האם זה פסול לצפצף על האסיפה?

על רקע חגיגות השכר בחברות הבורסאיות בשנים האחרונות, בדצמבר 2012 נכנס לתוקף תיקון מס' 20 לחוק החברות. חוק התגמול, אשר התבסס על המלצות ועדת נאמן, עסק בתגמול נושאי משרה בחברות הציבוריות, וניסה לתת מענה למחאה הציבורית נגד גובה שכר הבכירים.

מטרתו העיקרית של חוק התגמול הייתה לעצור את השתוללות השכר של המנהלים בחברות ציבוריות, השייכות לציבור, ולא לאותם מנהלים; ובתוך כך להגביר את מעורבות בעלי המניות הקטנים בקביעת מדיניות התגמול בחברות ציבוריות או לאישורים חריגים. מעורבות זו תתבטא ביכולת בעלי המניות "הקטנים" להביע את עמדתם באסיפה הכללית.

החידושים המרכזיים בחוק התגמול היו הקמת ועדת תגמול, וכן צורך באישור מדיניות תגמול לנושאי משרה על ידי האסיפה הכללית של החברה ברוב מיוחד.

בעקבות חוק התגמול חלק מהחברות הציבוריות (הגדולות שבהן) נדרשו לפרסם את מדיניות התגמול עד אוגוסט 2013 ויתר החברות נדרשו לפרסם עד ינואר 2014. כצפוי, חלק גדול מהחברות הציבוריות נתקלו בקשיים בולטים באישור מדיניות התגמול, ובין היתר נתקלו בחברות מייעצות לגופים מוסדיים (אנטרופי וכו'), גופיים מוסדיים ובעלי מניות דומיננטים, אשר התנגדו למתכונת שהוצעה על-ידי חברות מסוימות.

אחת מהפרצות החשובות שנכללו בחוק התגמול היתה האפשרות שניתנה לוועדת התגמול ולדירקטוריון לסטות מהחלטות האסיפה הכללית, ולמרות התנגדות האסיפה לאשר את מדיניות התגמול. כלומר, החוק למעשה איפשר לחברות הציבוריות שלא יקבלו את גזרת האסיפה הכללית שהתנגדה למדיניות התגמול המוצעת לאשר את מדיניות התגמול על אפה וחמתה של האסיפה הכללית.

ואכן בדיקה שביצענו לצורך כתיבת שורות אלו מגלה כי חברות ציבוריות רבות אשר לא צלחו את מסלול האסיפה הכללית אומנם החליטו לעשות שימוש בפרצה בחוק התגמול ולבצע מעקף של האסיפה הכללית ולאשר את מדיניות התגמול.

 

המחוקק בעצם יצר מתכונת בלתי אפשרית למשא ומתן בין החברה לבין הציבור שלה. כל מו"מ בין הציבור שלא יתקבל על דעת החברה, יביא למצב בו החברה תעקוף את הציבור.

עם זאת, יש גם צד אחר לשימוש בפרצה בחוק. חוק התגמול יצר למעשה חשיפה מהותית ומיותרת לדירקטורים במקרה שהאסיפה לא תאשר את מדיניות התגמול. הדירקטורים שמחויבים להכריע בעניין, נמצאו למעשה קרועים, כשחרב התביעה מתנוססת מעל ראשם, בין החלטתם הקודמת לאשר את מדיניות התגמול לבין, ככלל, עמדתה הבלתי מנומקת של האסיפה הכללית שלא לאשרה.

המחוקק יצר חרב פיפיות כלפי הדירקטורים, שמייצרת להם חשיפה ממשית מיותרת. לדוגמא, אם האסיפה לא תאשר גמול למנכ"ל למרות אישור דירקטוריון, והמנכ"ל יבקש לעזוב, הדירקטורים יהיו בתסבוכת. מצד אחד, ניתן יהיה לטעון כלפי הדירקטורים כי החלטתם לחזור בהם מהחלטתם הקודמת ושלא להמרות את פי האסיפה אינה סבירה. מצד שני, אם הדירקטורים לא יכבדו את החלטת ציבור בעלי המניות, והמנכ"ל יעזוב ובכך יגרם נזק לחברה, אז גם ייטען נגדם שפעלו בכך נגד טובת החברה.