נורת אזהרה: פס"ד של ביהמ"ש הבריטי עשוי לסלול את הדרך לפגיעה בזכויות עובדים

לפני חודש, בפברואר 2014, נתן בית המשפט לערעורים באנגליה פסק דין שצריך להדליק נורת אזהרה בישראל: בית המשפט מצא שבמקרים רבים לא תחול אחריות של מזמין שירות לקיום חובות שהחוק קובע להגנת זכויות עובדים - Kemeh v Ministry of Defence (2014) EWCA Civ 91.

החוק בישראל העמיד בסולם עדיפות גבוה את זכויות העובד וכדי לחזק את ההגנה על זכויותיו חוקקה הכנסת את החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011., אלא שהמקרה שנדון בבית המשפט האנגלי עלול לסכל זאת.

במקרה בו מדובר, התקשר משרד ההגנה הבריטי עם חברה למתן שירותי אספקת מזון למספר יחידות צבא. החברה התקשרה עם חברה אחרת שתשמש כקבלן משנה לביצוע שירותי אספקה אלה. אחד מעובדי קבלן המשנה קיבל ממנהלת מחלקת הבשר כמות קטנה של בשר ועופות להכנת מרק טרי עבור קבוצה גדולה של חיילים, אבל כאשר ביקש להגדיל את הכמות בטענה שהכמות אינה מספיקה, היא סרבה. "מפני מה אני צריכה להאמין לך? קודם כל, אתה בסה"כ טוראי ושנית – אתה שחור", אמרה תוך התייחסות למוצאו של אותו עובד שנולד בגאנה.

העובד נפגע מהתנהגותה של מנהלת מחלקת הבשר והגיש תביעה לבית הדין לעבודה נגד משרד ההגנה בגין הפלייה מחמת גזע ומוצא. טענתו היתה כי משרד ההגנה אחראי להתנהגות העובדת מאחר והיא עבדה כספקית  שירותים עבור משרד ההגנה. עורכת דינו טענה שלפי דיני השליחות, יש לראות את העובדת כשלוחה של משרד ההגנה שהוא, כמעביד הראשי, אחראי להתנהגות כל העובדים ונהנה מעבודתם.

בית הדין קבע שהמדובר בהפרת חובה חוקית בדבר איסור הפלייה, אכן יש "לגלגל" את האחריות על משרד ההגנה שהוא זה שבסופו של דבר היה המתקשר הראשי. ביה"ד פסק לתובע פיצויים בגובה של 15 אלף ליש"ט.

על פסק דין זה הגיש משרד ההגנה ערעור לבית הדין לערעורי עבודה. הערעור התקבל בנימוק שבהעדר קשר ישיר בין משרד ההגנה לאותה עובדת,היא אינה יכולה להיחשב כשלוחה של משרד ההגנה.

התובע לא התייאש והגיש ערעור לבית המשפט הבריטי לערעורים וזה דחה את הערעור בהרכב של שלושה לורדים משפטאים פה אחד. בפסק דינו מנתח בית המשפט לערעורים את הסוגייה מכל צדדיה ומסקנתו היא - בהעדר קבלת אחריות מפורשת במסמכי ההתקשרות, החוק אינו מטיל על מזמין שירות אחריות בגין התנהגותם של עובדי קבלן משנה. בית המשפט הפנה את תשומת לבו של המחוקק לתוצאה משפטית זו.

מאחר שגם בישראל אין הוראה ברורה בחוק בנושא זה, יתכן שמזמיני שירות, כולל משרדי ממשלה וגופים ציבוריים, יעדיפו התקשרות עם קבלן ראשי שיבצע בעצמו התקשרות עם קבלן משנה לביצוע השירות וזאת כדי להרחיק עצמם מהחובות שדיני העבודה מטילים בישראל. יש בכך סכנה כי בדרך זו תסוכל מטרתו של החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה בישראל, והנפגעים, בסופו של דבר, יהיו העובדים העלולים למצוא עצמם לעתים בפני שוקת שבורה. ייטיב לעשות המחוקק הישראלי אם יקבע את עמדתו בצורה ברורה בסוגיה זו.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון בנגב, באר שבע, ופרופסור בבית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה