צילום: נמרוד גליקמן
ביקורת הופעה: הזמן להתעורר
אחרי שנים שהיא ממלאת אולמות ומחזיקה בתואר אחת הלהקות האהובות בישראל, הדג נחש סוף סוף מגיעה למוזיקליות שתואמת את הפוטנציאל שלה
ההופעה של הדג נחש ביום שישי האחרון היתה שונה. תמיד הערכתי אותם כלהקה, כמוזיקאים, כפרפורמרים, אבל אף פעם לא נהניתי בהופעות שלהם, והייתי בעשר לפחות. עד יום שישי. בזמן ההמתנה לעלייתם לבמה, הבטתי על הקהל הצעיר, בני 18 בממוצע, שמילא את הבארבי, ונזכרתי בהופעות הקודמות. היו בהן הרבה הפעלות בסגנון "תרימו את הידיים", הרבה צעקות ותחושה של החמצה: הלהקה ותיקה, הנגנים מוכשרים והקהל חולה עליהם - אז למה זה מרגיש כמו קלאב מד?
הפעם הסיפור היה שונה לחלוטין. הקהל אמנם הרים את הידיים בכל פעם שביקשו ממנו, וביקשו ממנו לא מעט, אבל הדג נחש מודל 2014 מוכיחים שהם הרכב מתפתח שלא מפחד לגוון. כבר בקטע הראשון - מחרוזת שכללה את "חליפות", "מבסוט", "סטטיסטיקה" ו"שיר נחמה" - הלהקה הוכיחה שהיא נמצאת במקום מגוון וחופשי יותר מבעבר. בדקות ספורות הם קפצו בין להיטים, החליפו כלים ונתנו תצוגת תכלית ורסטילית. לרגע אחד שאנן סטריט עשה ראפ בליווי תופים בלבד, ברגע אחר כל תשעת המוזיקאים שעל הבמה הפציצו יחד, ואז יאיא כהן אהרונוב החליף את הבס במנדולינה, וכולם מחאו כפיים כמו בחפלה, והכל נחתם בסולו גיטרה מעולה של יוסי מזרחי.
הסוד הוא כנראה בעיבודים. הקהל שייך לדג נחש כבר כמה שנים טובות, והיא אחת הלהקות האהובות בישראל. אבל זו פעם ראשונה שבה הרגשתי שהם מגיעים למוזיקליות שתואמת את הפוטנציאל שלהם. הלהיטים הפאנקיים שנשענים על מלודיות של חטיבת כלי הנשיפה תמיד עובדים, במיוחד "לזוז" ו"לא פראיירים". את "קובלנה על מפלגות ישראל", שיר בסגנון סקא למילותיו של מאיר אריאל, הם סיימו בסולו קלידים בסגנון כלייזמרי. "אח אחד" נגע ברגאיי, והתחבר ל"No Woman No Cry" של בוב מארלי. כמעט כל חבר להקה קיבל דקת סולו בשלב מסוים, ובמקרה של שלומי אלון, שזגזג בין ראפ, סקסופון, חליל צד וחליל חשמלי, מדובר באפילו יותר.
זה לא נגמר שם. שאנן סטריט גילה כישורי שירה וראפ מרשימים בערבית, ואפילו פטפט קצת בשפה בין השירים. הראפר פלד התארח לשני שירים מלאי אנרגיה, "הכל יסתדר" מאלבומם האחרון ו"תן להם בראש" של פלד, שבהחלט נתן בראש. הלהקה שינתה מעט את המלודיה של "מה נעשה", עקב תביעת זכויות יוצרים של אריאל זילבר, בביצוע מוצלח שלא נופל מהמקור. "Legal Eyez" החדש, שיר שעוסק בסמים קלים, זכה לתגובות סוחפות. ההופעה נגמרה בדאבסטפ עם "זמן להתעורר" האלקטרוני, טוויסט אחרון לפני ששחררו את הקהל המרוצה הביתה.
רגעים שנזכור ביום שאחרי:
1. מחרוזת הפתיחה. ארבעה להיטים מולחמים אחד לשני ביד אמן2. "לא מספיק". שלומי אלון ניגן סולו על חליל חשמלי שנשמע כמו גיטרה, גיא מר שלט בקהל ואלתר נונסנס
3. "לא פראיירים". ממש ממש לא
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה