המפעל שעבר מיד ליד

המפעל של משפחת חאלק ממוקם בשטחו של מפעל חברת אשלג ארץ־ישראלית, שהוקמה ב־1930 בידי משה נובומייסקי, בן למשפחה יהודית שעסקה בכריית זהב ומחצבים בסיביר. נובומייסקי מצא שותף בריטי, זכה במכרז שפרסם המנדט להקמת חברת האשלג וחכר את השטח ל־75 שנה. מי שהקים וניהל את המפעל בפועל היה משה לנגוצקי, ראשון חלוצי ים המלח (ואביו של הגיאולוג יוסי לנגוצקי, מי שגילה ויזם את קידוחי הגז תמר ודליה, השייכים לחברות דלק ורציו).

המלח הנקי נארז | צילום: ניר כפרי

אתר הייצור המרכזי של החברה לאשלג היה כאן, בצפון ים המלח. רק אחר כך התפשטה החברה לאזור סדום, מקום שבו נכרה האשלג כיום. סביב המפעל התפתח יישוב שהעובדים התגוררו בו, וב־1939 הוקם סמוך לשם קיבוץ בית הערבה. כשפרצה מלחמת העצמאות נובומייסקי ניהל מגעים עם הירדנים, שכנע אותם שפגיעה במפעלים תגרום להם נזק חמור והגיע איתם להבנות על יצירת אזור ניטרלי - אבל נפגע בתאונת דרכים, ולא יכול היה להיפגש עם הירדנים ולהגיע איתם לסיכום סופי. בסופו של דבר הוחלט על מסירת מפעלי האשלג לירדנים, ובסוף מאי 1948 פונה האתר הצפוני של המפעל באמצעות צי של כ־17 כלי שיט שנשאו את עובדי המפעל ואת חברי קיבוץ בית הערבה אל אתר החברה בסדום. חברת האשלג המשיכה לפעול בסדום עד 1951, אז הלאימה אותה המדינה, ושמה שונה למפעלי ים המלח. כיום המפעל בבעלות כיל, שבשליטת החברה לישראל של עידן עופר.

על חורבות המפעל הנטוש של נובומייסקי הוקם ב־1964 מפעל לייצור אשלג, שהתחרה בכיל. המקימה, אגב, היתה ענקית האשלג הקנדית פוטאש (שם שמשמעותו אשלג), זו שכמעט רכשה את כיל מידי עופר אשתקד. אז המפעל היה בבעלות משותפת ובניהולו של עותומן חאלק. אחרי שפוטאש סגרה את מפעל האשלג חאלק ניצל את התשתיות הקיימות, ובעשורים האחרונים הוא מייצר בו מלח במקום אשלג.