אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ניו יורק טיים צילום: רויטרס

ניו יורק טיים

המאמן המעוטר בהיסטוריה של ה־NBA חוזר למקום שבו החל את הקריירה, בתפקיד שונה ולא מוכר. ורגע לפני שהאוהדים בניו יורק מתחילים לפנטז איך כרמלו אנתוני נשאר ומצעיד את המועדון לאליפות היסטורית, הם צריכים לעצור ולהודות על כך שהניקס שוב במרכז העניינים, ולשם שינוי בהקשר חיובי

25.03.2014, 09:09 | רון גורדון
משהו אחד בטוח עשתה מסיבת העיתונאים החגיגית שבה הוצג פיל ג'קסון כנשיא החדש של הניו יורק ניקס בשבוע שעבר, וכל ההייפ שקדם לה אחרי שנודע שהוא יהיה זה שיאייש את התפקיד. הקבוצה מהתפוח הגדול חיברה במהלך הימים האלו את רצף הניצחונות הארוך שלה העונה, שמונה משחקים לפני ההפסד לקליבלנד, ועל הדרך חזרה לאיים על מקום בפלייאוף - מה שרק לפני חודשיים־שלושה היה נראה כמו חלום רחוק.

מי שנחשב לאחד מגדולי המאמנים ב־NBA בכל הזמנים והאיש שמחזיק בשיא האליפויות למאמן (11 - שש עם שיקגו בשנות התשעים ועוד חמש עם הלייקרס בעשור שעבר), נענה לבקשת הבעלים של הניקס ג'יימס דולן, ועבר לתפקיד לא מוכר - נשיא מועדון. ג'קסון חתם לחמש שנים בקבוצה שבמהלכן ירוויח לא פחות מ־60 מיליון דולר.

קראו עוד בכלכליסט

פיל ג פיל ג'קסון במסיבת העיתונאים שבה הוצג. אחרי ג'ורדן ובראיינט, מי זה בכלל אנתוני? | צילום: גטי אימג' פיל ג

למה הוא צריך את זה?

אולי הסכום הזה יכול להסביר הרבה, כי השאלה הרווחת בארה"ב היא למה ג'קסון היה צריך את זה? כן, הוא החל את הקריירה בניקס כשחקן ולקח שתי אליפויות עם המועדון בשנות השבעים. אבל זה לא עניין נוסטלגי. כן, זו עבודה במועדון לחוץ, בעיר מרכזית, שמשוועת לאליפות, אבל אחרי שעמד באתגרים הגדולים שיש בליגה הזו, מהקווים, קשה להניח שמדובר לגמרי באיזשהו כיבוש מקצועי, כשיש לו לא מעט להפסיד. זה תפקיד אחר, שונה וזר, תפקיד לטווח ארוך - וג'קסון כבר בן 68 - והוא הולך לעבוד עם מי שמוכר כאחד הבעלים הפחות מוצלחים והיותר לא־נותנים־לעבוד שקיימים בספורט האמריקאי, אחד שהוסיף טעות על טעות לאורך השנים שבהן הוא שולט בניקס.

שאלת הצריך־את־זה מתחדדת על רקע העובדה שג'קסון הוא לייקר לא רק בספרי ההיסטוריה של הליגה אלא גם בחייו האישיים, כבן זוגה של ג'יני באס, בתו של מי שהיה הבוס של ג'קסון בלייקרס, ג'רי באס, ואחת מהבעלים של הקבוצה מלוס אנג'לס היום. אז לפטור את חזרתו בסתם געגוע למשחק? ביותר מדי שנים בחוץ? "זו הזדמנות לעשות משהו שאני אוהב", אמר ג'קסון במסיבת העיתונאים לרגל בואו, "וזה להיות חלק מקבוצת כדורסל".

כרמלו אנתוני. "אם פיל יאמין שאני צריך לשנות משהו, אעשה את זה", צילום: רויטרס כרמלו אנתוני. "אם פיל יאמין שאני צריך לשנות משהו, אעשה את זה" | צילום: רויטרס כרמלו אנתוני. "אם פיל יאמין שאני צריך לשנות משהו, אעשה את זה", צילום: רויטרס

לג'קסון מחכה המון עבודה בניו יורק. אחרי שיצליח להבין כמה היד שלו תהיה חופשית, הוא ינסה לבנות את הקבוצה לשנים הבאות - ראשית, להחתים מאמן ראוי אף שהוא עוד לא הודה שמייק וודסון יעזוב בסוף העונה; משימה שנייה תהיה למצוא דרך להתמודד עם השכר העצום שבניקס משלמים לשחקנים, שלא מאפשר להביא אף כוכב; והשלישית תהיה לגרום לקבוצה שמדורגת רביעית מהסוף בליגה באסיסטים לשחק יחד. או אם תרצו, לגרום לכרמלו אנתוני - אחרי שזה יחליט להישאר בקבוצה ויפתור גם את בעיית הכוכב - למסור קצת.

עם החלק האחרון לפחות ההימור הבטוח הוא שלא תהיה לו בעיה. ג'קסון הוא אמן בניהול אגואים, כמאמן שהצליח להחניק מעט את אלו של מייקל ג'ורדן וקובי בראיינט. עכשיו מחכה לו כנראה האגו הגדול בליגה כולה. הקיץ החוזה של אנתוני מסתיים, ולפי חוקי הליגה הוא יכול לקבל את המקסימום האפשרי מבחינת תנאים ושכר רק בניקס, עם חוזה לחמש שנים נוספות תמורת 129 מיליון דולר. כרגע לפחות השניים משדרים הרמוניה. ג'קסון שפע מחמאות לאנתוני, וזה הבטיח להתיישר: "אני מוכן לעשות כל מה שיידרש. אמנם מה שאני עושה ב־10–11 השנים האחרונות הביא אותי לאן שהגעתי, אבל אם פיל יאמין שאני צריך לשנות משהו כדי להשתפר, אעשה זאת".

מידה של השפעה

הבעיה היא שלא קל לגרום לשחקן להוציא מעצמו יותר כשאתה יושב על כיסא במשרד. ג'קסון לא יהיה זה שידריך באימון ולא זה שיורה על פסק זמן וישרטט תרגילי התקפה. זה לא הג'וב שלו יותר, הוא לא יוכל לעשות את זה. הוא יהיה תלוי באחרים, יותר מדי. את התסכול שהוא פעם שפך מצד המאמן הוא יבין עכשיו מהצד השני, כשההשפעה שלו על התוצאה של עוד ערב במילווקי תהיה קטנה הרבה יותר. זו הסיבה העיקרית לסקפטיות בארה"ב סביב הצעד הזה של ג'קסון והניקס.

זה לא צעד ששווה אליפויות בעתיד הקרוב, אומרים פרשנים, והעתיד הרחוק הוא, ובכן, פשוט רחוק מדי לעיר כמו ניו יורק.

אז אולי דולן חשב על משהו אחר, במודע או לא: כי הבאת ג'קסון כאביר בשריון נוצץ החזירה באחת קצת קסם לקבוצה שאיבדה אותו מזמן. היא תדלקה את העניין בשוק שהוא גם כך החזק ביותר בארה"ב; גרמה לבאזז תקשורתי שלא הולך לדעוך; הפיצה אנרגיות בכוכב שאולי עוד יתגלה כשחקן־על; והחזירה לאוהדים, שהמשיכו במחאה נגד דולן גם בשבוע שעבר ונראה שימשיכו בה בעתיד, קצת תקווה אבודה. האליפות האחרונה של הניקס היתה ב־1973, עם ג'קסון כשחקן. בזמן ניו יורק זה כמו עידן אחר, או לפעמים חמש דקות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות