צה"ל מזווית אחרת

"אני עוסק בחוויה הצבאית, אבל הטראומה נמצאת בפנים. כל מי שעבר שירות כזה, ירצה או לא, נושא את זה איתו", אומר הצלם גדעון לוין.

לוין (30), שזכה במקום הראשון בפרויקט "האמן המבטיח של כלכליסט" לשנת 2013, ישתתף בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ונפגעי פעולות האיבה (יום ראשון, 4 במאי) באירוע "רסיסים", שמטרתו לעורר מודעות לעובדה שביום הזיכרון, וגם במהלך השנה כולה, יש לזכור את הנופלים אבל יש לזכור גם את החיים. הכניסה חופשית אך מותנית בהרשמה מראש בדף הפייסבוק של האירוע.

"מבחינתי מדובר בתרפיה", הוא אומר, "ואני מאמין שאתעסק עם הנושא הצבאי עד שארגיש שמיציתי אותו. היצירות מייצגות את החוויה הפרטית שלי מהשירות, שיש לו פן בעייתי מאוד אבל מצד שני גם פן חיובי, וחשוב לי שיידעו שיש לי כבוד אליו".

"רמת הגולן", גדעון לוין. "כל מי שעבר שירות כזה, ירצה או לא, נושא טראומה"

נקודת מבט אחרת

האירוע, שיתקיים בבית הנסן בירושלים, הוא יוזמה פרטית של הצלמת הדס גלזר ובן זוגה ירון אדל, שהיה מ"פ במלחמת לבנון השנייה. "יש נקודת מבט שלא מתייחסים אליה", אומרת גלזר. "אנחנו רגילים לשמוע את הסיפורים של הנופלים, אבל לא את הסיפורים של אלה שהיו שם וחזרו בריאים ושלמים, לפחות בגוף. אנחנו חושבים שצריך להכליל אותם בזיכרון הלאומי".

את האירוע, שעתיד להיות ראשון בסדרת פעילויות, יזמו גלזר ואדל בעקבות אתר שהוקם לקראת יום הזיכרון הקודם בשם "סלוקי 0.6", שבו ביקשו מחיילים לשתף תמונות שצילמו בקרב הסלוקי בלבנון. "אחרי יום הזיכרון שאלנו את עצמנו מה גרם לכל כך הרבה אנשים לשתף בתמונות ובחוויות שלהם", אומרת גלזר, "והרגשנו שיש לנו מחויבות להמשיך ולפעול בעניין".

את הקשר עם לוין יצרה גלזר בעקבות היכרותה עם עבודותיו. "כשהתחלנו לתכנן את הערב מיד חשבתי עליו", היא מספרת, "כיוון שהוא חוזר לתוך הזיכרונות הצבאיים ומשחק איתם, ואלה בדיוק הזיכרונות שאנחנו רוצים להציג".

מלבד עבודותיו של לוין יוצגו באירוע גם יצירות תיעודיות של הצלם דניאל אלסטר, מופע מחול של אפרת נחמה וקבוצת המחול אביע, חומרי הגלם מכתבה של איתי אנגל במלחמת לבנון ששודרה ב"עובדה" ומיצג וידיאו־ארט של "החייל הלבן".

לאט אבל בטוח

לוין עוסק במקביל בצילום אמנותי לצד צילום מסחרי ומתמקד בצילום אדריכלות. "הזכייה בפרויקט של 'כלכליסט' פתחה עבורי הרבה דלתות", הוא אומר. "אבל הבנתי שצריך לעשות את הכל לאט. אי אפשר תוך שנה להיות עדי נס. מאוד קשה ליצור דימוי שהוא גם יפה ויזואלית וגם אומר משהו, לכן מבחינתי 12 תמונות טובות בשנה הן הישג. בחרתי להתמקצע בצילום אדריכלי, שהוא בהרבה מובנים מקביל לצילום האמנותי שלי. מדובר בצילום מאוד אטי, הזמן בצילומים האלה עוצר והדימוי הוא סטטי, כמו בדברים שאני מצלם לשם האמנות".