האינטרסנטים כופפו את סלינגר

סערת מגבלת כפל דמי הניהול על החיסכון הפנסיוני שהתחילה ברעש וצלצולים הסתיימה אתמול בקול ענות חלושה, ומבלי שדורית סלינגר המפקחת על הביטוח שהובילה את המהלך, תוכל להתהדר בהישג. הרעיון להציב תקרה לשיטה שבה מנהלי הפנסיה מגלגלים את ניהול החסכונות למנהלים חיצוניים ובמקביל מגלגלים על החוסכים את העלות של אותו ניהול הוא מבורך. אבל הביצוע ממש עקום.  

סלינגר דיברה תחילה על מגבלה של 0.15% בשנה, בזמן שממוצע דמי הניהול המושתים היום על הלקוחות בנוסף על דמי הניהול השוטפים עומד על 0.18%. אלא שלחצים שהפעילו עליה גורמים מתוך הממשלה ומחוצה לה כופפו אותה והמגבלה זינקה ל־0.25%. כפי שציינה ח"כ סתו שפיר, בדיון הקודם בנושא בוועדת הכספים, הצבת רף גבוה היא כמו פרצה קוראת לגנב — ומנהלי הפנסיה שממילא סובלים משחיקה בהכנסות, מקבלים כעת לגיטימציה לגלגל עוד השקעות החוצה (עד לרף ה־0.25%) ובכך לחסוך בעלויות מנהלי השקעות מתמחים.

לקבל דמי ניהול שוטפים של 1.05% מהצבירה ועוד 4% מההפקדות השוטפות ולהעביר חלק לא מבוטל מניהול ההשקעות למנהלים חיצוניים על חשבונם של על החוסכים, זו שיטה מוזרה. מנהלי הפנסיה הישראליים לא יודעים לנהל השקעות בחו"ל? לגיטימי. אם כך, שלא יגבו דמי ניהול שוטפים עבור אותו חלק מהכסף שהם מעבירים לידיהם של מנהלים חיצוניים אלא אך ורק את דמי הניהול של אותם מנהלים חיצוניים.

דורית סלינגר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

מנהל קרן גידור סיפר אתמול כיצד משקיעים פרטיים מתמקחים איתו על דמי הניהול, ואילו המוסדיים משלמים לו דמי ניהול שוטפים של 2% ומתחלקים עמו ב20% מהתשואה של הקרן. המוסדיים מנמקים זאת בניהול ההשקעות המצטיין שעליו צריך לשלם, אבל מתקשים להציג נתונים המראים כי הקרנות שבהן הם משקיעים מכות את ביצועי השוק לאורך זמן.

המהלך הנכון והצודק של סלינגר הפך למגבלה שרחוקה מלהיות אפקטיבית ומעניקה כר פורה להמשך גלגול דמי ניהול נוספים על החוסכים, בייחוד בקופות הגמל הרחוקות היום שנות אור מהתקרה שהציבה.

בשורה התחתונה עדיפה תקרה כלשהיא על היעדר תקרה בכלל, אבל בקרב הצודק שניהלה סלינגר, ניצחו לעת עתה בעלי האינטרסים — מנהלי הקרנות המרוויחים על חשבון חסכונות הציבור ונציגי הממשלה הדואגים לפיתוח המשק המקומי בו משקיעות חלק מהקרנות הללו על מזבח טובת החוסכים.