סרבן וטוב לו

לאחרונה עברה בוועדת השרים בכנסת הצעת חוק שתאפשר לכלוא סרבני גט ל-20 שנה, במקום לעשר שנים, כפי שמאפשר החוק כיום. הצעה זו מצטרפת לשורה ארוכה של תקנות ושינויים שיזמו חברי כנסת ומשרד המשפטים לשם מתן מענה לבעיות קשות בישראל, כמו נשים עגונות ומסורבות גט, פסולי חיתון, אפליה, סחיטה כלכלית ורגשית בזמן גירושין, מרוץ סמכויות בין בתי הדין ועוד ועוד.

אולם נבחרי הציבור שלנו, גם אם כוונתם טובה, מחטיאים את המטרה. הניסיון מראה כי גם 20 שנה בכלא לא ירתיעו סרבן גט חמום מוח שמוכן לשבת בכלא עשר שנים רק על מנת להתנקם בגרושתו. למעשה, אין צורך בחוק חדש לסוגיה זו. החוקים שנותנים מענה לבעיית סרבנות הגט כבר קיימים - צריך רק לדאוג להפעיל אותם.

בעיית סרבנות הגט נובעת בראש ובראשונה מהיעדר הפרדה בין דת למדינה בישראל. על פי המשפט העברי, בלי הסכמה של שני הצדדים אין גט. יתר על כן, ההלכה אף מאפשרת כפיית גט במקרים קיצוניים. אולם ההגדרה של "מקרה קיצוני" ניתנת לפרשנות. בנקודה זו באה לידי ביטוי הסיבה השנייה לבעיית סרבנות הגט בישראל - הזהות והאוריינטציה של הדיינים בבתי הדין הרבניים. הדיינים מהססים להשתמש בכלים שניתנו להם ולכפות גט, בגלל האמונה הבסיסית של חלק גדול מהם, אלו שמאמינים במשפט העברי בכל רמ"ח איבריהם, ששלום בית עדיף יותר מאשר פירוק משפחה באמצעות כפיית גט. כיוון שכך, פרשנותם לגבי ההגדרה של "מקרה קיצוני" תהיה מצומצמת ביותר גם במקרים של נישואים מאד לא מאושרים ולא תקינים.

למעשה, בגלל הימנעות הממסד הרבני מכפיית גט על גברים סרבנים, עלולים בתי הדין הרבניים לאבד שליטה על כל מוסד הנישואים בכללותו. הממסד הדתי מרחיק ממנו זוגות רבים, גם כאלו שמעוניינים בחופה וקידושין, שחוששים מהתערבות של מוסד שנתפס אצלם כנוקשה ומיושן בחייהם. מנגד, יש פריחה של כל הצורות האלטרנטיביות של זוגיות, כמו חתונה רפורמית וצורות שונות של "נישואים אזרחיים" כמו הסכמי "ברית הזוגיות", "תעודת זוגיות" ועוד.

דור שלם של "ממזרים"

בעיית סרבנות הגט היא דוגמה אחת לבעיה שההשלכות שלה על החברה הישראלית עלולות להיות מרחיקות לכת, גם עבור הממסד הרבני עצמו. קיים חשש שנשים רבות מסורבות גט, שהתאכזבו מהנוקשות של הבית הדין הרבני, ייקחו בייאושן את החוק לידיהן ויוותרו על הגט. הן עלולות למצוא לעצמן בן זוג אחר בעל השקפת עולם חילונית ולהמשיך ללדת לו ילדים, אף שהן עדיין נשואות. במקרה כזה, ילדיה ונכדיה של אותן נשים, עד שבעה דורות קדימה, כולם נחשבים ממזרים, וכתוצאה מכך - גם פסולי חיתון.

בעבר, מדובר היה באמצעי הרתעה קשה כנגד ניאוף. אולם ייתכן שעוד כמה שנים, יגדל בישראל דור שלם של "ממזרים", ילדים של נשים מסורבות גט שבחרו לוותר על מוסד הנישואים ולהמשיך בחייהן. מדובר בעשרות או מאות אנשים, שלא ניתן יהיה כבר להרתיע אותם מלהתחתן עם אנשים אחרים, להוליד איתם ילדים, שגם הם יוכרזו כממזרים וכן הלאה, עד שלקביעת ה"ממזרות" לא תהיה כלל תוקף והמציאות בשטח תותיר את הדין הדתי לא רלוונטי וריק מתוכן.

בנוסף, תחריף הבעיה הקיימת ממילא שנוגעת להיעדר ודאות משפטית בכל הנוגע לדיני משפחה בישראל. כבר היום נאלצים בתי המשפט לענייני משפחה לתת מענה לזוגות שבחרו לחיות יחד מבלי להתחתן ומקיימים ביניהם צורות שונות של ידועים בציבור או "נישואים אזרחיים" למיניהם. כל זאת, כאשר המחוקק הישראלי טרם קבע חוק מוסכם ואחיד לגבי נישואים אזרחיים והמסגרת המשפטית שמנחה את בית המשפט היא עמומה וחלקית. התוצאה תהיה אלפי זוגות ואלפי ילדים בישראל שמעמדם האישי אינו ברור.

הפתרון לבעיה הקשה של סרבנות גט אינו טמון בחקיקת חוק חדש, או תיקונו. הבעיה היא ביישומו. בעבר, כאשר נאות בית הדין הרבני לכפות גט, הוא עשה זאת לפי החוק הקיים מאד ביעילות. יש ליזום מינוי של דיינים בעלי השקפת עולם מודרנית שתואמת את רוח התקופה, בבתי הדין הדתיים. שכן, הדת עצמה נותנת פתרונות, אולם יש צורך בדיינים שיפרשו את החוק באופן יותר ליברלי ומתקדם.

בתי הדין הרבניים נתפסים כיום על ידי רבים כגוף המערים עוד ועוד קשיים במקום לתת מענה אמיתי לבעיות ולמצוקות שקיימות. הדת היהודית, אחת הדתות העתיקות בעולם, שרדה עד כה רק בגלל שנבחרי הציבור שלה היו חכמים מספיק על מנת להתאים אותה למציאות המשתנה בשטח. בנוסף, כפי שאומרים חדשות לבקרים, יש ליזום מנגנון של הסדרת נישואים אזרחיים בישראל, על מנת לתת מענה ומסגרת משפטית נאותה לבתי המשפט הנדרשים להתמודד עם הסוגיה. יש לעשות את כל אלה עכשיו, לפני שהמציאות בשטח תיתן את אותותיה ותמצא את כולנו לא מוכנים.

הכותבת היא עורכת דין מומחית לדיני משפחה ושותפה במשרד עו"ד גרינברג-אפרתי