו כללה בונוס של 7.5 מיליון שקל עבור מעורבותו בעסקת השקעת קרן באטרי בביטוח ישיר, ואילו ב־2013 עלות שכרו כללה מענק גדול של אופציות - 7.7 מיליון שקל - שנבע אף הוא מאותה עסקה עם באטרי.

במסגרת העסקה, שנחשבת לאסטרטגית עבור קבוצת ביטוח ישיר שבשליטת משפחת שניידמן, השקיעה הקרן 124 מיליון שקל בתמורה ל־17% מביטוח ישיר. ניתן היה לצפות שהבונוס ומענק האופציות החריגים והנדיבים שצולר קיבל על מעורבותו בעסקה (שאינה חלק מהניהול השוטף שלו), יעוגנו במדיניות השכר של החברה, אך במדיניות הנוכחית אין אף פסקה שמזכירה כי ניתן להעניק למנכ"ל מענק על אירועים חריגים. עלות השכר הגבוהה מאד של צולר משגרת אותו (לעת עתה) אל המקום ה־3 בטבלת השכר של "כלכליסט", אחרי בכירי טבע.

לפי החברה, במהלך 2014 היא תאשר תוכנית תגמול לפי תקנות תיקון 20 לחוק החברות ("חוק שכר הבכירים"), שמחייבות אותה, בין היתר, לקבוע קריטריונים ברורים למענק שהיא נותנת לבכיריה, כמו גם לבחון ולפרסם את פערי השכר בין שכר המנכ"ל לשכר החציוני והממוצע של העובדים הזוטרים.

לפי חישוב "כלכליסט", הפער בין עלות שכרו של צולר ב־2013 לעלות השכר הממוצעת בחברה עמד על פי 71. עד כה שכרו של צולר פורסם במסגרת דוחות ביטוח ישיר השקעות פיננסיות, החברה־האם של אי.די.אי ביטוח שבשליטת משפחת שנידמן. חישוב הפערים לפי נתוני החברה־האם פעל יותר לטובתו צולר, שכן הוא שיקלל במצבת העובדים הזוטרים גם את עובדי חברת הבנייה וניהול הנדל"ן המניב אדגר השקעות, שזוכים לשכר ממוצע גבוה יותר מהמוקדנים של ביטוח ישיר - וכך בשנה שעברה פער השכר בין צולר לעובדיו היה נמוך ועמד על פי 64.

מצבת העובדים של אי.די.אי ביטוח גדלה ב־11.4% בשנה שעברה למצבת של 1,155 עובדים, בעיקר בשל החמרת הדרישות הרגולטוריות על החברה, שגרמו לצמיחת כוח אדם במחלקות פיקוח ובקרה, כספים ומערכות מידע. כמו כן הצמיחה בעסקי החברה גרמה לעלייה בכוח האדם במוקדים - הפרמיות (הכנסות החברה ממכירת ביטוח) שלה עלו ב־12% ב־2013 ועמדו על 1.4 מיליארד שקל, והיא רשמה רווח כולל של 121 מיליון שקל, עלייה של 15% לעומת 2012.

בדרך כלל חברות המפעילות מוקדי שירות סובלות מתחלופה גבוהה של עובדים, אך אי.די.אי מציינת בדו"ח כי "תחלופת העובדים בשנת הדוח קטנה בהשוואה לשנה קודמת (...) בזכות מאמצי שימור שמקיימת החברה, וההשקעה הגדולה שלה ברווחת העובדים ובתנאי העסקתם". עובד ממוצע בחברה קיבל ב־2013 שכר בעלות של 13.9 אלף שקל בחודש, בעיקר הודות לבונוסים מבוססי ביצועים שהם מקבלים. בנוסף החברה מפעילה מערך רווחה גדול ומקציבה 2 מיליון שקל למלגות ללימודים אקדמיים עבור העובדים ובני משפחותיהם.

שיפור או דרדור?

עלות שכרו של המנכ"ל נשארה כמעט זהה, אך הפער מול עובדיו גדל. זאת בשל תיקון חשבונאי: דו"חות החברה כללו בעבר את עובדי חברת הבנייה אדגר השקעות, ששכרם הגבוה צמצם את הפערים.

צינורות המזה"ת

החברה עברה להפסד תפעולי, והמנכ"ל לא קיבל מענק

השליטה בצינורות המזה"ת, חברת ייצור הצינורות, עברה במאי 2013 מידי גאון אחזקות של משה גאון לקרן ויולה. כתוצאה מכך, מצבת העובדים של החברה הצטמצמה ב־10.3% - מ־387 עובדים ל־347 עובדים. בינתיים, מסוף 2013 ועד היום הצטמצמה מצבת העובדים של החברה בעוד 56 עובדים, כלומר 16% נוספים מכוח האדם.

כשהמנכ"ל מקצץ דרמטית בכוח האדם שהוא מעסיק, הוא לא יכול לקבל שכר גבוה. כך, לפחות, מאמינים בויולה, ככל הנראה. המנכ"ל רפי איפרגן, שמונה לחברה במרץ 2013, משך שכר בעלות של 1.2 מיליון שקל עבור 9 חודשי כהונה. עלות שכר זו מהווה פער של פי 9 בשכרו של איפרגן לעומת עלות השכר הממוצעת לעובד בחברה - ללא ספק אחד הפערים הנמוכים שנבדקו עד כה על ידי "כלכליסט". מדובר בפער שניתן לצפות בחברה פיננסית או חברת אחזקות המעסיקה מעט עובדים, ולרוב לא נצפה בחברה תעשייתית שמעסיקה כמות עובדים כמו צנורות המזה"ת.

לשם השוואה, ב־2012 קיבל המנכ"ל הקודם, איציק מולכו, שכר בעלות של 2.1 מיליון שקל, שיצר פער של פי 13 בינו לבין העובד הממוצע. ייאמר לזכות מולכו כי ב־2012 החברה רשמה רווח תפעולי של 51.4 מיליון שקל, בעוד שהתוצאות של 2013 כללו ירידה של 38.9% במכירות ומעבר להפסד תפעולי של 24 מיליון שקל.

כמו בחברות מצמצמות אחרות, גם בצנורות המזה"ת הפיטורים העלו מלאכותית את עלות השכר של העובדים הזוטרים בשל ההוצאות על פיצויים ותשלומים נוספים הכרוכים בפיטורים, שכמובן לא מצביע על שיפור כלשהו בתנאי פועל הייצור הממוצע במפעל של החברה.

עיקר הפיטורים שביצעה החברה היו במגזר צנרת הפלדה - שם גם היתה אוכלוסיית עובדים ותיקה המאוגדת בהסכם קיבוצי. אחרי דיונים עם ההסתדרות וסכסוך עבודה שהוכרז, צנורות המזה"ת דיווחה כי תוציא 9.7 מיליון שקל עבור פרישת העובדים, והמהלך ילווה גם בסגירת חלק מפעילות הייצור ומעבר לייבוא של אותם מוצרים.

שיפור או דרדור?

הפער בין עלות שכר המנכ"ל לעלות השכר הממוצעת בחברה ירד מפי 13 לפי 9, כתוצאה מביטול הבונוס למנכ"ל והעלייה בעלויות שכר העובדים בשל פיצויים למפוטרים.

דלק ישראל

הבונוס של המנכ"ל מבוסס רק על שיקול דעת של החברה

דלק ישראל סיימה את 2013 עם עלייה קטנה בפער בין עלות שכרו של מנכ"ל החברה אבי בן אסאייג לעלות השכר הממוצעת בחברה בחברה - מפער של פי 41 ב־2012 לפער של פי 42 בשנה שעברה. העלייה הקלה נבעה מצמיחה של 4.8% בעלות שכרו של בן אסאייג, שעמדה על 3.9 מיליון שקל ב־2013, שאוזנה מעט על ידי עלייה של 0.5% בשכר הממוצע בחברה לעומת 2012. העלייה בשכר הממוצע נבעה מעליית שכר המינימום, שקוזזה מעט על ידי קליטה של עובדים חדשים בשכר נמוך. מצבת העובדים של החברה עמדה נכון לסוף שנת 2013 על 2,456 עובדים — גידול של 5% לעומת מצבת כוח האדם נכון לסוף 2012.

כמו חברות רבות עתירות כוח האדם מתחום הקמעונאות, גם בדלק ישראל ישנם עובדים רבים העובדים במשרות חלקיות, מה שמגדיל מלאכותית את הפער. זאת משום שאותם עובדים מקבלים שכר נמוך משום שלא עבדו משרה מלאה. היות שתחנות הדלק מעסיקות כמות גדולה של חיילים משוחררים המעוניינים במענק העבודה המועדפת, ניתן להבין כיצד החברה מציגה פערי שכר לא מבוטלים שנה אחרי שנה.

השינוי בעלות שכרו של בן אסאייג נבע מעליה ברכיבי המזומן - השכר עצמו שגדל עקב ההצמדה שלו למדד, ורכיב הבונוס שגדל ב־63%. ב־2013 הוא קיבל בונוס של 570 אלף שקל בונוס, לעומת 350 אלף שקל ב־2012.

החברה מציינת כי הבונוס שקבוע בהסכם ההעסקה של בן אסאייג מוענק על פי "שיקול דעת בלעדי ומוחלט" של החברה לגבי "גובה המענק והן באשר לעצם הענקתו". במילים אחרות - החברה יכולה להעניק לבן אסאייג כמה שהיא רוצה, לפי כל פרמטר שבו תחפוץ. לפחות כעת, כאשר החברה הפכה לחברה פרטית, לציבור כבר אין חשיפה לשיקול הדעת השרירותי הזה בבונוס.

בנוסף, עלות שכרו של בן אסאייג כללה הוצאה של 1.4 מיליון שקל על אופציות, אך עם הפיכת החברה לפרטית כלל לא ביטוח שהן יתורגמו לכסף.

בסיכום 2013 החברה רשמה ירידה של 2% במכירות דלקים בניכוי היטלים וכן ירידה בשיעור זהה בחנויות הנוחות שנבעה בין השאר מהורדת מחירים. מנגד המכירות שביצעה היו רווחיות יותר, כך שהחברה הגדילה את הרווח התפעולי שלה ב־7% להיקף של 130 מיליון שקל. בשורה התחתונה רשמה דלק ישראל רווח נקי של 38 מיליון שקל - עליה של 58% לעומת 2012.

שיפור או דרדור?

הפער בין עלות שכר המנכ"ל לעלות השכר הממוצעת בחברה נותר דומה ל־2012. עלות שכר המנכ"ל גדלה ב־4.8% הודות לבונוס שקיבל, ואילו שכר העובדים עלה ב־0.5% בשל עליית שכר המינימום.