אספרסו עם נגיעת סיאמי

אחרי שחציתי את דלת הכניסה, חלצתי נעליים ונרשמתי במערכת התשלומים האוטומטית, קידמה את פניי תמונה של חתולה ביישנית למראה בסגנון כרזות ה"מבוקש" מימי המערב הפרוע. "היא עלולה לנשוך לכם את האצבע, היו זהירים", ביקשה מאיתנו הכרזה בנימוס, ביפנית ובאנגלית.

זו היתה תזכורת קטנה שבקפה החתולים הקטן, שאליו הגעתי אחרי יום ארוך של שוטטות ברחבי טוקיו, אני עומד להיות מוקף ביצורים חיים ולא בכדורי פרווה משעשעים. אבל החתולים הפרוותיים להפליא שביליתי בחברתם באותו אחר צהריים היו חברותיים במיוחד, אף אחד מהם אפילו לא הרהר באפשרות לנגוס לי באצבע. צוות המקום ביקש לא להרים אותם או להעיר אותם משנתם, אבל הם מצדם היו שמחים להתלטף ולשחק, גם כשדובר בזר שפגשו לראשונה, ואפילו אם לא הביא איתו אוכל. עבור מי שמגדל חתול שבורח מתחת למיטה בכל פעם שזר נכנס הביתה, זה היה חידוש מרענן.

החדר הגדול שהחתולים שוטטו בו היה מרופד בשטיח מקיר לקיר שריכך את צעדינו, ועליו רהיטים קטנים להנאת בעלי הפרווה. צעצועים ופריטי לבוש זעירים ומצחיקים הונחו על המדפים מסביב לטובת האורחים והדיירים. מוזיקה רגועה נשמעה ברקע, וכורסאות מסאז' בתשלום הוצבו באחת מפינות החדר כדי להעצים את החוויה המרגיעה. כמשתמע משם המקום אפשר להזמין בו קפה או תה, אבל זאת ממש לא חובה.

וכך, לאחר זמן קצר של מסע בין חתולים, הייתי רגוע ושלֵו כפי שלא הרגשתי עד אז בטוקיו, שלא לדבר על ישראל. כך גם נפתרה התעלומה, שאפשר לנסח כ"למה לעזאזל היפנים משלמים כסף טוב תמורת הזכות ללטף חתולים זרים ולהאכיל אותם?". כשמדובר בחתולים הנכונים, וכשלא צריך להחליף להם חול בארגז, קשה לדמיין חוויה שמשרה יותר שלווה.

עידן הפרווה

בטוקיו ניתן למצוא כיום עשרות בתי עסק שמוגדרים כקפה חתולים. חלקם אכן מעוצבים כבתי קפה ומחייבים את המבקרים להזמין שתייה, אחרים מזכירים יותר מתנ"ס ומתמקדים במשחק עם החיות עצמן; כולם מושכים מקומיים ותיירים כאחד. ואולם, ראשיתו של הטרנד היתה דווקא בטאיפיי, בירת טייוואן. לפני 16 שנה יצר יזם מקומי את השילוב, החדשני דאז, בין מוסד קולינרי לפינת ליטוף. בית הקפה שלו זכה לביקורים קבועים מצד מקומיים וזרים, אבל קבוצה אחת הפגינה שם נוכחות יתר: תיירים יפנים. שבע שנים לאחר מכן, כשקפה החתולים הראשון נפתח בטוקיו, היה ברור שהעיר נכנסה לעידן הפרווה.

השידוך בין יפנים לחתולים רחוק מלהיות חדש, ולא במקרה הפך "הלו קיטי" למותג פופולרי כל כך: בתרבות היפנית המסורתית שמור מקום של כבוד לחתול, ועד היום ניתן למצוא בכניסה לעסקים רבים את ה"מנקי נקו" - פסל החתול המנופף בידו, שיש המאמינים שעושה מזל טוב. ואולם, תושב טוקיו שירצה לגדל חתול יתקשה לעשות זאת. בדירות רבות בעיר נאסר להחזיק בעלי חיים או שפשוט אי אפשר לאכלס אותם בשל החדרים הצפופים בעלי הריהוט העדין.

בתי העסק של בירת יפן דואגים לספק מחוץ לבית את מה שהצפיפות והצורך להתחשב באחרים מונעים לעשות בתוך הבית: בשעות הפנאי יכול תושב העיר לשיר בחדר קריוקי, לשחק באולמות הארקייד הענקיים של רובע אקיהברה, לבלות שעות בקפה אינטרנט (שם יציעו לו גם מקלחת, שתייה חינם וחוברות מנגה לעיון), לספק את צרכיו המיניים באחד מ"מלונות האהבה" של העיר ולחזור הביתה רק כדי להתרווח בפוטון, לא לפני שילטף כמה חתולים.

כלבים, ינשופים, חתולים שחורים

בשני הביקורים שערכתי בבתי קפה בטוקיו המוקדשים לחתולים, הקבוצה הבולטת בקרב המבקרים היתה של צעירות יפניות. גברים ואנשים בגיל העמידה ומעלה הם אורחים פחות נפוצים, אנשי עסקים מחויטים מעדיפים ברובם להירגע אחרי העבודה באמצעים אלכוהוליים יותר, וילדים לא ניתן היה למצוא שם כלל. רבים מבתי הקפה מונעים את כניסתם מחשש לפגיעה בחתולים ולהפרה של התקנות המחמירות שנועדו לשמור על רווחת ההולכים על ארבע.

ההצלחה של בתי קפה החתולים ביפן הולידה תעשייה מוזרה עוד יותר, מעין הסתעפויות ביזאריות של הרעיון המקורי. בשנה שעברה, למשל, נפתח בעיר הימג'י קפה המוקדש לחתולים שחורים בלבד, שבניגוד לאמונה במערב, בתרבות היפנית הם דווקא נחשבים למביאי מזל. בתי קפה אחרים מוקדשים לגזעים מסוימים של חתולים, ורק להם. יש אנשים שלא יעלו על הדעת אספרסו בלי נגיעת חלב וסיאמי בצד.

בהדרגה החלו לפרוח גם בתי קפה עם כלבים, שעדיין נפוצים פחות אבל אין כל קושי למצוא אותם. יזמים מקוריים אחרים שילבו בחוויה הקולינרית שהם מציעים עזים ואפילו פינגווינים, ובשנה האחרונה הטרנד הוא ינשופים. היזמים של המקומות האלה נתקלים באתגר מורכב יותר מזה הניצב בפני מגדלי החתולים: התגודדות של קבוצות אנשים גדולות מדי או מגע לא נכון יכולים בקלות להבהיל ולהרגיז את בעלי הכנף. לכן אנשי הצוות נאלצים להדריך את המבקרים כדי למנוע התנגשויות לא נעימות, ובמקביל סופגים לא מעט ביקורת מפעילי זכויות בעלי חיים.

במקביל להתרחבות הטרנד ביפן הוא התפשט לשאר מדינות מזרח אסיה. כיום ניתן למצוא בתי קפה המשלבים חיות מחמד גם בדרום קוריאה, תאילנד, וייטנאם, סין, וכמובן טייוואן, שבה הכל התחיל. "בסיאול נדיר מאוד לראות בעלי חיים ברחוב, אז נסענו למקום בשם Bau House Dog Cafe, שהמבקרים בו יושבים ושותים קפה בין 30 כלבים בגדלים שונים", מספר עמרי, צעיר ישראלי שטייל לאחרונה בדרום קוריאה. "יש במקום תפריט של בית קפה רגיל לצד מגוון גדול של חטיפים לכלבים. אמנם הכלבים ידידותיים באופן כללי, אבל הם הופכים לידידותיים הרבה יותר כשמאכילים אותם, ורצוי במזון היקר ביותר". לא קשה להבין שהחטיפים לכלבים הם מקור הכנסה מרכזי של בית הקפה, לצד ספל ההפוך הנוסף שמוגש אחרי שהכלב שטיפס על השולחן שפך את הקודם.

החתולים מיוטיוב שותים תה

 

אם בשנות התשעים הקריוקי שהגיע מיפן כבש את העולם המערבי, ובשנות האלפיים עשו זאת סדרות האנימה וחוברות המנגה, העשור הנוכחי צפוי להיות שייך לקפה החיות, ובשלב הנוכחי החתולים הם שוב מובילי הטרנד. אולי זה מפני שחתולים הפכו ללהיט אינטרנטי גלובלי ואולי משום שגם בערים גדולות שאינן טוקיו כבר לא פשוט לגדל חיות מחמד, וגם כשאפשר, אין לחובבי חתולים מקום להיפגש בו זה עם זה. כך או אחרת, בתקופה האחרונה נפתחים באירופה עוד ועוד מוסדות המוגדרים כקפה חתולים, ורבים מהם נעזרים בגולשים נלהבים למימון הקמתם.

במזרח לונדון נפתח החודש אמפוריום החתולים של גברת דינה. בין רגלי המבקרים מסתובבים 11 חתולים, שנמסרו לבית הקפה על ידי משפחות שלא יכלו לגדלם עוד. ברובע המארה הטרנדי בפריז נפתח כבר בשנה שעברה מוסד דומה בשם Cafe des Chats. בעלי המקום אתגרו עצמם כשאימצו חתולי רחוב וחתולים שננטשו, אך המוסד זכה מיד לפופולריות עצומה ולהזמנות שבועות רבים מראש. מקומות דומים נפתחו בערים כמו בודפשט, ברלין, מינכן ווינה, שבה היזמים לא התאמצו להסתיר את מקור ההשראה שלהם וקראו לקפה שהקימו Neko, חתול ביפנית.

הצעד המתבקש הבא, מצד החתולים, היה להמשיך את המסע מערבה. אחרי שנים שבהן רגולציה בארצות הברית הקשתה לייבא את הטרנד החתולי, בקליפורניה אמורים להיפתח במהלך הקיץ שני בתי קפה ברוח זו. "הם יפעלו במתכונת שונה קצת מזו שבטוקיו", מספרת ל"כלכליסט" קורטני האט, אחת ממייסדות KitTea, גרסת התה של בתי הקפה החתוליים. "בגלל החוקים האמריקאיים נצטרך להפריד לחלוטין את אזור הגשת התה מהמקום שישוכנו בו החתולים. אפילו הזבל יהיה מופרד".

לדברי האט, היא החליטה לפתוח את KitTea כיוון שהרגישה שרבים מבתי הקפה בסן פרנסיסקו "מלאים בבני אדם, אבל עדיין גורמים לאנשים לחוש בודדים. אני מאמינה גדולה בהשפעה המרפאת של קשרים בין בני אדם לחיות", אומרת האט, "תחשוב על זה ככה: לא מקובל לבוא לאדם אחר ואז לחבק, ללטף ולנשק אותו כי הוא נפלא. כלפי בעלי חיים הרבה יותר מקובל לבטא אהבה ואמפתיה ללא תנאים וללא חשש מדחייה או ביקור בכלא. זו גם דרך נהדרת להכיר אנשים אחרים, לשבור את הקרח ולהתחיל שיחות.

"כשקראתי על תרבות בתי הקפה ביפן, חשבתי שמקום כמו KitTea יכול להיות נווה מדבר לבני אדם, וגם לחתולים. ניתן יהיה לאמץ את כל החתולים שישכנו אצלנו, ואנחנו חושבים על זה כמקום שיאפשר למְאמצים פוטנציאליים לפגוש אותם בסביבה שאינה מלחיצה".

 

 

למרות זאת, האט סבורה שגם אנשים שכבר מגדלים חתולים יקפצו לבקר: "לכל אנשי הצוות שלנו יש חתולים, ועדיין כולנו רוצים לצאת ולהירגע במקום שיש בו חתולים נוספים". לפי קצב ההתפשטות של חתולי הקפה, לא יעבור עוד הרבה זמן עד שנראה בתי קפה חתוליים בתל אביב או בירושלים - לשמחתן, או שמא למגינת לבן, של מאכילות החתולים המסורתיות.