אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ברשות יודעים שישראל תאיים אך לא תמתח את חבל ההגבלות צילום: יואב גלאי

ברשות יודעים שישראל תאיים אך לא תמתח את חבל ההגבלות

איומי ישראל בסנקציות על הרשות הפלסטינית בעקבות הסכם הפיוס עם חמאס צפויים להישאר איומים בלבד, מחשש להתמוטטות כלכלית שתפגע גם בישראל. חסימת הסחר ועצירת תנועת הפועלים יישארו בשלב זה על הנייר

28.04.2014, 08:15 | דני רובינשטיין
כאשר הממשלה מבקשת להטיל סנקציות כלכליות על הרשות הפלסטינית בגלל הסכם הפיוס עם חמאס צריך לזכור שתי עובדות: הקשר בין הגופים אינו חדש, וגם ממשלת ישראל נהגה בצורה לא שונה מזאת של הרשות.

קראו עוד בכלכליסט

באשר לכך שהקשר של הרשות מרמאללה עם השלטון בעזה אינו דבר חדש צריך לזכור שבמשך שבע השנים - מאז השתלטות חמאס על עזה - ממשלת הרשות ברמאללה מפרנסת את רצועת עזה; היא משלמת את משכורותיהם של רוב עובדי המדינה שבעזה ומממנת את תקציבי המוסדות הממשלתיים.

אסמאעיל הניה , צילום: אי פי אי אסמאעיל הניה | צילום: אי פי אי אסמאעיל הניה , צילום: אי פי אי

ממשלת חמאס פיטרה אמנם רבים מהפקידים הממשלתיים הבכירים של הממשלה מרמאללה, ששירתו בעזה, ובראשם כמובן אנשי מנגנוני הביטחון שנשלחו הביתה. אבל אבו מאזן ואנשיו לא הכירו בפיטורים הנ"ל. דוברי הממשלה ברמאללה הרבו בשנים האחרונות להדגיש עד כמה נטל ההוצאות הכספיות של עזה מכביד על התקציב של הפלסטינים.

למעשה, כך טענו, קרוב למחצית מ־4 מיליארד דולר של התקציב השנתי הפלסטיני הולכים לתשלומי משכורות ואחזקת השירותים בעזה, בעוד מספר תושבי הרצועה הוא רק כשליש מכלל האוכלוסייה הפלסטינית. ואם לא די בכך, הרי שהממשלה ברמאללה לא גובה חלק ניכר מהמסים המקומיים של עזה, שעוברים לממשלת חמאס.

אפשר אפוא לקבוע שהרשות ברמאללה פרנסה את רצועת עזה, ולמעשה את משטר חמאס ברצועה, ממש ברוחב לב. העובדה השנייה היא שגם ממשלת ישראל נהגה בצורה לא שונה בהרבה מזאת של הרשות הפלסטינית. תחילה הטילה ישראל מצור כלכלי על עזה, אחר כך באה פרשת המשט הטורקי שבעקבותיה המצור הוסר בחלקו.

סנקציות ימנעו מהרשות להפסיק לשלם משכורות

מדינת ישראל שולטת למעשה על כלכלת הגדה ועזה ולכאורה לפחות יש לישראל יכולת להטיל סנקציות חריפות ביותר על כלכלת הפלסטינים בגדה ובעזה.

השליטה הישראלית מתבטאת בכך שכמעט כל סחר החוץ של הגדה ועזה הוא עם ישראל. כמעט כל היבוא והיצוא של הגדה (כ־80%) הוא עם המדינה ובכלל זה דלק, חשמל ומוצרי המזון הבסיסיים. היצוא מהגדה לחו"ל הוא מועט ביותר. מעזה אין כלל יצוא מלבד מעט תות שדה ופרחים.

ישראל יכולה גם לחסום את עבודת הפועלים מהגדה בישראל, שמספרם הוא כ־150 אלף אם מביאים בחשבון את הפועלים העובדים גם בהתנחלויות, את אלה העוברים לישראל בלי רישיונות ואת אלה שמייצרים בגדה עבור מפעלים ישראליים.

הבעיה של ישראל היא שיש לסנקציות הללו גבול ברור, והוא הסכנה להתמוטטות כלכלית של הרשות. אם ישראל תחריף את הענישה, ותחסום במידה רבה את המעברים, הרשות תחדל לתפקד, תחדל לשלם משכורות והייצור בה יתמעט.

הפלסטינים יודעים שישראל לא יכולה למתוח יותר מדי את החבל והם מנצלים זאת.

בחמאס יודעים לעקוף הגבלות

הפלסטינים גם יודעים להתגבר, באופן חלקי לפחות, על מגבלות שישראל מטילה. בעזה התגברו בעבר על ההגבלות באמצעות כלכלת המנהרות. חמאס בעזה ניהל כניסה מבוקרת של סחורות מהמנהרות וגבה על כך מכס. עברו במנהרות בעיקר דלק, שהוא מסובסד וזול מאוד במצרים, וכן מוצרי מזון וחומרי בניין.

הטלת סנקציות כלכליות של ממש על עזה ועל הרשות ברמאללה בלתי אפשרית. לא מתקבל על הדעת לחסום מעברים בין שטחי ישראל לשטחים של הפלסטינים.

גם קיזוז כספי המסים שגובה ישראל מהפלסטינים כדי לכסות את החוב לחברת החשמל הוא זמני, ולא יפגע כל כך בממשלה הפלסטינית שקיבלה התחייבויות מהליגה הערבית לפיצויים על כך. החוב, אגב, הוא טיפה בים חובותיה של חברת החשמל.

המסקנה, אם כך, ברורה: כל עוד מדינת ישראל שולטת על הגבולות החיצוניים של השטחים הפלסטיניים — אין ברירה אלא להגדיר זאת כמצב של כיבוש, על פי החוק הבינלאומי, המטיל אחריות על הכובש על מה שנעשה בתוכם.

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
מאמר מעניין אבל המסקנות בסוף מופרכות
יש כשל לוגי בקפיצה שעשה מר רובנישטיין נכבד מניתוח תלות הכלכלה הפלסטינית בישראל להגדרת המצב ככיבוש ועוד יותר לאחריות של הכובש ל- "נכבש". המונחים של כיבוש ואחריות לנכבש הם מונחים משפטיים התלויים בחוק הבינ"ל ואין בשליטה כלכלית בכדי להעיד על מצב של "כיבוש" ובוודאי שלא לקפוץ להסק נורמטיבי (להבדיל מפיזיטיבי) של "אחריות" ל- "נכבש". השליטה הכלכלית באחר אינה בהכרח מעידה על "כיבוש" ובוודאי שאין בכך בכדי לגזור אחריות, במיוחד כשיש רשות הדואגת לתושביה. לראיה - יש מספר מדינונות בתוך מדינות באירופה (נסיכויות כו ותיקן או מונקו וכ') שנחשבות עצמאיות באין ספור מובנים, אבל "נשלטות" כי גבולותיהן כולן בתוך מדינה אחרת. אף אחד אינו טוען כי אלה מדינות כבושות ובוודאי שלא טוענים שהמדינה המקיפה אותן חייבת להיות אחראית לה.
13.07.14
2.
כתבה חשוב,אך חסרה.
ידוע לכל בר בי רב שיש להימנע משעטנז. על אף התחרות העזה בין תעשיית השוקולד הפלשתינאית לבין הבלגית,אין מקום להשליך מכך עד כדי ניסיון להשוואה בין בלגיה לבין הרשות הפלשתינית,כפי שמנסה הקורא כספי שוב ושוב לעשות,בפזיזות לעניות דעתי. עדיין לא נשמעות צעקות שבר מכיוון הרשות ואין זאת אלא שרובינשטיין צדק במה שחזה בכתבה החשובה. עם זאת תמיהני מדוע נמנע מלדווח לקוראים האם מתגלים בכ"ז סימנים לנזק כלשהו לרשות.כך היתה הכתבה עזכנית יותר ואפילו הקורא כספי היה נשכר.
יעוב , המרכז  |  29.04.14