הון אנושי: הבִּיצה שהתחפשה

הגשם והקור לא הרתיעו את בלייני פורים: תל אביב היתה מפוצצת, צוהלת, מחופשת, ובמסיבת החג שנערכה במתחם קסטיאל אי אפשר היה לזוז. ניר שמול, שארגן את המסיבה, קיבל את המוזמנים במדי אסיר. שמול, שותף ומנכ"ל בחברה לפיתוח והתחדשות עירונית, היה פעם סמנכ"ל בגינדי השקעות. "מה אגיד לך, הסיפור הזה של המרפסות זה מזל רע", הוא אמר. "הם לקחו את חברת הבנייה הכי טובה ונפלה המרפסת. זה דבר שאי אפשר לצפות". ככה זה עם נדלניסטים: כשקורה משהו, לך חפש אותם. בכלל, האירוע היה מלא בנדלניסטים, מעמד שצמח בשנים האחרונות. פעם כולם רצו להיות עורכי דין, היום - יזמי נדל"ן.

הכנסות האירוע הן קודש לעמותת שניר, הפועלת לשוויון הזדמנויות בחינוך, אבל איש מהחוגגים לא ידע לומר לי מה בעצם עושה העמותה, ואיש גם לא התעניין. נעמדתי ליד שתי בחורות בלבוש פרובוקטיבי שאמרו שהן מחופשות לזונות. באחת הפינות ראיתי את ראש ההסתדרות הפורש עופר עיני, חמוש בזקן ובכובע. בפינה אחרת הבחנתי ביגאל לנדאו, מנכ"ל רציו ומבעליה - לבוש בחולצה פרחונית, מעשן סיגר ענק ובוחן את הנוכחים. שאלתי את לנדאו איך מתקדמת העסקה שמתרקמת בין רציו ודלק ובין ענקית הגז האוסטרלית ווסטסייד, שבמסגרתה אמורה ווסטסייד לרכוש כ־25% מהזכויות במאגר לווייתן תמורת 2.7 מיליארד דולר. "העסקה לא תיחתם עד שהאוסטרלים לא יידעו בוודאות מהו גובה התמלוגים", אמר לנדאו ושאף מהסיגר. "בניגוד אלינו, הם לא חייבים למדינה כלום, וכאן אי אפשר לשנות הסכמים אחר כך כמו שהיה בוועדת ששינסקי. המדינה צריכה להציג עקביות ולא להתנהל כמו מדינת עולם שלישי. אין פה סנטימנטים. מדובר בביזנס".

למחרת, במוצאי שבת, שוב פגשתי את לנדאו, הפעם בנשף פורים המסורתי של תיאטרון היידישפיל בהילטון, שסוחף אליו בכל שנה את הגוורדיה הוותיקה של אנשי העסקים, ובה גם אביו של לנדאו, ישעיהו, שלמה שמלצר, בעלי שלמה SIXT, ועו"ד יורם שפטל, שמגיע בכל שנה בתחפושת של חזיר סוציאליסטי אדום, כי החזירים האמיתיים הם בעצם הסוציאליסטים, שהובילו, לטענתו, לכל האסונות בעולם. האירוע כולו התנהל בניצוחו של יו"ר התיאטרון (ויו"ר קבוצת דלק) גבי לסט, שחיבק ונישק את כל הנוכחים.

אחר כך נתקלתי שם בלא אחר מאשר שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון. לאחרונה נתקלתי בו בכמה אירועים מסוג זה, עושה את דרכו חזרה אל חיקה החם של האליטה העסקית. לסט, ניצב במשטרה לשעבר, הכניס את הירשזון לאולם ואמר לו: "כאן תרגיש כמו בבית. כולם אוהבים אותך".

אחרי המנה הראשונה (גפילטע פיש, שמלץ וכבד קצוץ) פיזזו החבר'ה על רחבת הריקודים ואני ניגשתי להירשזון, שניהל שיחה צפופה עם התעשיין שרגא ברוש. הירשזון אמר שאני מפריע להם באמצע שיחה. "אם היה מדובר במישהו אחר כבר מזמן הייתי נכנס בו", אמר בקשיחות של מי שלמד כמה דברים בכלא. שאלתי מה דעתו על שר האוצר הנוכחי, והירשזון אמר: "בינתיים לפיד לא מביא את הסחורה. הוא גם לא יביא את הסחורה. גם את מחירי הדיור הוא לא יוריד. מדובר באדם שכולו רוח, לא באיש של מעשים".

שאלתי את ברוש מה דעתו על צביקה אורן, שהחליף אותו כנשיא התאחדות התעשיינים. ברוש אמר: "אני מאוד לא מרוצה מתפקודו של אורן. חייבים להחליף אותו בבחירות הבאות. הוא יוצר נזק עצום ולא נאבק על הזכויות של התעשיינים, ולראיה, התעשייה הישראלית מדשדשת. צריך נשיא יותר לוחמני ותקיף, שלא יעבור בשתיקה על גזירות האוצר".