ערפל קרב

יקי ודמני קיבל את המושכות באלקטרה צריכה בתחילת 2007, אחרי שזו רשמה הפסד מצטבר של 206 מיליון שקל ב־2006–2005, והוביל את החברה לשבע שנים של רווח נקי מצטבר של 505 מיליון שקל. אולם על אף השיפור בתוצאות, בשנים האחרונות ניכר רפיון בפעילות שבא לידי ביטוי בירידה ברווח הנקי הממוצע שהתכווץ מ־94 מיליון שקל בשלוש השנים הראשונות ל־43 מיליון שקל בארבע השנים האחרונות. השפל הגיע עם הפסד של 29 מיליון שקל ברבעון האחרון של 2013.

תיאום ציפיות כושל

בשבוע שחלף מאז פרסום הדו"חות צנחה מניית החברה ב־24%.מכאן ניתן ללמוד על תיאום ציפיות כושל עם המשקיעים, ובמידה מסוימת אף לאיבוד אמון בין המוסדיים להנהלת החברה שבחרה שלא לפרסם אזהרת רווח כפי שמקובל במצבים חריגים מעין אלו. ניסיונות ההרגעה שהשמיע ודמני בשיחת הוועידה לא הועילו.

עשה זאת בעצמך

באפריל 2012 רכשה אלקטרה צריכה את רשת אייס אוטו דיפו שהגיעה להקפאת הליכים. גרשון זלקינד האמין ביכולתו של ודמני, שהיה מנכ"ל אייס עד 2006, להחזיר עטרה ליושנה והאמון השתלם. מאז רכישתה נהנתה אייס מרווח תפעולי של 44 מיליון שקל. כעת מבינים באלקו שאם ודמני יוצא מהתמונה, הם נשארים עם הבייבי שלו לבד. אם גורלה של אלקטרה צריכה יהיה דומה לזה של אייס אחרי שנפרדה מוודמני, המשקיעים וזלקינד צריכים להיות מוטרדים.

יקי ודמני | צילום: עמית שעל

התזמון של בנק לאומי

מי שנחלץ בעור שיניו מהפוזיציה שפתח באלקטרה צריכה במרץ 2010 היה בנק לאומי, שבתחילת ינואר השנה הספיק למכור כ־2 מיליון מניות (9%) תמורת 84 מיליון שקל, גבוה ב־37% ממחיר השוק שלהן. מנגד, משקיעים מוסדיים כמו מנורה, פסגות וקרן הפנסיה עמיתים המשיכו להחזיק במניות אלקטרה צריכה, ואחרי שראו כיצד בשבוע אחד רבע מהאחזקה שלהם מתאדה, כל שנותר להם הוא לקוות שתוצאות הרבעון הרביעי של 2013 מהוות מעידה חד־פעמית. ההתפטרות של ודמני לא יכולה לשמש כאיתות הרגעה.