צילום: נמרוד גליקמן
"אנשים מצפים לקבל היום יותר בשביל פחות. והם צודקים"
עמית רונאל־שליו, פעם מלך חיי הלילה של תל אביב ואבי מסיבות הרחוב הענקיות, סגר את הבסטה בעיר הגדולה ורכש אולם אירועים בפאתי קיבוץ געש תמורת 16 מיליון שקל
"בוא נשב בחוץ, ננשום קצת אוויר של פרדסים", עמית רונאל־שליו מוביל אותי לכיוון הכניסה האחורית של אולם האירועים סטואה שהוא רכש ב־16 מיליון שקל (ואחר כך גם השקיע עוד 3 מיליון שקל בשיפוצו) בפאתי קיבוץ געש. אנחנו יושבים מתחת לעצי האורן ורונאל־שליו נהנה מכל רגע. כל כך נהנה, שפשוט מתבקש לשאול אותו אם זאת לא רק הצגה, ובעצם הוא מתגעגע לערפיח התל־אביבי המחניק והצפוף, שם הוא היה עד לא מזמן אחד המלכים המוכתרים של חיי הלילה.
"אני אוהב את תל אביב אהבה גדולה", אומר שליו־רונאל (50), "ותמיד אוהב אותה. זה שאני גר ברמת השרון ויש לי בית אירועים בגעש לא אומר שאני לא יכול לקפוץ לתל אביב בעשר דקות, ואני גם עושה את זה לפעמים. אם אתה שואל אותי, בתור בעל עסק, אם אני מתגעגע לדוחק ולצפיפות - אז התשובה היא חד־משמעית לא. ממש לא. איפה שאני נמצא היום זה בדיוק איפה שאני רוצה להיות".
התהוללויות פרועות
תקציר מהיר של הפרקים הקודמים בחייו של רונאל־שליו מתחיל בערך לפני 37 שנה, כשהנער הצעיר מרמת השרון מרקיד את ההורים שלו וחבריהם במסיבת סלון לצלילי הבי ג'יז ואוליביה ניוטון ג'ון. רונאל־שליו עשה שם עבודה לא רעה כנראה, כי לאחר המסיבה הטלפונים לא הפסיקו לצלצל עם עוד ועוד הזמנות לתקלט באירועים פרטיים. "כבר בגיל שש ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות", אומר רונאל־שליו, "ידעתי שאני רוצה שיהיו לי אלפי תקליטים כדי להרקיד אנשים. אני חושב שנולדתי די.ג'יי".
אחרי הצבא פתח רונאל־שליו את "מוזיקה פלוס", חברה שהעניקה שירותי מוזיקה לכל חפץ. ההצלחה היתה כמעט מיידית, ורונאל־שליו ירד מעמדת התקליטן והפך למנהל שמגלגל סכומים נאים. אבל זה לא הספיק לו - הוא רצה לכבוש את העיר. זה בדיוק מה שהוא עשה.
"כמו בכל הסיפורים האלה, גם אצלי זה התחיל ממש במקרה", משחזר רונאל־שליו, "ישבתי אצל חברים במרפסת בשינקין ביום שישי בערב וחשבנו איך עושים מסיבה ענקית לאלפי אנשים. שתינו משהו, עישנו משהו, לא היינו ממש מפוקסים, ואז מישהו אמר בצחוק, 'בואו נסגור את רחוב שינקין ונעשה מסיבה של 10,000 איש'. כולם צחקו, גם אני, אבל אחרי כמה שניות אמרתי לעצמי: 'וואלה, זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות'".
וכך התחילו מסיבות הרחוב הענקיות שהוציאו את תל אביב מדעתה מסוף שנות השמונים ועד תחילת המאה, והביאו אליה מאות אלפי בליינים. את רונאל־שליו זה הפך מבעל עסק מוצלח למלך חיי הלילה של העיר, אחד שמקבל אזכורים שוטפים במדורי הרכילות ודיווחים על התהוללויות פרועות מאחורי הקלעים.
"זאת היתה תקופה מופלאה", הוא אומר, "לא הייתי מחליף אותה לעולם. באמת כיף גדול, אבל אחרי כמה שנים אתה כבר מתחיל להישחק. לחפש משהו אחר, משהו שיותר מתאים למקום ולגיל שאתה נמצא בהם".
פיל בחופה
עבור רונאל־שליו, המשהו הזה היה ללכת ללמוד איך לטפל באנשים בשיטות מהמזרח הרחוק (פעם בשבוע הוא מקבל מטופלים בקליניקה שלו), למכור לאח שלו את "מוזיקה פלוס" ולהתברגן מהרחוב הפרוע והספונטני אל אולם האירועים המתוקתק.
"מבחינתי החיבור הזה הוא הכי פשוט בעולם", אומר רונאל־שליו, "זה משהו שתמיד עסקתי בו: לעשות לאנשים טוב, לנגן להם מוזיקה, לגרום להם לחזור הביתה שמחים. אולי אני נאיבי, אבל מבחינתי מדובר באמנות, זה קשה לביצוע".
אבל עכשיו אנחנו מדברים גם על רבע עוף, ועל החבר מהעבודה של האבא של הכלה שכבר מת ללכת הביתה.
"בדיוק. האתגר כאן הוא אפילו יותר גדול. מצד אחד ישנו החבר של האבא של הכלה שממש לא מתחשק לו ללכת לחתונה הזאת. הוא עייף ורוצה להישאר בבית, והתפקיד שלנו הוא לגרום לו לשמוח בסוף הערב שהוא בא. מצד שני יש את הלקוח, אנשים שנמצאים ברגעים הכי מרגשים שלהם וגם הכי לחוצים ומתוחים. זאת אחריות גדולה, להגשים את החלומות שלהם, וגם כיף גדול".
להביא לחתן פיל כדי שהוא יוכל להיכנס בסטייל לחופה זה כיף גדול?
"בוודאי. אם כולם היו רוצים פילים מהספארי אז זה בטח היה משעמם, אבל מה שיפה כאן זה שלכל אחד יש חלום אחר. אחד רוצה פיל, השני רוצה רביעייה קאמרית והשלישי בכלל בעניין של שאנטי ופרחים. אנחנו כאן כדי להגשים את המשאלות של כולם".
תמורת 200 דולר לאורח כמובן.
"מי שרוצה לשלם 200 דולר לאורח יכול בהחלט לעשות את זה, אבל מי שרוצה לקחת 200 דולר לאורח יגלה במהרה שדברים השתנו. אני חושב שהמחאה החברתית הביאה איתה צרכנות חדשה, גם מצד בעלי העסקים וגם מצד הלקוחות. גם בעסקי האירועים אנשים מצפים לקבל היום יותר בשביל פחות. והם צודקים".
אני מניח שלא השקעת 20 מיליון שקל כדי להפוך לפילנתרופ.
"ממש לא. אני איש עסקים, אני רוצה להרוויח, אבל אם אני לא אהיה חכם אני לא ארוויח לעולם. השיטה שלנו פשוטה מאוד: אנחנו יושבים עם האנשים ושואלים אותם כמה כסף הם רוצים להשקיע באירוע, ואז אנחנו אומרים להם מה אנחנו מסוגלים לתת עבור הסכום הזה. יש לנו פתרון לכולם. מחתונות כמעט בלי אוכל עם אווירה צעירה ועד ארוחה של 16 מנות עם הקוויאר הכי טוב שיש. השורה התחתונה שלנו לא תשתנה לעולם: גם אלה וגם אלה יקבלו מאיתנו את כל הנשמה שיש לנו".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה