דרושה: חברה ישראלית תמורת 500 מיליון דולר

חברת נומד, שהונפקה הבוקר בבורסת לונדון וגייסה 500 מיליון דולר, בהובלת נועם גוטסמן ומרטין פרנקלין, מחפשת חברה ישראלית לרכישה. ההנפקה עצמה לוותה על ידי משרד עורכי הדין הבינלאומי גרינברג טראוריג, כאשר צוות עורכי הדין כלל גם את עו"ד ג'ואי שבות מהסניף הישראלי.

בהנפקה נמכרו מניות בשווי 485 מיליון דולר ולפי מחיר מניה של 10 דולר ו-15 מיליון דולר נוספים שגוייסו ממקימי ה-SPAC עבור מניות בכירות. בנוסף למניות הבכירות, רכשו המייסדים מניות נוספות בשווי 15 מיליון דולר בהנפקה. החתמים בהנפקה היו ברקליס וסיטי. מטרת הגיוס היא רכישת חברה ישראלית. 

שני אנשי העסקים הובילו בעבר SPAC (חברות מדף שמגייסות למטרת רכישה עתידית) שרכש את פעילותה של ברגר קינג העולמית ואת חברת הטכנולוגיה מקדורמיד. נומד לא מייחדת את ההשקעה לחברה ישראלית או לחברה הפעילה בתחומי המזרח התיכון לתחום מסוים או לשווי מסוים, ובמידה ולא יושקעו בחברה הנרכשת כל הכספים שגוייסו, יעשה בהם שימוש להשקעה בחברות נוספות. נומד הדגישה כי היא מחפשת חברה ישראלית מבוססת כלכלית עם עתודות צמיחה חזקות.

אם תוך שנתיים לא תבוצע רכישה של חברה, דירקטוריון החברה ימליץ על פירוקה או על אישור מיוחד לחיפוש חברה ל-12 חודשים נוספים, כאשר ההכרעה בשלב זה תעבור לאסיפת בעלי המניות.

SPAC היא חברת רכישה למטרה לתכלית מיוחדת, מעין שלד בורסאי שמונפק ומחפש ליצוק לתוכו פעילות. בשונה מחברות רגילות, שמגיעות להנפקה ציבורית עם פעילות עסקית ברורה, הרי שחברות ספאק קודם כל מגייסות הון מהציבור באמצעות הנפקת מניות, ואחר כך מחפשות יעד לרכישה לפי הגדרות שנקבעו בתשקיף (למשל, חברה הפועלת בישראל, או חברה שמתמחה בתחומי הטכנולוגיה והביטחון). התשקיף מקציב לחברת הספאק מספר חודשים לחתימה על הסכם רכישה ועוד שישה חודשים להשלמתו, כאשר השלב הקשה ביותר הוא קבלת האישור לעסקה באסיפת בעלי המניות של הספאק. במשך כל התקופה מופקד סכום הגיוס אצל נאמן, שאחראי על החזרת הכסף למשקיעים אם הרכישה לא יוצאת אל הפועל.

רשימה מכובדת של מנהלים ישראלים ניצלה בשנים 2005–2007 את תקופת הכסף החופשי, והצליחה לגייס בארצות הברית כמעט חצי מיליארד דולר להשקעות ברכישת חברות. מנהלים אלו קפצו על עגלת ההנפקות ששטפה את שוק ההון האמריקאי, והקימו חברות ללא פעילות המכונות בארה"ב "ספאק" (SPAC - ראשי תיבות של חברת רכישה לתכלית מיוחדת). כל חברה הצליחה לגייס עשרות ואף מאות מיליוני דולרים, כאשר הגיוס כולו התבסס על הרזומה העשיר והניסיון הרב שצברו המנהלים לאורך השנים, אך בסופו של דבר מרבית החברות לא הצליחו לבצע רכישה.