מחול לכולם

"אני מרגישה שהיצירה יכולה לדבר להרבה אנשים מרקעים שונים, עם או בלי ידע מקדים על מחול", אומרת הכוריאוגרפית ענבל אושמן על "M", עבודתה החדשה. "היצירה רוצה להתחבר אל הצופה, בשונה מעבודות מחול שבהן יש תחושה שלאו דווקא מנסים לתקשר איתו. מבחינתי זה מהותי - היכולת לתקשר עם הקהל דרך הגוף, גם אם הוא לא רגיל לצפות במחול".

עבודת המחול "M" משלבת קונצרט חי של היצירה הקנונית "סטאבט מאטר" מאת המלחין האיטלקי פרגולזי, בביצוע תזמורת הבארוק ירושלים בניצוחו של דוד שמר. "M" תעלה בבכורה ב־2 באפריל בסוזן דלל בתל אביב, וב־5 באפריל בפסטיבל ירושלים לאמנויות.

"מבחינה אמנותית נוצר משהו סנסורי מכל הכיוונים", מספרת אושמן, "כשאנשים באים לקונצרט הם מאזינים למוזיקה, אבל ההתרחשות על הבמה פחות מעניינת. פה הקהל שומע מוזיקה חיה וגם רואה מחול, זו חוויה מאוד עוצמתית".

אושמן (33) החלה לרקוד בגיל 18, אחרי שהיתה מתעמלת מקצועית בנבחרת ישראל. היא רקדה בניו יורק אצל סוזן קליין, ממציאת את טכניקת ה־Release, ובלהקות נוספות, בהן להקת ורטיגו. היא החלה ללמוד פילוסופיה והיסטוריה, ובשנה האחרונה הבינה שיש בה צורך לחזור לעשייה האמנותית.

את "M" יצרה לראשונה כשהוזמנה לפסטיבל "אטאקלארי אינדיה ביאנלה" בהודו, המושך אליו יוצרים מכל העולם. לפני כשנה ארזו אושמן ובן זוגה, הסופר והתסריטאי ינץ לוי (שחתום על סדרת ספרי הילדים "הרפתקאות דוד אריה"), את מיטלטליהם ושתי בנותיהם הפעוטות לחודשיים של "הרפתקה אנושית ואמנותית" בהודו. לוי הוא גם הדרמטורג של היצירה, ודרכיהם המקצועיות והאישיות שלובות זו בזו, כולל בחינוך הביתי שהם מעניקים לבנותיהם.

"ינץ הוא שותף מלא, החל ברמת ההפקה וכלה בתהליך היצירה, הוא גם מגיע לחזרות ונותן פידבק", היא מספרת. "בזכות הרקע והידע הנרחבים של ינץ בכתיבה ובדרמה יש לו יכולת לאסוף את היצירה שלי, לדאוג שיהיה לה מבנה קוהרנטי. זה לא בהכרח נרטיב סיפורי אלא רגשי".

הנסיעה להודו לוותה בלא מעט חששות, אך בסופו של דבר היא זכורה כחוויה מעצימה ומפתיעה גם מבחינת תנאי ההפקה והתמיכה הטכנית והמקצועית, שהולידה יצירת מחול על נושא אוניברסלי - אמהות. "M הוא הצליל הנפוץ ביותר במילה 'אמא' בשפות ברחבי העולם", היא מסבירה.

וזו הסיבה שבחרת את היצירה "סטאבט מאטר" ("האם האבלה")?

"כבר שנים אני רוצה לחבר ליצירה הזו מחול. זו יצירה קלאסית, עילאית ומרגשת, אחת האהובות עליי, הבנויה מפרקים שבכל אחד יש משהו פופי. גם מי שלא שומע מוזיקה קלאסית מתחבר אליה מיד. היצירה החלה מתוך חוויית הלידה של בתי - מעבר בין כאב גדול לבין הרגע שבו קיבלתי את התינוקת שלי והתעוררו בי רגשות אמהיים. המעבר הקיצוני הזה בין עוצמה וכוחנות לבין חמלה ושבריריות הוא בעצם לב לבה של היצירה".