סקפטיים? השקעה חברתית לטיפול בנשירה

כוח המשימה להשקעות חברתיות של מדינות ה־G8 אירח באפריל נציגים מפתיעים - אנשי קרן רוטשילד קיסריה וארגון SFI (Social Finance Israel) מישראל, שלא מצטיינת בהשקעות חברתיות. על הפרק עמד מודל כלכלי חדשני, שעשוי להביא להנפקת האג"ח החברתית הראשונה במדינה.

המודל העסקי שפיתחו ב־SFI, ארגון המתמחה בהשקעות חברתיות, מנצל את העובדה שסטודנטים שווים כסף, וסטודנטים שנושרים מהלימודים ולא משלימים את התואר שלהם - לא שווים כסף. לכן, אם תימצא דרך להשאיר את הסטודנטים האלה במסגרת לימודית, אז מעבר לתועלת החברתית של הגדלת שיעור בעלי התואר האקדמי ופתיחת אפשרויות תעסוקה וקידום עבורם, תהיה כאן אפשרות להרוויח כסף אמיתי. בכל מקום שבו ניתן להרוויח כסף אמיתי ניתן לייצר תשואה למשקיעים, וכשהרווח הזה נוצר באמצעות קידום מטרה חברתית, אפשר לחבר את כל אלה לאג"ח חברתית.

אחוזי נשירה גבוהים בלימודי הנדסה

אג"ח חברתית היא כמו כל אג"ח אחרת - היא מגייסת הון ממשקיעים ומבטיחה להם תשואה. היא דומה לאג"ח רגילה גם בכך שההבטחות מגלמות סיכון, שהתוכניות של מנפיקי האג"ח לא יתממשו והכסף יירד לטמיון. אבל היא שונה מאג"ח רגילה בכך שהיא מבטיחה למשקיעים שכספם ישמש לקידום מטרה חברתית.

במקרה של קרן רוטשילד ו־SFI, המטרה היא השארת סטודנטים להנדסה במסלול התואר, והגופים הללו מתמקדים בסטודנטים שהציגו את תנאי הקבלה הנמוכים ביותר. הם מסתמכים על כך ששיעור הנשירה כיום במקצועות ההנדסה עומד על 56% - שיעור מדהים שמשמעותו כי מרבית המתקבלים ללימודי הנדסה בישראל לא מסיימים את התואר שלהם.

סטודנטים בשיעור. נשירה מתואר בהנדסה היא הפסד נקי לכל המעורבים | צילום: אריאל בשור

נשירה מתואר בהנדסה היא הפסד נקי לכל המעורבים: הסטודנט השקיע זמן וכסף ולא קיבל תואר; מוסד הלימודים הפסיד את השנים שבהן הסטודנט לא למד, על כספי שכר הלימוד והמל"ג הנלווים (אם הוא מוסד לימודים מתוקצב); והמדינה הפסידה את ההשקעה הראשונית בסטודנט שלא השתלמה, וגם הפסידה מהנדס פוטנציאלי שהיה יכול להקל את המחסור באנשי מקצוע בענף ההנדסה במשק.

לפי החישוב של SFI, ההכנסות למוסד אקדמי מסטודנט עומדות על 30 אלף שקל בשנה לסטודנט במוסד פרטי לא מתוקצב, 35.8 אלף שקל לסטודנט במכללה מתוקצבת על ידי המל"ג, ו־44.6 אלף שקל באוניברסיטה. כאן נכנסת לפעולה התוכנית של קרן רוטשילד קיסריה, שמבוצעת כבר שנתיים במוסד אקדמי במרכז הארץ, ובינתיים מראה סיכוי לא רע בכלל לצמצום משמעותי של אחוזי הנשירה של הסטודנטים. בהנחה שהמודל של הקרן יעבוד בלימודי הנדסה בכל הארץ, הגופים יחלקו בהכנסות של הגופים האקדמיים, שינבעו מהסטודנטים שהתוכנית הצליחה להשאיר בלימודים. מחלוקת ההכנסות הזאת מאמינים ב־SFI כי יצליחו לייצר תשואה שנתית של עד 10% למשקיעים של האג"ח החברתית.

כיום, מתוך קבוצת הסטודנטים בעלי תנאי הקבלה הנמוכים ביותר, רק 18% מצליחים לסיים את הלימודים ולקבל תואר בהנדסה. בתוכנית החדשה מאמינים שיצליחו לשפר את השיעור הזה ל־38%, ואם יעמדו בכך יוכלו לספק למשקיעים תשואה של 10%. אבל מרווח הטעות כאן די קטן. אם השיעור של מקבלי התואר יעמוד על עד 36%, האג"ח תספק תשואה של 0%, ולמעשה תצליח להרוויח מספיק רק לכיסוי ההוצאות.

תוצאות הביניים של הפיילוט של קרן רוטשילד קיסריה באותו מוסד אקדמי - שלא מוכן להיחשף כדי לא לחשוף את נתוני הנשירה הגדולים שלו - מבטיחות. אחרי שנתיים של פעילות בקבוצת סטודנטים שנכנסו על תנאי קבלה נמוכים מאוד לתואר במדעי המחשב, התוכנית הצליחה להביא לכך ש־71% מהסטודנטים נשארו במסלול הלימודים, וזאת לעומת 74% מהסטודנטים שהגיעו בתנאי קבלה רגילים. אם הפער הזה יימשך, צפויים 38% מהסטודנטים בתוכנית של קרן רוטשילד קיסריה לקבל תואר, לעומת שיעור של 16% בלבד בקבוצת הביקורת של אותם תלמידים, שמורכבת מתלמידים בעלי תנאי קבלה דומים שנרשמו ללימודים בשנת 2008.

מצמידים מנטור מקצועי לכל סטודנט

אז איך קורה הקסם הזה של השארת סטודנטים במסלול הלימודים? בחינת הטכניקה מראה שאין פה קסמים, רק יחס אישי יותר לסטודנט, מיפוי הצרכים שלו והיענות להם, בקבוצה שבדרך כלל הולכת לאיבוד במוסד האקדמי.

הסיוע של הקרן מורכב משלושה מישורים. המישור הפשוט מכולם הוא הכספי, שם הקרן מעניקה מלגות או מסייעת לסטודנט לנצל זכאויות למלגות שלא ידע עליהן. המישור השני הוא האקדמי, שם הקרן מציעה קבוצות לימוד, חונכים, שעות תגבור וכדומה כדי לפצות על הרקע החסר של הסטודנט. אבל המישור המעניין מכולם הוא המישור האישי־חברתי: בקרן מסבירים שסטודנטים רבים נושרים מסיבות חברתיות ותרבותיות שניתנות לטיפול.

כך למשל, יש מעט מאוד מרצים ערבים במוסדות האקדמיים, ולסטודנטים הערבים חסר מודל לחיקוי שיהיה חלק מהתרבות שלהם, מה שעלול להגביר נשירה. בקרן מפגישים את הסטודנטים האלה עם מנטורים מקצועיים מהתחום שמחברים אותם לאופק המקצועי שלהם. לכל סטודנט יש רכז מיוחד ששומע אם הסטודנט נכשל במבחן, אם המוטיבציה שלו יורדת, או שהוא מתקשה לדבר עם מרצה מסוים. בקרן טוענים שליחס האישי הזה לבדו יש חלק ממשי במניעת הנשירה.

בסופו של דבר היתרון בתוכנית הזאת הוא ההצמדה המדויקת לתוצאות - לא ממש משנה אם הקרן הצליחה לגרום לסטודנט לסיים את התואר שלו בגלל מלגה או בגלל שיחת המוטיבציה הנכונה בזמן הנכון. אם הקרן לא תוכיח בצורה ברורה תוצאה חיובית מעבר לקבוצת הביקורת שלה, היא פשוט לא תקבל כסף.

העיקרון הזה הפך לנשק הגדול ביותר של מצדדי האג"ח החברתית. גם אם אתם לא אוהבים אג"ח, משקיעים ותשואות, קשה להתווכח עם מנגנון שקובע תשלום רק לפי תוצאות. ואם באמת הצליחו הארגונים להביא תועלת חברתית, מדוע שלא ירוויחו מזה?