לרוץ בין הטיפות

מזה כמה שנים מדדי האג"ח ברחבי העולם מציגים עליות שערים מתמשכות. המדינות מבקשות ליצור סביבת ריבית אפסית ונזילות ניכרת כחלק ממאמציהן לייצר צמיחה. אך כעת נראה כי ברקע חגיגות השערים ניתן להבחין בניצני התלבטות.

רמת התשואות לפדיון האג"ח הממשלתיות מצויה בשפל. המחזיקים באג"ח צמודות לפדיון בעוד ארבע שנים לא יקבלו כל תשואה מלבד האינפלציה. בצמודות הקצרות יותר ייגרם הפסד ריאלי עד לפדיון. באג"ח השקליות התמונה דומה, ונשאלת השאלה אם יש מקום להאריך את הטווח כדי ליהנות מתשואה סבירה. אני סבור כי אין לקצר משמעותית את טווח האג"ח הממשלתיות. נראה כי מח"מ של 5–7 שנים באג"ח השקליות או 6–8 שנים בצמודות מקנה תשואה סבירה תוך נטילת סיכון בורסאי זניח.

יש לצמצם אחזקות של אג"ח קונצרניות מובחרות, שכן פער התשואות בינן לבין האג"ח הממשלתיות המקבילות אינו משקף את הסיכון הגלום בהן. המלצתי היא להמיר את האג"ח הנ"ל לכמה חלקים: אג"ח מדירוגים נמוכים יותר המניבים תשואה עודפת; אג"ח ממשלתיות במח"מ בינוני־ארוך; וכן אג"ח חברות בחו"ל תוך בחירה פרטנית ומודעות לסיכון המטבע הנלווה לכך.

הירידה המצטברת של 0.8% מראשית 2014 והשיעור המתון של האינפלציה ב־12 החודשים האחרונים הביאו להסכמה בין חזאי האינפלציה: עליית המחירים תסתכם ב־1% ב־2014 ולא תעלה על 1.5%. בשוק האג"ח האינפלציה הצפויה גבוהה יותר, כ־2%. לאור זאת יש נטייה להגדיל את משקל רכיב האג"ח השקליות על חשבון הצמודות למדד. בטווח הקצר צעד זה נראה מתבקש. עם זאת, המשק הישראלי מייבא כ־40% ממקורותיו וחשוף להתפתחויות גלובליות של חומרי הגלם והמזון. עליית מחירים עולמית תביא לגידול ברכיב האינפלציה "המיובאת", שמשקלו במדד המחירים אינו מבוטל. לכן מומלץ לעקוב מקרוב אחר המגמות העולמיות.

בשולי הדברים אתייחס גם לרכיב המנייתי: למרות עליות השערים הרצופות בשנים האחרונות מנהלי ההשקעות ממשיכים לצדד באחזקת רכיב מנייתי גבוה בתיקים. לעניין החלוקה בין מניות מקומיות לזרות, הסברה הרווחת היא כי הרכיב הישראלי צריך להיות הגבוה מביניהם. העליות הנוכחיות על פני הגלובוס הן במידה רבה תוצאה של נזילות אדירה. על כן אני ממליץ שלא לקנות מניות ולנוח.

אליעזר כרמל מכהן בוועדות השקעה מוסדיות וכן כיועץ לגופים ציבוריים וכדירקטור בחברות בורסאיות ואחרות.

תשואות - אילוסטרציה | צילום: אוראל כהן