אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
עולם הולך ונעלם: ריבית דריבית נמוכה מאלצת את הציבור להגדיל את ההשקעה החודשית

עולם הולך ונעלם: ריבית דריבית נמוכה מאלצת את הציבור להגדיל את ההשקעה החודשית

בעבר ריבית מצטברת אפשרה לאלו שהקדימו לחסוך להגיע להון משמעותי בגיל הפרישה. היום סביבת הריבית הנמוכה משאירה את החסכונות הרחק מאחור, בפער של 140% מהתשואות שהושגו בעבר - תשואות נמוכות שמחייבות יצירתיות בניהול תיק ההשקעות

23.04.2014, 08:10 | זיו שמש ודרור גילאון
מצוקת המשקיעים שמחפשים אלטרנטיבות השקעה ניכרת מאוד בזרימת הכסף לאפיק הקונצרני, לאפיק המנייתי ולאיגרות חוב של המדינה במח"מ בינוני עד ארוך. תחושת האכזבה שמלווה כל משקיע שמתעניין בתשואות שאותן ניתן לקבל מובנת, והיא מיוחסת בעיקר לתשואות ההיסטוריות הגבוהות שזוכרים המשקיעים. לצד האכזבה האמוציונלית קיימת תוצאה בעייתית בפועל למשקיעים של כמות הכסף שתהיה לחוסכים בעתיד.

מרבית הספרות העוסקת בעיקרון החשוב של חיסכון מוקדם ככל שניתן, מדברת על הכוח שבריבית דריבית — כלומר היכולת של הכסף לעבוד עבור המשקיעים. על פי תפיסה זו, אדם שיתחיל לחסוך בגיל 28 סכום קבוע וייתן לכסף לעבוד עבורו עד גיל הפרישה — 67, יזכה לראות את כספו גדל בקצב גדל והולך. אם ניקח את השכר הממוצע במשק, שהסתכם ב־2013 בכ־9,200 שקל בחודש, ונקצה 10% לחיסכון, נוכל לראות את כוחה של הריבית האפקטיבית בצורה בולטת: חיסכון של 10% מהשכר הממוצע במשק, 920 שקל בלבד, ייצור "מפלצת פיננסית" בשווי של כ־3.1 מיליון שקל בגיל הפרישה. הבעיה בדוגמה הנפלאה הזו היא התשואה העומדת בבסיס הנחת ההשקעה. התשואה שהוכנסה למודל — 9%, מתבססת על שיעור העלייה השנתי הממוצע של מדד S&P 500 ב־20 השנים האחרונות. בהקשר זה, בריביות המופיעות בספרות ניתן לראות דוגמאות דומות המניחות תשואה שנתית של בין 10%–15% בשנה.

אם נעבור רגע מהתיאוריה למציאות, הרי שמרבית החוסכים אינם משקיעים את כל חסכונותיהם במניות, ובצדק. ההשקעה במניות יכולה להיגמר רע מאוד בתקופות של משברים, ולכן משקיעים רבים מקצים 10%–20% מהשקעתם למניות, זאת בהתאם לגיל, לאופי ולצרכים הפיננסיים.

משנים הרגלים

בין תשואות העבר להווה

 

כדי להפוך את הבדיקה למציאותית יותר, נניח שתיק ההשקעות מחולק ל־20% מניות, 35% אג"ח קונצרניות ו־45% אג"ח ממשלתיות לעשר שנים. התשואה הממוצעת של אג"ח לעשר שנים בישראל עמדה על 5.1% בעשר השנים האחרונות, מרווח תשואה של 2% על החלק הקונצרני ותשואה שנתית של 9% בשוק המניות. הריבית הממוצעת שתתקבל בתמהיל זה היא 6.6%, והשווי שעשוי להצטבר לחוסך האחראי יסתכם בגיל הפרישה בכ־2 מיליון שקל — לא רע כשמדובר בחיסכון חודשי של 920 שקל.

הבעיה של המודל האחרון היא שהתשואות הנוכחיות לעשר שנים אינן עומדות על 5.1% אלא על כ־3.4% בלבד, והמרווחים במדדי התל־בונד מסתכמים בכ־1.1%. מכאן, גם אם נניח ששוק המניות ימשיך להניב תשואה ממוצעת של 9%, למרות רמות השיא שבהן הוא משוטט, הרי שהתשואה השנתית הממוצעת תעמוד על כ־4.9% בלבד. בתנאים אלו, שווי התיק של המשקיע בגיל פרישה יעמוד על כ־ 1.3 מיליון שקל.

עכשיו, בואו נדמיין שחלק מהמשקיעים חושבים שהשוק הקונצרני יקר והתשואות הארוכות אינן מעניינות להשקעה. כתוצאה מכך משקיעים אלו יצמצמו את המח"מ השקלי לשלוש שנים ויימנעו מלהשקיע באפיק הקונצרני. כך יוותר תיק של 20% מניות ו־80% אג"ח ממשלתיות שקליות בתשואה נומינלית של כ־1.5%. התשואה השנתית הממוצעת של התיק תניב 3%, והסכום שיצטבר לחוסך בפנסיה יעמוד על כ־830 אלף שקל בלבד. במונחי תשואה, ישנו פער של 140% בין התשואה שאליה הורגלו המשקיעים בעבר לזו המתקבלת בתיק שמרני. במונחי כסף מדובר על פער של כ־1.2 מיליון שקל, וזאת בהנחה הנדיבה ששוק המניות אכן יעשה תשואה ממוצעת של 9% בכל שנה.

חלק מהמשקיעים חושבים שהשוק הקונצרני יקר והתשואות הארוכות אינן מעניינות להשקעה, צילום: עמית שעל חלק מהמשקיעים חושבים שהשוק הקונצרני יקר והתשואות הארוכות אינן מעניינות להשקעה | צילום: עמית שעל חלק מהמשקיעים חושבים שהשוק הקונצרני יקר והתשואות הארוכות אינן מעניינות להשקעה, צילום: עמית שעל

הפערים הענקיים בין תוצאות החיסכון כפי שזוכרים המשקיעים מהעבר לבין אלו המגלמות את התשואות הנוכחיות, מסבירות היטב מדוע המשקיעים מחפשים אפיקי השקעה המספקים פוטנציאל תשואה גבוה יחסית. פערים אלו אף מתחדדים נוכח הביצועים המעולים של שוקי האג"ח והמניות בשנים האחרונות. כלומר, המשקיעים עדיין לא חוו את המשמעות האמיתית של הריבית הנמוכה לטווח ארוך.

הגדלת החיסכון

מתגברים על התשואה הנמוכה

 

נראה שבשנים הקרובות נצטרך להתרגל לתשואות נמוכות יותר, ואלו המעוניינים ליצור לעצמם חופש כלכלי לקראת פרישה יצטרכו כבר עכשיו להגדיל את סכום החיסכון החודשי כדי להגיע לסכומים שפעם היו נוצרים בקלות יחסית בזכות הריבית המצטברת.

נקודה נוספת היא שבכל פעם שניסו המשקיעים לתזמן את השוק ולמכור אג"ח קונצרניות, מניות ואפילו אג"ח ממשלתיות, הם שבו ורכשו נכסים אלו מתוך דאגה שהכסף שלהם מפסיק לעבוד עבורם. בשל העובדה שהריבית שניתן לקבל על פיקדונות אפסית והשווקים במגמה חיובית ארוכה, המשקיעים, שחששו ומכרו, ראו במהרה שהשווקים ממשיכים לעלות ורכשו חזרה נכסים דומים לאלו שמכרו בכדי ״לממש רווחים״. כך בעצם כל מימוש מנוצל בינתיים לרכישות מחודשות.

בתקופה זו שגם ההשקעה בנדל"ן מגלמת תשואות נמוכות לצד חוסר ודאות לגבי כיוון המחירים, מגדילים המשקיעים את החשיפה לקרנות נאמנות דינמיות המשקיעות באג"ח ומשלבות מניות. ההתנהגות הטובה של האג"ח הממשלתיות ו"מדד ההשקעה" — התל בונד־מאגר, בימים של ירידות במדדי המניות, מקטינה את התנודתיות בקרנות אלו והמשקיעים מעריכים זאת.

גיוסי השיא בקרנות הנאמנות עשויים להסביר את הצורך של הציבור בהשקעות עם פוטנציאל רווח גבוה יחסית — לא רק לטווח הקצר, אלא כחלק מהסכלות ארוכה על נכסיו העתידיים. וכל עוד סביבת הריבית נותרת נמוכה, תעשיית הקרנות עשויה להמשיך לשבור שיאים חדשים ולספק לציבור המשקיעים כלים מגוונים לניהול השקעות.

השורה התחתונה

הפערים בין תוצאות חסכונות העבר לשל היום מביאים משקיעים לחפש אפיקי השקעה עם פוטנציאל תשואה גבוה ונדרש מהם להגדיל את ההשקעה החודשית

זיו שמש הוא מנכ"ל קרנות הנאמנות והפיננסים במנורה מבטחים.

דרור גילאון הוא סמנכ"ל השקעות במנורה מבטחים קרנות נאמנות

תגיות