אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מנהיג רב–תחומי: "אני מייצג רק את החפים מפשע" צילום: אוראל כהן

מנהיג רב–תחומי: "אני מייצג רק את החפים מפשע"

כך הסביר עו"ד יגאל ארנון המנוח את העובדה שמעולם לא הפסיד משפט. הנתון הזה התהפך כשייצג את אריה דרעי בערעור, הפסד שפגע בו קשות. אבל ארנון לא ייצג רק את הגדולים והחזקים, הוא גם הוביל את פרויקט הפרו בונו שיזמה הלשכה

29.04.2014, 09:02 | משה גורלי
יגאל ארנון נפטר לילה לפני שבית המשפט המחוזי בתל אביב שמע את הטיעונים לעונשו של אהוד אולמרט. ארנון היה זה שהשיג לאולמרט את הזיכוי בתיק החשבוניות של הליכוד לפני 18 שנה. אולמרט נזכר ביום שבו פסע ארנון נמרצות למשרדו כשהחליטה המדינה להגיש נגדו כתב אישום. "הוא הגיע ב־7:30 בבוקר מבלי שקבע איתי, ואמר: 'שב ותקשיב, אני עורך הדין שלך! עכשיו לך לעבוד ולבנות את ירושלים ואל תטריד אותי. אתה תצא זכאי'. וכך היה".

לימים סיפר לי ארנון שמעולם לא הפסיד משפט. "זה מפני שאני בוחר בקפידה את הקליינטים", הסביר, "אני מייצג רק חפים מפשע". ואז הגיעה ההרשעה של אריה דרעי, שריסקה את ארנון. כהרגלו, הוא בטח בסגולתו לזהות ולבחור את החפים מפשע, והתייצב להגנת דרעי בערעור בעליון. ההרשעה פגעה בו קשות. גם ברקורד שלו, ובעיקר בתחושת העוול שנגרמה לשיטתו ללקוח. מאותו רגע איבד ארנון מהביטחון ומהאמון שלו במערכת המשפט - ביטחון ואמון שרחש לה לאחר זיכוי לקוח שמוכר לו היטב - הוא עצמו. ארנון זוכה בערעור בעליון בפרשת "הפגישה הלילית". פרקליטו היה אז מישאל חשין, לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון. חשין התעקש לייצג את ארנון ללא שכר "למען הצדק". לימים הפך ארנון לאחד ממובילי הפרו בונו במשפט הישראלי.

ארנון ז"ל. ממובילי הפרו-בונו במשפט הישראלי, צילום: אוראל כהן ארנון ז"ל. ממובילי הפרו-בונו במשפט הישראלי | צילום: אוראל כהן ארנון ז"ל. ממובילי הפרו-בונו במשפט הישראלי, צילום: אוראל כהן

ארנון נמנה עם זן עורכי הדין שאינו עוד: מנהיג משפטי רב־תחומי, "מוריד הגשם" שסביבו נבנה המשרד כולו. כבר אין יותר ארנונים, כלומר מאסטרים מהסוג של אמנון גולדנברג וירוחם גורניצקי ז"ל, או יוסי גרוס, יעקב נאמן ורם כספי יבדל"א. כולם עורכי דין רב־תחומיים שמעורבים בחברה, בפוליטיקה ובכלכלה - דמויות שניתן להבחין בינן לבין הכוכבים של היום, בפראפרזה על הכלל של סר ישעיהו ברלין שהבחין בין הקיפוד שיודע הרבה על מעט לבין השועל שיודע מעט על הרבה, ארנון היה מבכירי השועלים. פעם שמעתי ממנו עד כמה דלים היו לימודי המשפטים וההכשרה המקצועית בזמנו. "טקסטיל וחקלאות, זה היה בערך כל המשפט המסחרי אז", אמר, "אף אחד לא ידע ולא שמע על קרנות הון סיכון, מקלטי מס, הייטק, חדלות פירעון".

העולם של ארנון לא הסתכם במשפט. הוא היה בנקאי, הוא בחש בפוליטיקה והיה כאמור ממובילי הפרו בונו, פרויקט "שכר מצווה" שהשיקה לשכת עורכי הדין. את הפנייה לארנון יזם ראש הלשכה דאז שלמה כהן. "כהן פנה אליי, ואני אזכור לו את זה כל חיי. הוא עשה לי טובה גדולה", אמר אז ארנון. ארנון אף רתם את משרדו לעניין כשפתח תחנת ייצוג בהתנדבות בשכונת שפירא בתל אביב. מבחינה זו, אין ספק שלקוחותיו של משרד ארנון באו מכל הגוונים: מהדלים ביותר לגדולים ביותר. ארנון ידע להקשיב לכולם. מבחינה מסוימת הוא היה קצת רובין הוד, לקח הרבה מהעשירים כדי שיוכל להעניק שירות לעניים.

ארנון צלח היטב את מבחן הירידה מהבמה. הוא עשה זאת בלי לערער את מעמדו של המשרד שהקים, בדומה לאמנון גולדנברג המנוח. שניהם היו דומיננטיים מספיק כדי שיתעורר חשש שהמשרד יתנוון בלעדיהם, ושניהם השכילו להעמיד דור המשך מוצלח, בדמותה של קואליציה מובילה, ללא כוכב־על שמאפיל על היתר. היום אפשר למנות את פיני רובין ורמי כספי, שמתקרבים למודל של ארנון כציר מרכזי במשרדם. עולם המשרדים הופך לפדרציות, לכוורות רוחשות דבורים מבריקות, אבל ללא מלכת דבורים מוגדרת ומוכתרת מהסוג שהיה יגאל ארנון.

תגיות