אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הציבור הוא בזבוז צילום: אוראל כהן

הציבור הוא בזבוז

יש מאפיין ברור לבעלי שליטה שמחלקים את הרווחים בשכר, ולא בדיבידנד - הם שכחו את מהות המושג "חברה ציבורית". לאחר שגייסו כסף מקרנות הגמל והפנסיה, הם רואים את חלקו של הציבור כמיותר

21.03.2014, 08:09 | אלי שמעוני

בימים אלו עונת הדו"חות הכספיים בעיצומה, ויחד עם תוצאות החברות עולה לכותרות גם שכר הבכירים.

מטבע הדברים, תשומת הלב מופנית למנהלים בעלי השכר הגבוה, שתופסים את המקומות הראשונים בטבלה. אלא שהעיסוק במספרים הגבוהים של הבכירים הוא רק חלק מהתמונה.

מנכ"ל טבע לשעבר, ג מנכ"ל טבע לשעבר, ג'רמי לוין. שכר בעלות כוללת של 25 מיליון שקל | צילום: קובי קנטור מנכ"ל טבע לשעבר, ג

את ראשית טבלת השכר תופסים השנה בכירי טבע. המנכ"ל לשעבר ג'רמי לוין נהנה משכר בעלות כוללת של 25 מיליון שקל. אפשר להתווכח האם גובה התגמול מוצדק, בעיקר על רקע התשואות העלובות שהניבה טבע למשקיעים בשנים האחרונות.

עם זאת, הגזל של הכסף הציבורי לא ממוקם בהכרח בראשית הטבלה. הבורסה בתל אביב עמוסה בחברות שבהן בעלי השליטה מחלקים "דיבידנד מפלה". כלומר, הדיבידנד מחולק רק לחלק מבעלי המניות, ולא לכל בעלי המניות, כמתחייב.

איך עושים זאת? בדרך של חלוקת שכר, דמי ניהול ומענקים. במקרים אלו לא מדובר באמת בשכר, אלא בדיבנדנד מיוחד, שרק בעלי השליטה לוקחים, בכוח, מפאת כוחם העודף על שאר בעלי המניות.

במקום לחלק דיבידנד ולתת ערך לבעלי המניות, מנצלים בעלי השליטה את כוחם כדי למנות את עצמם לתפקידים בכירים, ונהנים מפירותיה של החברה בדרך של שכר, דמי ניהול ומענקים.

דוד עזריאלי. משך דמי ניהול בהיקף מצטבר של 85 מיליון שקל, צילום: מתוך הקמפיין דוד עזריאלי. משך דמי ניהול בהיקף מצטבר של 85 מיליון שקל | צילום: מתוך הקמפיין דוד עזריאלי. משך דמי ניהול בהיקף מצטבר של 85 מיליון שקל, צילום: מתוך הקמפיין

הדוגמה המוכרת היא דוד עזריאלי. בעל השליטה בקבוצת עזריאלי מושך מדי שנה דמי ניהול בסכומי עתק. מאז הונפקה החברה בבורסה ב-2010 משך עזריאלי מהחברה הציבורית דמי ניהול בהיקף מצטבר של 85 מיליון שקל. קודם להנפקה הדבר לא נגע לציבור, אך משהפכה עזריאלי לחברה ציבורית מן הראוי שבעל השליטה היה נהנה מהצלחת החברה יחד עם שותפיו - בעלי המניות מקרב הציבור. כיוון שהוא מחזיק ברוב המניות, חלוקת הכסף כדיבידנד היתה מגיעה ברובה בין כה וכה לכיסו.

מלך המאזדה, גיל אגמון, מנכ"ל ובעל 24% ממניות דלק רכב, יבואנית מאזדה ופורד, נהנה בשנה החולפת מעלות שכר של 10.35 מיליון שקל. ראוי היה שאגמון, כבעל שליטה, יקבל את פירות הצלחת החברה בדיבידנד, כשאר בעלי המניות. 

אלו רק דוגמאות אחדות. לצערנו, בבורסה של תל אביב הרשימה עוד ארוכה, וכוללת את אייזיק דבח, בעל השליטה בדלתא (עלות שכר של 6.8 מיליון שקל), האחים ויליגר בוויליפוד (שמשכו יחד כ-9 מיליון שקל, יותר מסכום הדיבידנד שחולק), גל אחישי, בעל השליטה באיסתא (4 מיליון שקל), חיים גייר, בעל השליטה באיי.אי.אס (5.5 מיליון שקל), משפחת פרץ, המחזיקה בכ-80% ממניות בוני התיכון (15 מיליון שקל ב-3 שנים) ואחרים.

יש מאפיין אחד ברור לבעלי שליטה שבוחרים לחלק את הרווחים בשכר, ולא בדיבידנד: הם שכחו את מהות המושג "חברה ציבורית". בעלי השליטה גייסו כסף מהציבור, מקופות הגמל וקרנות הפנסיה, אך שכחו מי השותפים שלהם בחברה. במקום לתת ערך לכלל בעלי המניות, הם רואים את חלקו של הציבור בדיבידנד כבזבוז. 

ראוי שהמוסדיים, הדירקטורים החיצוניים ושאר הפונקציונרים שנועדו לשמור על האינטרס של הציבור בחברות הבורסאיות, יתחילו לתת את הדעת באופן מיוחד בנוגע לשכר של בעלי שליטה, וליחס השכר מול היקף חלוקת הדיבידנד. כאשר בעלי השליטה נהנים ממיליוני שקלים ללא שיתוף הציבור, זה עשוי להיות סימן שהשכר גבוה מדי או שהדיבידנד שמגיע לידי הציבור אינו גבוה מספיק.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות