אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תעלומת התשעה מיליארד צילום: אוראל כהן

תעלומת התשעה מיליארד

פועל יוצא מהמעבר מפנסיה תקציבית לצוברת הוא שההוצאות הממשלתיות השנתיות על שירותיה לאזרח פחתו בסכום גבוה הרבה יותר ממה שנדמה

17.03.2014, 11:59 | אריאל רובינשטיין

בכפר קטן בארץ רחוקה היו התושבים מתפרנסים מזה דורי דורות ממלאכה גופנית. כאשר הגיע בן המשפחה לפרקו ואבי המשפחה מיצה את יכולת עבודתו קיבל הבן הבכור את מושכות העסק המשפחתי והעביר שליש מפרותיו לאביו מולידו שפרש לדוג וללטף את נכדיו. יום אחד התגנב החשש לכפר שהתרופפו ערכי המשפחה וצעירים מקולקלים עלולים להתכחש למחויבויותיהם המסורתיות. כלכלנים הציעו לשנות את השיטה ברוח המודרנה. כל צעיר עובד נדרש להפקיד שליש מהכנסתו ב"קרן הצבי הפנסיונית" שהתחייבה לפרנסו לעת זקנה. הקרן התמחתה בהשקעות גלובליות ובאגרות חוב שהנפיקה מועצת הכפר, מה ששימח את התושבים שחשבו שגם יעשו סיבוב על השוק. היו ספקנים ששאלו מה יקרה אם קרן הצבי תתמוטט. אבל, נוצרה גם בעיה נוספת: בדור המעבר היה צריך כל צעיר עובד גם לפרנס את הוריו שטרם חסכו בקרן הצבי וגם להפקיד את הפרשותיו שלו לקרן.

קראו עוד בכלכליסט

אם השוק הפיננסי יתמוטט יום אחד, סביר שהמדינה תיאלץ ליטול על עצמה חלק גדול מהתחייבויותיו, צילום: בלומברג אם השוק הפיננסי יתמוטט יום אחד, סביר שהמדינה תיאלץ ליטול על עצמה חלק גדול מהתחייבויותיו | צילום: בלומברג אם השוק הפיננסי יתמוטט יום אחד, סביר שהמדינה תיאלץ ליטול על עצמה חלק גדול מהתחייבויותיו, צילום: בלומברג

הכפר הזה הוא בעצם ישראל. שנים שההעברות הבין דוריות כלפי עובדי השירות הציבורי היו מתבצעות באמצעות הסדר הפנסיה "התקציבית". המדינה הייתה צוברת התחייבויות פנסיוניות בשנים שבה הייתה מעסיקה עובד ומשלמת לו גמלה מתקציבה השוטף בשנים שלאחר פרישתו. לפני יותר מעשור שונתה השיטה. מאז, במקביל להעסקתו של עובד, המדינה מפרישה סכומי כסף לקרנות פנסיה. הקרנות משקיעות את הכספים בשוק ההון ומחויבות להעביר את הקרן ופירותיה לעובד לאחר שיצא לגמלאות. שינוי השיטה נועד להגביר את המשמעת העצמית של המדינה. הממשלה צריכה עכשיו להביא בחשבון מידי את העלות הכוללת הכרוכה בהעסקת כל עובד לרבות העלות הפנסיונית. העובדים מצדם תמכו במהלך תוך שהאמינו שבכך הם מבטיחים את עתידם ושכסף המושקע בשוק ההון שווה יותר.

אפשר לומר שבהסדר הפנסיה התקציבית הייתה המדינה נוהגת ללוות את הכספים שבשיטת הפנסיה הצוברת היא מפקידה בחשבונות הפנסיה של העובדים. זה בכלל לא דבר נורא שכן גם עכשיו המדינה לווה חלק ניכר מכספי הפנסיה מהקרנות, אלא שעתה נשארת "פאה ושכחה" בידי חברות פיננסיות מיותרות. זאת ועוד, המדינה לא נפטרה לחלוטין מהתחייבויותיה: אם השוק הפיננסי יתמוטט יום אחד (אירוע לא בלתי אפשרי), סביר שהמדינה תיאלץ ליטול על עצמה חלק גדול מהתחייבויותיו.

ומה הקשר של כל זה לתקציב המדינה? כמו בכפר הרחוק גם כאן המדינה צריכה לשלם במשך דור המעבר גם את התחייבויותיה הפנסיוניות שנוצרו לפני המעבר לפנסיה צוברת, וגם את הפרשות הפנסיה הנוכחיות. ניסיתי לברר באילו סכומים מדובר. מתסכל לגלות כמה הסטטיסטיקה הכלכלית הלאומית מצומצמת גם בעידן בו כל הכנסה והוצאה מתועדות אלקטרונית. אם הבנתי נכון אז המדינה מפקידה עתה מדי שנה כ-9 מיליארד שקלים בידי קופות הפנסיה, סכום שהוא כ-3 אחוזים מתקציב המדינה. את הסכום הזה המדינה הייתה "חוסכת" כביכול אילו התמידה בפנסיה התקציבית. זה בכלל לא מעט בעיקר בהתחשב בקשיחות מרבית רכיבי התקציב. אם יתברר שמדובר בסכום גדול בהרבה לא אפול מהכיסא.

ולמה זה מעניין אותנו? כי פועל יוצא מהמעבר מפנסיה תקציבית לצוברת הוא שההוצאות הממשלתיות השנתיות על שירותיה לאזרח פחתו בשנים האחרונות בתשעה מיליארד שקל יותר ממה שנדמה מנתוני החשבונאות הלאומית המהווים בסיס לקבלת החלטות בכנסת ובציבור. הממשלה מקצצת בשנים אלו בשירותים הציבוריים הרבה יותר ממה שנוהגים לטעון אפילו מבקריה. אולי זה נכון (ספק בעיני) ואולי זו טעות. מכל מקום לא מזיק להבין.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
האמנם תשעה מיליארד?
יש כ-250,000 עובדי מדינה (כולל מורים ביסודי וכולל צבא הקבע) נניח בנדיבות שכר פנסיוני ממוצע 8,000 ש"ח לחודש הפרשת המעביד לביטוח פנסיוני היא 14.33% (חלק העובד אינו רלבנטי לדיון זה) נחשב ונקבל פחות מ-3.5 מיליארד. זה לא מעט, אבל רחוק מ-9 מיליארד שעליהם מדבר פרופ' רובינשטיין
דוד  |  17.03.14
2.
יש לבצע תספורת עמוקה בתשלומי הפנסיה התקציבית - התשלומים פה הם גזל ושוד הציבור!
כל מיני פקידים לשעבר קבעו לעצמם הטבות מופרכות. להוסיף חטא על פשא - נהגו ונוהגים לנפח את המשכורת האחרונה לפנסיה על-ידי העלאה בדרגה (או מעבר תפקיד) בדיוק לפני הפנסיה. מודבר בשוד של הציבור הרחב. יש - 1. למסות במס שולי של 50% כל שקל קצבה מעל ל3000 שקל לחודש. 2. להפסיק תשלומי קצבה לכל מי שמתחת לגיל 67 (פורשי מערכת הביטחון), ולהעלות את גיל הפרישה ל70. 3. לבצע חקירה של כל מי ששכרו לפנסיה שונה קרוב ליציאתו לפנסיה, ולשלול קצבאות כל מי ששכרו שונה כך שהוא קיבל קצבה מנופחת. יש לדרוש השבה של כל סכום ששולם בעודף.
די לשחיתות! , המגזר הפרטי!  |  17.03.14
1.
לא מדוייק
כמו בסיפורים, אגדות ומשלים - צריך להבין האם תוכן הסיפור (שהצגת) גורם לעיוות או המימיקה/התצורה. נכון שבמודל דורות אינסופי סטטי (זה חשוב מאד!!)- לכאורה כל דור משאיר לבאים אחריו נכסים מוחשיים כגורמי יצור- ומקבל מנגד "פנסיה" מהילדים. אלא שהתארכות תוחלת החיים - עלתה במהלך הדורות האחרונים בשיעורים לא מבוטלים. נניח שבמקביל לכפר שהצגת היה כפר נוסף - בוא נקרא לו אספמיה למשל - זהו היה הכפר שאהב מאד לחלום על עולמות מושלמים, ונהג להאמין בבני האדם האחרים בלי גבול וללא קץ. האנשים הבוגרים באספמיה, חיו כל כך טוב, שלא סבלו מהתקפי לב, מלחמות ושאר ירקות, ולכן התחילו לההאריך חיים יותר ויותר (עת הגיעה טכנולוגיית התרופות מהכפר השכן) עם הזמן הזקנים האריכו ימים, והדור הצעיר התחיל לשלם 1/3 מהכנסותיו לדור האב ו-1/3 מהכנסויות לדור הקודם - הסבא. אומנם 1/3 נשאר לדור העובד עצמו, אך באספמיה לא התרגשו והאמינ ושהדור העתיד לבוא יסכים לקחת את העול על גבו. לא חלפו דורות רבים ומלבד דור האבות, דור הסבים החלו להגיע לגיל זקנה מופלג גם דור ה"סבא-רבה". הדור הצעיר שהיה צריך לממן- את אבא סבא וסבא רבה עמד בפני שוקת שבורה. מחד- רצה מאד לשמור על המסורת - וזאת כה חשובה באספמיה - מאידך - אם יעביר את כל הכנסתו לשורשי העץ (המשפחתי)- לא ישאר עוד לעלים - ואלה עלולים לכמוש. משכך החליט הבן הסורר (לא בלי ייסורי מצפון - האופייניים לקבלות קשות) לבטל את העברות הכספים לדורות המייסדים ולהתחיל סדר חדש. אלא שפתאום התברר שהכל היה רק חלום בראשו של מנהיג הכפר החכם. הוא הבין את העתיד לבוא והחליט לעשות סדר חדש, ופחות קיצוני כבר בימינו אנו. ובא לאספמיה גואל!
סטודנט לשעבר שלך , מרכז  |  17.03.14