איך העתיד נראה על הנייר?

האם אתם קוראים את המילים האלה ממסך או מהגיליון המודפס? כמה מכם קוראים בקביעות רק את הגיליון המודפס? האם גם אתם מאלה שעבורם הנייר הוא מדיום נכחד? חשיבותו ההיסטורית של הנייר ברורה. לדעת רבים, גם עתידו נחרץ. רק ההווה שלו עדיין לא ברור.

הספר האחרון שקראתי, בפורמט דיגיטלי כמובן, עוסק בהיסטוריה של הנייר. שמו "On Paper", ובתרגום חופשי לשמו המלא: "על הנייר: הכל על תולדותיו בנות 2,000 השנים". המחבר, ניקולס בֶּסְבֶּיינְס, הוא היסטוריון שמתמחה בתולדות הספרים, הספרות והתרבות שסביבם. אפילו הוא סובר שהעתיד הכלכלי של הנייר לא טמון במדיום הקריאה אלא בשימושים תעשייתיים.

הטכנולוגיה של מסכים, קטנים כגדולים, עדיין בעייתית לקוראים רבים. איכות האות, הקונטרסט והתאורה שמספקים המסכים העדכניים עדיין לא מספקים, ורבים ממשיכים לדבוק בנייר לקריאה.

הנייר המודפס עדיין חי, מן הסתם. "המשרד נטול הנייר", שעליו מדברים זה יותר משני עשורים, עדיין מבושש לבוא. וגם אם חנויות ספרים נקלעות לקשיים, ספרים עדיין מודפסים בהמוניהם, ואנשים עדיין קונים וקוראים אותם.

וגם אנשים כמוני, שסבורים שסופו של הנייר הוא רק שאלה של זמן, יודעים כמה חשוב להבין ולהכיר את המצרך הלכאורה כל כך פשוט הזה. מלבד העובדה שהטכנולוגיות שמבקשות להחליף את הדפוס שואפות לחקות את תכונותיו הוויזואליות - מסכי ה־ink-E של קינדל הם דוגמה - המדיום עצמו מפתיע ביציבותו. מה שכתוב על נייר יחזיק מעמד זמן רב יותר מהכתוב על קנה הפפירוס, וגם ממה שהוקלט על דיסקט מגנטי. מה שכתוב על נייר נייד ושימושי יותר ממה שנחצב באבן. חומר הגלם הזה, הגמיש, הסופג, החזק, מאריך הימים, המצוי בשפע ובר השליחה, הקיפול, העיטוף והקישוט הוא באמת אמצעי טכנולוגי נדיר במעלותיו.

כשהנייר הומצא לראשונה בסין הוא סייע להזניק את הציביליזציה העתיקה ההיא. ביפן הנייר כבר שימש לבניין - וכעבור אי אלו מאות שנים, לפצצות. בלוני נייר נושאי פצצות היו אחד מכלי הנשק המקוריים שהיפנים פיתחו במלחמת העולם השנייה. אולי כנקמה ציורית על הנזק שפצצות קונבנציונליות הסבו לבתי הנייר שבהם גרו.

לפחד שלנו מנייר אחראית המהפכה התעשייתית. ב־1845 נרשם הפטנט הראשון של ייצור נייר שמבוסס על עץ, וקצת יותר מ־150 שנה אחר כך קשה להשתמש בנייר מבלי שבירכתי התודעה יישמע הד רחוק למאזן האימה של ניירות תמורת יערות: תעשיית הנייר האמריקאית לבדה, לדוגמה, מייצרת כיום יותר מ־7 מיליארד גלילי נייר טואלט בשנה, ויותר ממיליון קופסאות של ממחטות נייר ביום, לצד כמיליון גלילי מגבות נייר למטבח. וזה רק הנייר לצורכי היגיינה, ורק בארצות הברית.

וכך, השימוש העולמי בנייר לאינספור צרכים - מכתיבה ועד שטרות כסף, ומניקיון ועד בניין - הפך שותף לאיום על יערות העולם. הנייר הממוחזר הולך והופך לנורמה שנועדה להאט את ההרס.

גם יחסיו של הנייר עם תעשיית המחשוב אינם חד־כיווניים. בעוד לכאורה המחשבים מאיימים על עתיד הנייר, עדיין האחרון חי בדו־קיום עם המחשבים, בעיקר במגירות המדפסות.

אבל לאט לאט נשאר מהמושג נייר, Paper, רק הפירוש המושאל שלו: מאמר או מסמך. מכתבים שהוברחו ועשו היסטוריה, מפות נדירות ומסמכים שנחתמו בעטים בנקודות מפנה חשובות, אלה כבר יורדים מבמת העולם. ונראה שלמרות העבר המשותף, הארוך והמשמעותי, הפרידה היא שקטה ונטולת סנטימנטים. רומנטיקה וטכנולוגיה כנראה באמת לא הולכות יחד.