הענק הירוק

העב"ם העגול העניק למבנה את הכינוי בניין הקפסולה, אבל רשמית הוא נקרא בניין פורטר. עם השלמתו, המתוכננת למאי, הוא עתיד לשמש את בית הספר ללימודי הסביבה של אוניברסיטת תל אביב. בהתאם, הוא מתיימר להיות המבנה הירוק ביותר שנבנה אי פעם בישראל, הראשון בארץ שיקבל את הדירוג הגבוה ביותר (פלטינה) של תקן LEED האמריקאי לבנייה ירוקה וגם דירוג של חמישה כוכבים (הגבוה ביותר) בתקן הישראלי.

המבנה הנישא על הרכס | צילום: תומי הרפז

כדי להשיג את היעד השאפתני הזה עבדו על הפרויקט שלושה משרדי אדריכלים, ששילבו בו שלל שכלולים סביבתיים חדשניים. הרוח תשמש לאוורור ולמיזוג, השמש תאיר ותספק אנרגיה לחימום ולקירור, המים מהכיורים והמקלחות יטוהרו וישמשו להשקיה ועוד ועוד. למעשה, כל אלמנט במבנה, גדול כקטן, אמור להיות מוכפף לשיקולים אקולוגיים. הנה עוד דוגמה: לבניין יש מגרש חניה קטנטן ובו מקום לשש מכוניות בלבד, שתיים מהן של נכים. הרעיון הוא לעודד אנשים להגיע ברגל, באופניים - מקלחות מיוחדות מיועדות לרוכבים, או בתחבורה ציבורית - טיילת של 700 מטר מובילה מתחנת הרכבת היישר לבניין. "כשנכנסים לבניין רגיל רואים מעלית", מספר האדריכל יאשה גרובמן, העומד בראש הצוותים שתכננו את הפרויקט, "אבל כאן המדרגות נמצאות בכניסה, זה בניין שקורא לעלייה. מעבר לבריאות, מחקרים של משרד הבריאות האמריקאי מראים שעלייה במדרגות משפיעה על התפוקה. סמוך למדרגות יש חדר עם פחי זבל, ואנחנו רוצים להראות דרכו שהמיחזור נמצא במרכז".

לצורך הפרויקט השאפתני הזה חברו יחד שלושה משרדי אדריכלים: חן אדריכלים NCA, גאוטקטורה ואקסלרוד גרובמן. "צריך להבין שתכנון ירוק אינו עבודה של אדם אחד, זה שולחן עגול של יועצים ומתכננים", אומר ל"כלכליסט" האדריכל יוסי קורי, שאחראי לעיקר השכלולים הטכנולוגיים בפרויקט. "כאן הוצב היעד של לקבל את הדירוג הכי גבוה בבנייה ירוקה, ולכן זה היה אתגר כבר משלב התכנון הראשוני - איך להתמודד עם כל האספקטים השונים של התקן, לעשות את כל הדברים האפשריים בכל החזיתות, ללמוד כל נושא לעומק וליישם הכי טוב שאפשר, בלי הקלות. תקן גורם לך לתכנן כמו שצריך מלכתחילה". גרובמן מוסיף: "יש כאן תחושה שזה הולך להיות סמן של איך בונים נכון בארץ. אין סיבה לא לבנות ככה הכל".

בניין פורטר, מבט מדרום־מערב. "אין סיבה לא לבנות ככה הכל", אומר האדריכל יאשה גרובמן | צילום: תומי הרפז

המבנה עצמו הוא מעבדה חדשנית

בית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר הוקם בתרומתה של דיים שירלי פורטר, בעברה פוליטיקאית בריטית שמרנית ושנויה במחלוקת, ב־20 השנים האחרונות תושבת ישראל וכל הזמן אחת היורשים של ג'ק כהן, מייסד אימפריית המרכולים טסקו. בית הספר פועל כבר משנת 2000, אך ללא מבנה, והתלמידים נודדים בין כיתות ריקות ברחבי הקמפוס. "הבניין אמור היה להיבנות כבר ב־2003, אבל נעצר בגלל האינתיפאדה", מסביר ד"ר אריה נשר, המנהל של בית הספר ואדריכל המתמחה בבנייה ירוקה. "פורטר מבינה בסביבה, ובין השאר תומכת בתנועה הסביבתית בישראל כבר 20 שנה. המעורבות שלה בארגונים הסביבתיים גרמה לה להבין שנדרשת התמקצעות בתחום, לכן נוצר בית הספר ולכן נבנה הבניין. המטרה שלה היא לא לבוא ולגזור סרט, אלא להיות מעורבת בקונספציה ובהליך ההקמה".

המעורבות הזאת הובילה להתעקשות על בניית הבניין הירוק ביותר בארץ, כדוגמה ומופת לבנייה ירוקה, מודל למתכננים, לקובעי מדיניות ולקהל הרחב. "הבניין הוא בעצם מעבדה שמספרת את הסיפור של לימודי הסביבה", אומר נשר, "המבנה, כמו בית הספר, צריך להביא את החידושים הגדולים בעולם בתחום כדי להכניס אותם לשיח. לכן הבניין תוכנן עם מאפיינים מודולריים, וגם לאחר השלמתו (על ידי חברת שיתופית בע״מ) מתכננים בבית הספר לעדכן כל הזמן את הטכנולוגיה שהוא כולל״. 

הגינה על הגג והשפופרות הטרמו־סולאריות בחזית הדרומית. מתכננים סככת גפנים בהשראת בתי שיח' מוניס, שעליהם הוקמה האוניברסיטה | צילום: תומי הרפז

"הדבר הראשון שירוק בבניין הוא שהוא לא מגודר, הוא נמצא מחוץ לגדרות הקמפוס ובעצם נגיש לכל אחד", אומרת רות מעוז, האחראית לאדריכלות הנוף של הבניין עם עליזה ברוידא ושלומית זילברמן. קורי מוסיף: "המבנה אמור לגרום לאנשים לבוא, לגעת, למשש, להרגיש מה זו בנייה ירוקה ולהגיד - גם אנחנו יכולים ורוצים".

הכניסה הראשית לבניין היא ממערב, כיוון הרוח, כדי לתפוס את הבריזה מהים ולאפשר אוורור טבעי. מבקרים יוכלו להצטרף לסיורים שיעבירו הסטודנטים, ושלטים לאורך המבנה יסבירו על הפונקציות הירוקות השונות. בחזית הדרומית, זו עם הקפסולה, יוכל הציבור לבקר במעבדות המחקר החדשניות וגם לראות את הנוף (ביום טוב אפשר לראות את הרי שומרון). על אותה חזית דרומית יוצבו 2,000 נורות לד שישדרו לעולם נתונים על מצב הסביבה. "תהיה תאורה בירוק עד אדום שתעיד על רמת הזיהום בתל אביב", מסביר קורי, "אם תיסעי באיילון ותראי הרבה אדום - סימן שכדאי לך לסגור חלון, כי יש הרבה חלקיקים מזהמים באוויר".

ומה הרעיון מאחורי הקפסולה?

"יש לה כמה אספקטים. קודם כל - זה הלב של הבניין. היא מסמלת את כדור הארץ הנתון ללחצים של בני אדם מכל הכיוונים, שמנסים לקחת עוד ועוד מהמשאבים המוגבלים שלו. זה ברמה הסימבולית. מבחינה פונקציונלית הקפסולה משמשת כחדר ישיבות - מין מקום שבו אתה יכול לקבל החלטות הרות גורל לגבי עתיד כדור הארץ".

הקפסולה שבמרכז החזית הדרומית. "אם יש מספיק אור טבעי לא יתאפשר להדליק תאורה מלאכותית, והמערכת יודעת לזהות כמה אנשים יש בחדר וכמה אור צריך" | צילום: תומי הרפז

אוויר נקי מרעלים ומשק אנרגיה אוטרקי

האוניברסיטה מסרבת לחשוף את העלות המדויקת של הפרויקט, אבל האדריכלים מספרים שהיא גבוהה בכ־15% מעלות של בניין רגיל דומה. לרוב בנייה ירוקה יקרה רק בכ־5% מבנייה רגילה, אבל הקמת בניין פורטר יקרה יותר בגלל השימוש בפיתוחים טריים והשאיפה לשמש דוגמה עדכנית לבנייה ירוקה.

העלות הנוספת אמורה להתקזז בעתיד, משום שבנייה ירוקה היא חסכונית מאוד. "בתוך חמש עד שבע שנים החיסכון במים ובאנרגיה יכסה את העלות הנוספת של הבניין", אומר נשר. "כבר בהתחלה כ־50% מהאנרגיה שהבניין יצרוך תופק בידי המערכת הטרמו־סולארית. בעתיד, כשנמצא טכנולגיות חדשות, המטרה היא שהבניין ייצר את כל צרכיו האנרגטיים בכוחות עצמו".

קורי מוסיף ש"יש דברים שלא נמדדים רק ביעילות. העובדה שסטודנט שיהיה בתוך המבנה ינשום אוויר בריא, למשל. יש פה הקפדה על כל חומר שנכנס: הצבעים, הדבקים - שום דבר לא מכיל חומרים מזיקים. יש הרבה דברים שאנחנו מכניסים לבתים שלנו ואין לנו מושג שהם פשוט רעל מהלך. התקן הירוק לא מאפשר לזה להיכנס. אתה בודק מי האבא והאמא של כל דבר ודבר כדי לוודא שזה יהיה הכי בריא שאפשר".

נקודת המוצא לתכנון ירוק, אומר קורי, היא "הדברים הכי בנאליים ופשוטים, שלא עולים כסף, שיכולים לחסוך עשרות אחוזים בהוצאות האנרגיה של בניין אבל לא תמיד חושבים עליהם כשבונים - אפילו היום. אני מדבר למשל על ההעמדה של הבניין: אצלנו החזית הרחבה היא כלפי דרום, ואז קל יותר להחדיר את השמש החורפית וגם להגן מהשמש הקיצית במרפסות שמשמשות כגגונים. נוסף לכך רתמנו את כל האוויר והרוח שמגיעה ממערב לטובת אוורור פסיבי של כל החללים הציבוריים חלק מעונות השנה, ואנחנו משתמשים בתאורה טבעית מיטבית בכל חללי הלמידה והאדמיניסטרציה".

האדריכל יוסי קורי: "הקפסולה תשמש חדר ישיבות, מין מקום שבו אתה יכול לקבל החלטות הרות גורל לגבי עתיד כדור הארץ" | צילום: גיל נחושתן

מעבר לכך, בשכבה השנייה של הבנייה הירוקה נכנסת הטכנולוגיה החדשנית. "זה משהו שמייחד את המבנה הזה מהמון מבנים אקולוגיים טובים. למשל, השפופרות הטרמו־סולאריות בחזית הדרומית: השמש מחממת את המים בשפופרות לסביבות 100 מעלות וזה מקור האנרגיה, כך שאנחנו לא צריכים חשמל לחימום בחורף או למיזוג בקיץ. לפעמים אפילו נייצר יותר ממה שהבניין צריך, ואת עודף האנרגיה נעביר למבנים באוניברסיטה. כך שהמבנה דואג לא רק לעצמו אלא גם לאחרים. אפילו המבנה חברותי".

מערכות האוורור והתאורה של המבנה נשלטות על ידי מחשב. "יש חיישנים בכל חדר, שמזהים אם יש אנשים בחדר ואם להפעיל את האור והמזגן. אם יש מספיק אור טבעי המערכת לא מאפשרת להדליק תאורה מלאכותית, אבל אם מתחיל להחשיך ויש אדם בחדר היא יודעת להתאים את התאורה לרמת האור בחדר באותו רגע".

את הכניסה לבניין מעטרים שלושה אגנים ירוקים, שמטהרים את מי הברזים והמקלחות בשלושה שלבים, בין השאר באמצעות צמחים. בבריכה השלישית, התחתונה, המים כבר "נקיים יותר ממי המוביל", לדברי אדריכלית הנוף מעוז. "היה מאבק גדול להשגת אישור לבריכות", היא מספרת, "זו הפעם הראשונה שנותנים להפעיל בריכות מטהרות במרחב ציבורי פתוח, שהמים מהן ישמשו להשקיה. משרד הבריאות היה כאן בקונפליקט - החשש היה למשל שילד יסתובב וייפול למים". מי הבריכות ישמשו להשקיית הצמחייה מסביב לבניין ועל הגג, שעליו צמחים סוקולנטיים, שאוגרים מים ולכן חסכוניים במים. "הצמחייה היא באוריינטציה של טיפול מינימלי, ולמעשה לא יהיה צורך לטפל כמעט בנוף", אומרת מעוז. על הגג מתוכננים גם סככת גפנים, בהשראת הבתים הערביים שהיו בכפר שיח' מוניס, שעל חורבותיו קמו רמת אביב והאוניברסיטה, ערוגות שישמשו לניסויים של סטודנטים ומתקנים חינוכיים כמו טורבינת רוח. כל אלו ישמשו גם שכבה מבודדת לבניין, והצמחייה על הגג אמורה לסייע בהפחתת עומס החום באזור כולו.

המדרגות הפנימיות של המבנה | צילום: תומי הרפז

למה צריך עוד בניין, ודווקא באמצע הנוף?

הפעיל הסביבתי דניאל מורגנשטרן: "מבית ספר סביבתי הייתי מצפה שינצל מבנים קיימים או ימחזר קרקע, ולא יכבוש שטח חדש. הבניין הזה נבנה בנוף הכי רגיש בגוש דן, כמו סטירת לחי" | צילום: אריאל בשור

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל הבניין הראוותני זוכה גם להרבה ביקורת. "הבניין הזה קודם כל מיותר", אומר היועץ והפעיל הסביבתי דניאל מורגנשטרן. "הרי בית הספר פורטר הוא לא פקולטה, אין לו כמעט קורסים משלו. אני מכיר פקולטות באוניברסיטת תל אביב שיש בהן מצוקת מקום גדולה יותר אבל לא בונים להן בניין חדש. מבית ספר סביבתי הייתי מצפה שימשיך להיות סותם חורים וינצל מבנים קיימים. אבל לדיים פורטר יש הרבה כסף".

לדבריו, "בבנייה הירוקה יש הרבה גרין וושינג - בעברית קוראים לזה עכשיו התיירקקות. גם פורטר סובל מהבעיה: אתה מצפה מבניין ירוק שימחזר קרקע שכבר עשו בה שימוש עירוני ולא יכבוש שטח חדש, זה אחד העקרונות הבסיסיים בבנייה הירוקה. אוניברסיטה לא צריכה לעשות את זה. הבניין נבנה בנוף הכי רגיש בגוש דן. הוא כמו סטירת לחי - רואים אותו מכל מקום, כאילו הוא אומר 'תראו אותי'".

בתגובה לטענה כי אין צורך בבניין אומר קורי: "זאת ביקורת רדודה ולא רלבנטית. פורטר הוא לטעמי המוקד הכי חשוב באוניברסיטה. יש לו היכולת לשלב בין תחומים שונים. המולטידיסציפלינריות היא דבר צעיר יחסית, אבל אין ספק ששם נמצא העתיד".

האדריכל יאשה גרובמן: "כשנכנסים לבניין רגיל רואים מעלית. כאן המדרגות נמצאות בכניסה, זה בניין שקורא לעלייה" | צילום: עמית שעל

נשר מוסיף: "זה בית הספר המוביל בארץ בנושאי סביבה. הוא היחיד האינטרדיסציפלינרי ועובד עם תשע פקולטות שונות. יש לנו יותר מ־150 חוקרים ויותר מ־300 סטודנטים, לתואר שני ושלישי, ואנחנו מקווים לפתוח באוקטובר מסלול לתואר ראשון. חוגים אחרים מתכווצים, אבל אנחנו הולכים וגדלים - זה אחד משני התחומים הצומחים ביותר באוניברסיטה היום. עכשיו למשל אנחנו מביאים חוקר מוביל מהרווארד. אם לא ניתן לו את התנאים שהוא מקבל בהרווארד או בייל הוא לא יגיע - אלו המוסדות שאנחנו מתחרים בהם".

מה לגבי הטענה שהבניין ראוותני ובולט למרחוק?

"זו היתה החלטה מודעת. רצינו שזו תהיה נקודת ציון במרחב האורבני של גוש דן, שתחבר את האוניברסיטה עם 350 אלף כלי הרכב שעוברים מדי יום באיילון. רצינו שהבניין יעורר סקרנות ומודעות ירוקה, ויביא את האנשים לעלות על הגבעה ולראות מה קורה באוניברסיטה בכלל ובבית הספר ללימודי הסביבה בפרט".

אומרים שבניתם על רכס יפה וסתם הרסתם אותו.

קורי: "גם זה טיעון לא נכון, למעשה זה היה אתר פסולת שעליו הקימו מגרש חניה, ואנחנו גם ניקינו את הפסולת בתהליך הבנייה וגם ביטלנו את מגרשי החניה. לגבי הטיעון שיש מבנים קיימים לא מנוצלים - זה נכון אבל במקרה הזה זאת התייפייפות לא רלבנטית. לא צריך להיטפל דווקא למבנים כמו זה, מבנים שבנויים על שטחים בתוך העיר שהיו מזוהמים ולכן יש להם כל ההצדקה בעולם".

סייעה בהכנת הכתבה: יונת נחמני