המדינה לא מצליחה להגביל את שכר עובדי החברות הממשלתיות

מבין 95 החברות שנבדקו בפרויקט פערי השכר של "כלכליסט", שלוש החברות שהציגו את הפערים הנמוכים ביותר הן חברות ממשלתיות. חברת החשמל הציגה את הפער הנמוך ביותר: עלות שכרו של המנכ"ל אלי גליקמן היתה גבוהה פי 3 מעלות השכר הממוצעת בחברה. עשות אשקלון, חברה־בת של תעש, הציגה פערי שכר של פי 4, ובתעשייה האווירית פערי השכר עמדו על פי 5.

לטבלה המלאה המשווה את שכר הבכירים בחברות הציבוריות לשכר עובדיהם לחצו כאן

אלא שפערי השכר שנראים נמוכים במבט ראשון הם למעשה שערורייתיים. בעוד המדינה קבעה תקרה לשכרם של בכירים בחברות הממשלתיות, העובדים בחלק ניכר מהחברות הללו נתמכים בוועדים חזקים, ונהנים מחגיגות שכר הודות להסכמים קיבוציים ותוספות שכר שונות ומשונות. כאשר שכר הבכירים מוגבל ושכר העובדים הוא בלתי מוגבל כמעט, התוצאה היא מאבקים כוחניים וניסיונות חוזרים ונשנים של המדינה להוביל רפורמות בחברות ממשלתיות רבות, ובראשן חברת החשמל.

עלות שכרו של המנכ"ל גליקמן עמדה על 1.2 מיליון שקל בשנה ב־2013, כ־100 אלף שקל בחודש. הדיונים התכופים על חריגות שכר בחברת החשמל הופכים את נתון השכר הממוצע בחברה, 31 אלף שקל בחודש בשנת 2013, למאוד לא מפתיע. מה שמפתיע הוא שב־2012 עמדה עלות השכר הממוצעת בחברה על קצת יותר מ־40 אלף שקל. בחברה הסבירו כי הסיבה לפער היא הפרשות חד־פעמיות לתשלומי פנסיה שבוצעו ב־2012, וניפחו באופן חריג את עלויות השכר. נכון לסוף שנת 2013 עמדה מצבת עובדי חברת החשמל על 13,188 עובדים, עלייה של 0.9% לעומת סוף 2012.

התעשייה האווירית היתה ב־2013 החברה הממשלתית עם מספר העובדים הגבוה ביותר: 16,092. למרות ירידה של 1% במצבת העובדים לעומת סוף 2012 בשל תוכניות פרישה מוקדמת, עלויות השכר בתעשייה האווירית המשיכו לעלות. גם החברה, שפועלת תחת ועד עובדים עוצמתי במיוחד בראשות ח"כ חיים כץ, מקיימת דיונים עם האוצר על חריגות שכר לכאורה. עלות השכר הממוצעת לעובד בחברה ב־2013 עמדה על כ־26 אלף שקל, עלייה של 4.5% לעומת 2012. עלות שכרו של מנכ"ל התעשייה האווירית יוסף וייס עמדה על 1.6 מיליון שקל בשנה שעברה, בהתאם להחלטת המדינה - 133 אלף שקל בחודש.

למרות פערי השכר הלא גבוהים בשתי החברות, ישנם כמה הבדלים מהותיים בין התעשייה האווירית לבין חברת החשמל. בעוד חברת החשמל היא מונופול ממשלתי שהכנסותיו נובעות מחשבונות החשמל של כולנו, התעשייה האווירית פועלת בשוק תחרותי מאוד.

מצד שני, ניתן לטעון כי אם התעשייה האווירית היתה מנוהלת עם עלויות שכר צנועות יותר לעובדיה, היא היתה רווחית יותר, והיתה יכולה לשלם דיבידנד גדול יותר למדינה - שבשלוש השנים האחרונות עומד על סכום כולל של כ־27 מיליון דולר. לעומתה, חברת החשמל רחוקה מלחלק דיבידנד למדינה לאור הפסדיה המצטברים, שבשנת 2013 הסתכמו ב־936 מיליון שקל.

האחות הצעירה של התעשייה האווירית וחברת החשמל בדירוג פערי השכר היא עשות אשקלון, חברה־בת של תעש הקורסת, העומדת בפני הפרטה שתעלה כ־5 מיליארד שקל למשלם המסים. עשות היא הזרוע הלא קורסת של תעש, ובשנת 2013 היא אף הציגה תופעה חריגה בנוף הממשלתי: ירידה בעלת שכרו של המנכ"ל דן כץ, שעמד על 783 שקל. עלות השכר של עובד בעשות עמדה על 18.6 אלף שקל ב־2013, עלייה של 4.1% לעומת 2012. הירידה החריגה נובעת מכך שכץ הגיע לגיל 70, והחברה הפסיקה להפריש עבורו דמי ביטוח לאומי.