"כשאחד תופס, האחר צריך לוותר"

"כשעובדים בזוג, כל החוקים מתהפכים", אומר האמן הרב־תחומי רונן שהרבני (39) על שיתוף הפעולה שלו עם אמן הקרמיקה והמעצב סמי די (46) בתערוכה "תור הזהב". בסטודיו שלו בדרום תל אביב יש עבודות בכל פורמט כמעט: מציורי שמן גדולים, דרך צילומים מעובדים ועד עבודות וידיאו. די, מצדו, מכר את יצירותיו בחנות מיתולוגית בנווה צדק, שנסגרה ב־2011.

"הסטודיו של סמי צמוד לשלי, כך היכרנו", מספר שהרבני, "במשך תקופה היצירה של כל אחד מאיתנו עברה דרך עיניו של השני". כשקיבל שהרבני הצעה להציג בגלריית החווה בחולון, ראו בכך השניים הזדמנות. "עד עכשיו נחשבתי לאדם שעובד לגמרי לבד", מספר די. "אפילו בתקופת הלימודים, כשניסיתי לעבוד עם עוד מישהו זה לא עבד. כבר האמנתי שאני לא יכול לעבוד עם מישהו אחר, אבל הדיאלוג ביני לבין רונן שחרר אצלי שסתום חזק".

"השכנות סייעה מאוד", מוסיף שהרבני. "אנחנו יכולים להתייעץ תוך כדי עבודה. גיליתי גם כשיש לי תקופות של ריק, העבודה של סמי מעודדת אותי לעבוד. זה כמו בריצה - לפעמים כל מה שאתה צריך כדי לצאת לרוץ זה מישהו שירוץ איתך".

אתם מגיעים מעולמות שונים. האם יש שוני גם בתפיסה שלכם לגבי כסף?

שהרבני: "הרקע שלי בפרסום, תחום מסחרי מאוד, לא מתבטא בעבודה שלי. אני עדיין מנסה להבין אם יש לי איזו תוכנית עסקית, ואני חושב שהתשובה היא לא. אם הייתי חושב מסחרית, כנראה לא הייתי עושה את מה שאני עושה".

די: "דווקא משום שהיה לי עסק למדתי לקבל ביקורת. אם אני עושה צלחת ולא קונים אותה, אני מבין שזה לא עובד. החנות היתה סוג של מעבדה, ויצא לי לא פעם לשמוע אנשים שאמרו על יצירות שלי 'גועל נפש'. הבנתי שתמיד יש אנשים שיאהבו וכאלה שלא".

"הספל היה אלוהים"

התערוכה המשותפת תיפתח ב־1 באפריל בגלריית החווה (המלאכה 40, אזור התעשייה חולון, עד 1 ביוני), לקראת שבוע העיצוב שיתקיים בפסח ויתמקד בנושא הילדות. "התחלנו לבנות את הקונספט לתערוכה סביב הנושא", מספר די. "אנחנו עוסקים בילדות במובן הרחב של המושג". סדרה של עמודי טוטם, למשל, עשויה מראשי בובות דמויות תינוקות, ועוסקת בפינות האפלות של חוויית הילדות.

אחת העבודות המרכזיות בתערוכה היא "העקדה". "מדובר בארבעה זוגות של עמודי בטון בעלי קרניים מקרמיקה, שמשתקפים במראה ומכפילים את עצמם", מסביר די, "עליהם מוקרנת עבודת וידיאו המציגה דמות (הרקדן סער עזימי), שתנועותיה מדמות תנועות פולחניות". העבודה הזו היא דוגמה לשיתוף הפעולה הגורף בין האמנים: די אחראי לקרני הקרמיקה המרשימות ושהרבני מופקד על עבודת הווידיאו, אבל שניהם שותפים מלאים לרעיון ולתכנון.

תוכן העבודה מתחבר באופן ישיר לחוויות של השניים מהשנים המאוחרות של הילדות. "אנחנו חוקרים את יחסי הכוחות בין אלוהים, שמייצג את החברה שלנו, לבין האדם", מסביר די. "עבורי זו מראה של מה שעברתי בשנים האחרונות. חפץ כמו ספל, למשל, היה בשבילי אלוהים, ואני, כמו אברהם שמוכן להקריב את יצחק, הקרבתי את חיי לספל".

משחק ילדים

עוד תוצג בתערוכה היצירה "ארגז החול" - שולחן עץ מלא בחול, עליו מוקרנת עבודת וידיאו המציגה כיסאות ש"טובעים" בו לאטם. "ארגז החול הוא מקום שבו נבנים עולמות", מסביר שהרבני, "בעבודה משולב משחק ילדים נוסף, משחק הכיסאות, שעוסק בתפיסת מקום. המשחק הזה הוא מטפורה לחיים: כשאחד תופס, האחר צריך לוותר. יש רדיפה מתמדת אחר מקום, הגדרה ומעמד".

הרדיפה היא משהו מילדותכם?

"הושפעתי מאוד מתפיסות הישגיות", אומר שהרבני. "רק לאחרונה אני מרגיש שהתבגרתי". "ואני התבגרתי מוקדם מאוד", אומר די, "צחקו עליי תמיד שאני ילד זקן. אף פעם לא היה לי חשוב להשיג במובן של כסף או לפרנס את עצמי. רק היום אני מתחיל לתרגם את הדברים שאני עושה לכסף".