ביקורת קולנוע: כאן הקפטן שלכם
"קפטן אמריקה: חייל החורף" מספק את הסחורה - בידור, אקשן ויקירת ישראל אחת, סקרלט ג'והנסון
נתחיל בספוילר כמעט הכרחי לצופה הישראלי, שאוהב להימלט מהקולנוע כאחוז תזזית ברגע שמתחילות כותרות הסיום: הפעם, במקום לברוח, מומלץ להישאר במקום, כי ממש באמצע הקרדיטים יגיע הקינוח בדמות טריילר יפהפה לסרט הבא של קפטן אמריקה, שיכלול חפץ שחובבי הז'אנר מתגעגעים אליו מאוד. בשבת בבוקר האולם הענק היה מפוצץ לחלוטין, אבל כשהופיע הממתק בסוף הסרט, רק שבעה צופים זכו לחזות בזה שאין להזכיר את שמו.
חוץ מזה אין ממש הפתעות בסרט החדש מבית מארוול, וכידוע - כשאין חדשות מדובר בעצם בחדשות מצוינות. כשאתה נכנס לסרט בסדרת גיבורי־העל שכבשה את העולם אתה יודע בדיוק מה תקבל: בידור אינסופי, תסריט ראוי בלי יותר מדי חורים, עקיצות קומיות שלא יעשו את החיים קשים מדי לבני 12 ואקשן מהסוג המתקדם ביותר. זה בדיוק מה שקיבלנו אצל תור והפטיש שלו לפני פחות מחצי שנה, וזה גם מה שמביא לנו עכשיו "קפטן אמריקה: חייל החורף", בגלגולו השני עם המגן, בבימוי האחים ג'ו ואנתוני רוסו (ואפרופו חורים בעלילה, אני ממש לא מצליח להבין איך הפטיש של תור והמגן של קפטן אמריקה תמיד חוזרים אליהם: יש שם GPS? קומבינה אחרת? מה בדיוק הולך שם?).
עכשיו תוסיפו לקלחת הרותחת הזאת את אשת הסודה וידידת ישראל המופלאה סקרלט ג'והנסון, ותקבלו מוצר שגם מי שלא ממש משתגעים על כוכבי־על יצליחו לחבב. סטיב רוג'רס, קפטן אמריקה בשבילכם, חוזר כדי למנוע מגורמים עוינים לחסל את סוכנות שילד עמוק מבפנים. מתברר שאמנם הנאצים מתו, אבל מישהו הצליח לשמר להם את המוח; תכף הם יחסלו כאן מיליוני אנשים שנבחרו בקפידה, אך אז האיש והמגן נכנסים לפעולה ויוצאים למסע הצפוי להצלת כולם.
בדרך לשם הוא יגלה שלסמואל ל' ג'קסון יש עוד עין, שרוברט רדפורד חתיך הורס גם בגיל 78, שגארי שנדלינג יכול להבריק בתפקיד בן עשר שניות בלבד וגם שהוא מוכרח לראות את "רוקי 3" ולקרוא את הביוגרפיה של ג'ורג' וו' בוש. אחרי כל כך הרבה שנים בלי רומנטיקה נשים רבות ירצו לנשק אותו, אבל הוא לא ממש יתרגש מהן.
אומרים שזאת בדיוק הבעיה של קפטן אמריקה המכהן, שהוא יבשושי מדי וככל הנראה מצביע לרפובליקנים, ושאין לו אפילו טיפה מהקלאס של הקולגה אקס מן, אחד רוברט דאוני ג'וניור. אבל אפילו אם כריס אוונס מעט אפור בתפקיד הקפטן ולא ממש מצליח להתמודד עם כוכבי הקולנוע האיכותיים שמשחקים לצדו, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא לא ימנע מכם את ההנאה.
רגעים שנזכור ביום שאחרי:
- הפתיחה מעט משעממת, אבל מיד אחריה מגיעות עשר הדקות הטובות בסרט
- הניסיון להחדיר לסרט מסרים פוליטיים חתרניים הוא עלוב למדי
- נמאס כבר מסרטים שמחזירים מתים לחיים. תהרגו אותם וזהו
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה