המלחמה שחזרה מן הכפור

הבדיחה האינטרנטית הפופולרית ביותר ברשתות החברתיות ברוסיה בתקופה האחרונה היא תמונתה של אלינה קבאייבה, בת זוגו של הנשיא ולדימיר פוטין, שמספרת לחברתה: "בסך הכל ביקשתי מפוטין ליום האשה קרם, לא את קרים!".  

פוטין, שמבוגר מחברתו ב־30 שנה, התאמץ כנראה לשמח לא רק את קבאייבה אלא גם את קהל בוחריו כשסיפח לפני חודש וחצי את חצי האי קרים מאוקראינה לרוסיה. הנשיא הרוסי חשב אולי שהמהלך יעבור בשקט, עניין פנימי של המעצמה הרוסית: ב־1954 החליט נשיא ברה"מ ניקיטה חרושצ'ב להעניק בצעד בלתי צפוי את קרים לאוקראינה, ועכשיו פוטין מבצע מהלך דומה, רק בכיוון ההפוך.

אבל הסיפוח הרוסי לא עבר בשקט, אלא הביא להסלמה הולכת ומתרחבת. המשבר הנקודתי באוקראינה הופך במהירות לעימות המזכיר את המלחמה הקרה, גרסת המאה ה־21. ארה"ב הולכת ומחריפה את הסנקציות שמוטלות על מוסקבה, שטף אדיר של הון זורם החוצה מרוסיה בחיפוש אחרי מקלט בטוח, ומדינות אירופה מאזינות בחרדה לאיומי ענקית הגז הרוסית גזפרום על פתיחה מחדש של החוזים איתן.

"אנחנו בעיצומו של המשבר החמור ביותר ביחסי ארה"ב־רוסיה מאז המלחמה הקרה", אומרת ל"כלכליסט" מריה ליפמן, חוקרת בעלת שם במכון קרנגי לשלום עולמי במוסקבה. הכלכלה הרוסית, שגם כך לא היתה במצב מזהיר, ספגה פגיעה קשה, קובעת ליפמן, שמעריכה שרוסיה עלולה להידרדר למיתון כבר במחצית השנייה של 2014. הכלכלה מידרדרת, אבל הפופולריות של פוטין עולה. "סקרי דעת הקהל שהתפרסמו השבוע", מספרת ליפמן, "מראים שלא פחות מ-82% מאזרחי המדינה תומכים במדיניות החוץ של פוטין, מספר דמיוני במדינה דמוקרטית. מה שקורה ברוסיה היום הוא התפוצצות של רגשות פטריוטיים, גם אם הדבר בא על חשבון הכלכלה".

וכשזה המצב, לא נראה באופק סוף ברור להידרדרות. שני הצדדים ניצבים בכוננות מוגברת ומוכנים לקרב, אם כי הפעם במקום טילים ישנו נשק הריבית, את ספינות הקרב החליפו צינורות הגז ואת הצוללות חביות נפט. ואילו החברות הרב־לאומיות משחקות היום תפקיד שמזכיר סוכנים כפולים. בשלב זה, חודשיים מאז החל המשבר, השפעת המתיחות מוגבלת בעיקר לשווקים של רוסיה ומזרח אירופה. אך כאשר זירת הלחימה העיקרית היא פיננסית, כל הסלמה נוספת תורגש גם בבורסות במערב, ועלולה לגלוש מהן גם למישור הריאלי, ולגרור את כלכלת אירופה המדשדשת היישר בחזרה למיתון.

תורת הבלימה חוזרת

המהלך האחרון עד כה בהתכתשות הכלכלית בין רוסיה והמערב הגיע ביום שני מכיוונה של ארה"ב, שהטילה חבילת סנקציות חדשה שמכוונת היישר למעגל המקורבים של פוטין. נשיא ארה"ב ברק אובמה הכריז, בין היתר, על הגבלות פיננסיות על שורת בכירים, בהם איגור סצ'ין, מנכ"ל ענקית הנפט הרוסית רוסנפט, חברת הנפט הציבורית הגדולה בעולם, שנשלטת על ידי ממשלת רוסיה. יעד כואב נוסף הוא סרגיי צ'מזוב, מנכ"ל רוסטק, חברה ממשלתית שאחראית על יצוא הייטק, תחום היקר לאחרונה ללבו של פוטין.

הסנקציות האלה נועדו לבודד את רוסיה. הרעיון מאחוריהן, כפי שמסבירים זאת בממשל האמריקאי, הוא להחליש את פוטין כלכלית ופוליטית, ולהביא לכך שרוסיה תאבד את השפעתה האזורית מעבר לגבולותיה. אובמה אולי מתעקש שלא מדובר במלחמה קרה, ובנאום בבריסל לפני חודש הסביר זאת בכך ש"רוסיה לא עומדת בראש גוש מדינות, וגם לא מייצגת אידיאולוגיה גלובלית". אבל יש אחרים שקוראים לילד בשמו, בהם הכלכלן רואה השחורות פרופ' נוריאל רוביני, שקבע השבוע נחרצות: "אנו רואים התחלה של מלחמה קרה חדשה".

מה שתומך בקביעה של רוביני הוא העובדה שצעדיו האחרונים של אובמה מתאימים במדויק ל"תיאוריית הבלימה", שאותה ניסח לפני 60 שנה הדיפלומט האמריקאי ג'ורג' קנאן. הרעיון אז, כמו היום, היה לנקוט צעדים שיבודדו את ברה"מ ולא יאפשרו לה להשפיע בזירה הגלובלית. מהעבר השני של העימות, גם אם פוטין, סוכן קג"ב בדימוס, לא מתעסק בהגדרות למצב היחסים החדש מול ארה"ב, הרי שהצעדים האחרונים שלו מתאימים היטב לעידן מסך הברזל: מתן מקלט למדליף האמריקאי אדוארד סנודן, ואי־מסירת פרטים על אודות מבצעי הפיגוע במרתון בבוסטון.

יודור לוקיינוב, מומחה רוסי לביטחון ועורך כתב העת "רוסיה בפוליטיקה עולמית", אמר בראיון לעיתון מקומי כי לדעתו, המלחמה הקרה כבר פרצה, אך מה ששונה בה מהותית מזו שהתנהלה בין רוסיה לארה"ב בין 1945 ל-1991 הוא חוסר היכולת לשחק "משחק סכום אפס", שבו כל הפסד של האויב הוא רווח שלך. בעידן הגלובליזציה והשווקים הפיננסיים המקושרים, האינטרסים של שני הצדדים סבוכים זה בזה.

כסף מערבי מושקע ברוסיה, חברות רוסיות רבות נסחרות בניו יורק ובלונדון, ורוסיה היא אחת מיצואניות האנרגיה הגדולות בעולם. ובניגוד לעבר, השחקנים בזירה הגלובלית הם לא רק מדינות, אלא גם תאגידי ענק שלהם אינטרס עצמאי שלא תמיד משתלב עם האינטרס הפוליטי של מדינת המוצא שלהם.

ייתכן שדווקא הקשרים האלה והתלות ההדדית שנוצרו לאורך כמעט שלושה עשורים של גלובליזציה יהיו אלה שימנעו את ההידרדרות במדרון החלקלק של המלחמה הכלכלית הקרה. מנגד, ככל שמהערכת מורכבת יותר, כך עולה רמת אי־הוודאות. ואם יש דבר שהשווקים שונאים, זה אי־ודאות.

מנוסת ההון הגדולה

בזמן שהברנז'ה הכלכלית עסוקה בדיונים נרגשים ברב־המכר של תומס פיקטי "הון במאה ה־21", בין רוסיה לארה"ב מתנהלת מלחמה אמיתית על ההון. עשירי רוסיה, שרגישים מאוד לתנודות פוליטיות, חוששים לגורל המיליארדים שצברו מאז קריסת ברה"מ. הם אמנם ערוכים להימלט מידיו של פוטין במטוסים הפרטיים וביאכטות הגדולות שלהם, אך את הכסף הם חייבים להוציא כבר עכשיו.

הלחץ של האוליגרכים מקבל ביטוי מובהק במספרים. ברבעון הראשון של 2014 יצא מרוסיה סכום עתק של 63.7 מיליארד דולר, סכום זהה לזה שיצא מגבולות המדינה במהלך 2013 כולה. בבנק ההשקעות גולדמן זאקס מעריכים שבריחת ההון תנסוק לגובה של 130 מיליארד דולר ב־2014 כולה, כפול מבשנה שעברה.

לפי ההערכות, בשלב זה מדובר בעיקר בכסף רוסי שמחפש מפלט בטוח מחוץ למדינה, ועדיין לא בכספים של גופים עסקים מערביים שעוזבים הביתה. כך או כך, מדובר במספרים משמעותיים. 64 מיליארד הדולר בקירוב שיצאו מרוסיה מתחילת השנה מהווים 10% מהיקף התוצר הרבעוני. תחזיות הצמיחה לרוסיה נחתכו דרמטית ל־1% בלבד, וזה עוד לפני שסוכנות הדירוג S&P קיצצה בסוף השבוע את דירוג האשראי של רוסיה מ־BBB ל־-BBB, על סף דירוג "זבל".

הרוסים מחפשים, כאמור, מקום בטוח להון שלהם, אך מבינים שארה"ב היא לא הכתובת. אובמה טרם הורה על עיקול חשבונות של אוליגרכים שמנוהלים בבנקים אמריקאיים, אך זה בהחלט עשוי להיות המהלך הבא שלו בשחמט הכלכלי. וכאן שוב מתגלה האופי המורכב של המאבק הבין־גושי בעידן הגלובליזציה. לא מן הנמנע שבחיפוש אחרי מקום נוח להחנות את הכספים, אנשי העסקים הרוסים ימצאו אוזן קשבת בחלק ממדינות אירופה, ואפילו בישראל.

מדינת היהודים היא אחת האופציות הראשונות עבור הכסף הרוסי, שחלק לא מבוטל מהבעלים שלו הם בעלי זכות שיבה. אפילו האחים ארקדי ובוריס רוטנברג, בין עשירי רוסיה ובעלי השליטה בשורה של חברות נדל"ן ובנקים גדולים, שנכנסו השבוע לרשימת הסנקציות של ארה"ב, הם יהודים. לא מעט בעלי הון רוסים כבר החלו להתעניין בשבועות האחרונים במבנה המיסוי בישראל כדי להבין מה תהיה חבות המס שלהם על עסקים ברוסיה אם ירצו לקבל אזרחות ישראלית. זה לא עניין של ציונות: גם מקומות אחרים באים בחשבון, כל עוד מקלט המס יהיה אטרקטיבי מספיק.

בינתיים, אנשי העסקים הרוסים צופים בעיניים כלות במניות החברות שלהם מתרסקות הן בבורסה הרוסית במוסקבה, שהיתה בעלת הביצועים הגרועים ביותר בעולם מתחילת 2014, עם נפילה של 20% מתחילת השנה, גרוע אפילו מהבורסה האוקראינית, והן בבורסות הזרות, שבהן נרשמת בריחה מכל מה שקשור לרוסיה.

כאן מזהה פוטין נקודה שיכולה להטות לטובתו את מאזן הכוחות הכלכלי. לפני שבועיים יצא איגור שובלוב, סגן ראש ממשלת רוסיה, בקריאה נרגשת למנהלי החברות הרוסיות להימחק מנאסד"ק ומהבורסה הלונדונית, ו"לחזור הביתה". לא מדובר בקריאה כללית כפי שמשמיעים לעתים גם בכירי הבורסה בישראל שרוצים לראות את צ'ק פוינט נסחרת בתל אביב. כשפוטין מבקש, כולם מבינים שזו לא באמת בקשה.  

תרחיש כזה אולי לא יגרור מפולת שתפגע קשות במשקיעים בנאסד"ק או בבורסת לונדון, אך זה יהיה בהחלט לא נעים לראות חברות גדולות ואופנתיות כגון יאנדקס, חברת האינטרנט הגדולה ברוסיה, או MAIL.RU, שמחזיקה בנתח נכבד במניות פייסבוק, נעלמות מהמסחר. גם בלונדון לא רוצים לאבד קרוב ל-70 חברות רוסיות שנסחרות שם ובהן ענקיות כגון גזפרום, רוסנפט וסברבנק. מניית בורסת לונדון נפלה ב-2% ביום ההכרזה של שובלוב. בינתיים החברות הרוסיות לא ממהרות להכריז על חזרה הביתה, אם כי בענקית האינטרנט יאנדקס כבר הצהירו שהדירקטוריון תומך ברישום בבורסת מוסקבה.

בינתיים, לפחות במישור הפיננסי, היד של המערב על העליונה. כך לפחות סבור וויליאם בראודר, מייסד ומנכ"ל קרן הרמיטג' הבריטית, המתמחה בהשקעות ברוסיה. בראודר, נצר למשפחה אמריקאית מוכרת, שסבו עמד בראש המפלגה הקומוניסטית בארה"ב, הקים את קרן הרמיטג' ב־1996 ואף חי עשור ברוסיה, עד שגורש ב-2005 על ידי פוטין. מאז הוא מבקר קולני של המשטר. את הסנקציות שנקט המשטר האמריקאי הוא מגדיר בראיון ל"כלכליסט" כ"מצוינות"."אובמה הולך על 'האוליגרכים החדשים' כמו סצ'ין וטימצ'נקו", מסביר בראודר. "ויש עוד המון אוליגרכים כמוהם, ששומרים עבור פוטין על ההון האישי שלו, שנאמד בין 40 ל-180 מיליארד דולר. זה כמובן מאוד מעצבן אותו ברמה אישית מאוד".

כמו בראודר, גם פרופ' אמנון סלע מהאוניברסיטה העברית, מומחה ליחסים בינלאומיים ולתקופת המלחמה הקרה, מגיר את הטייקונים "המעמד השליט ברוסיה", שיש לו אינטרס בשימור הסטטוס קוו. סלע, שמגדיר את המלחמה הקרה "עידן חסר תקווה" שאנחנו עדיין רחוקים מחזרה מלאה אליו, אינו פוסל הסלמה נוספת במישור הכלכלי. כך, למשל, סנקציה אמריקאית אפשרית היא ניתוקה של רוסיה מ"סוויפט", מערכת הסליקה הבנקאית הבינלאומית. אך כאן שוב נכנסות לתמונה מגבלות הגלובליזציה. רוסיה היא אמנם המשתמשת השנייה בגודלה בסוויפט אחרי ארה"ב, ו-600 בנקים שלה מחוברים למערכת. אבל את עיקר הפגיעה יספגו החברות הזרות שעובדות ברוסיה, וזקוקות למערכת סליקה אמינה ומהירה לביצוע פעולות. מהצד השני, גם לרוסיה נותרו צעדים בהם היא יכולה לאיים על המערב, ובעיקר בתחום נפיץ ורגיש: האנרגיה.

חזית אנרגיה נפיצה

רוסיה היא שחקן במשקל כבד בזירת האנרגיה העולמית, ולרשות פוטין עומדים כלים רבי־עוצמה: גזפרום, יצרנית הגז הטבעי הגדולה בעולם, שאחראית ל-25% מאספקת הגז לאירופה, ורוסנפט שנחשבת ליצרנית הגדולה בעולם של נפט לאחר שבלעה כמה מתחרות, בהן גם מיזם הנפט המשותף של רוסיה ו־BP הבריטית (בו היה שותף לן בלווטניק) וכן יוקוס של מיכאיל חודורקובסקי, לאחר שהולאמה. מידת המעורבות של ממשלת רוסיה בשתי החברות גבוהה מאוד, אבל השתיים עומדות גם בקשרים עסקיים הדוקים עם ענקיות אנרגיה מערביות שהשקיעו מיליארדים בתשתיות משותפות.

בגזרת האנרגיה, הנפגעת המרכזית תהיה דווקא אירופה ולא ארה"ב, שהגיעה בשנים האחרונות לעצמאות אנרגטית. מדינות האיחוד האירופי תלויות מאוד בגז שמגיע מרוסיה, באמצעות צינור שעובר דווקא דרך אוקראינה. זו הסיבה לכך שלמרות ההכרזה האמריקאית מתחילת השבוע, נציגי האיחוד לא מיהרו להצטרף לסנקציות, אלא עשו זאת לאחר התמהמהות ובאופן חלקי. האינטרס הכלכלי כמעט וגובר על האינטרס הפוליטי, ולא קשה להבין למה. "גוש היורו נמצא בהתאוששות, לאחר מיתון משמעותי", הסביר השבוע פרופ' רוביני בראיון לבלומברג. "הדבר האחרון שאירופה יכולה להרשות לעצמה הוא זעזוע נוסף בדמות זינוק במחירי הגז או ניתוק מהאספקה הרוסית. צעד כזה יכול להחזיר את מדינות הגוש בחזרה למיתון".

בינתיים רוסיה לא שוברת את הכלים מול המערב בגזרת הגז, וזאת בעיקר משום שהיא יודעת שעתודות הגז שלה מידלדלות, והחוזים שמדינות אירופה חתומות עליהם מול מוסקבה משקפים מחירים גבוהים ולא תחרותיים בהשוואה לספקי גז חדשים. בנוסף, רוסיה צריכה למצוא לקוחות חדשים לגז שלה, והיא נמצאת רק בשלבים ראשוניים יחסית של הסטת הייצוא לאסיה.

לדברי פרופ' סלע, האיום המוחשי בתחום זה הוא כלפי מדינות "אזור ההשפעה" של רוסיה ובראשן אוקראינה. מאזן האימה משפיע על מערב אירופה גם באופן עקיף: גזפרום מחזיקה את היתרות שלה ביורו ודולרים, שמופקדים בבנקים באירופה. ברוסיה החלו לדבר בשבועות האחרונים על מעבר ממסחר בדולרים לרובלים, כלומר גביית תשלום על יצוא גז, נפט ונשק במטבע רוסי. בגזפרום, כיאה לחברה ממשלתית, כבר אישרו שהחברה כבר בוחנת גיבוש חוזים חדשים שיהיו נקובים ברובלים. כלכלית כמובן זה לא משתלם לאף אחד, שכן הרובל הוא מטבע תנודתי במיוחד, ועלויות הגידור של סיכוני המטבע יהיו גבוהות במיוחד.

אל גזפרום, שהנוכחות שלה באירופה בולטת לצופים במשחקי ליגת האלופות בכדורגל, מצטרפת גם רוספנט, ענקית הנפט הרוסית שהמנכ"ל שלה, איגור סצ'ין, נכנס כאמור לרשימת הסנקציות של אובמה. רוסנפט היא סוג של פרדוקס. המעורבות של פוטין בחברה ניכרת, ומאידך גם המעורבות של חברות מערביות כמו BP ואקסון־מוביל חריגה בממדיה. BP כבר הכריזה שלא תצמצם את השקעותיה ברוסנפט, ואקסון־מוביל מיהרה להצטרף ולהודיע על פרויקטים משותפים חדשים עם החברה.

וזהו בדיוק הפער המרתק בין המדינות מול השחקנים העסקיים. מדינה יכולה להקריב חלק מהתוצר שלה על מזבח מאבקי כוחות אסטרטגיים, בעוד BP, שמחזיקה ב־19.75% ממניות רוסנפט, קיבלה ברבעון הראשון של 2014 בלבד קרוב ל־300 מיליון דולר כחלקה ברווחי החברות הרוסית. באופן לא מפתיע, היא לא ממהרת להיפרד מ"האויב". עם זאת, יש גם קולות אחרים. ג'ו קייזר, נשיא סימנס הגרמנית, שמחזור הפעילות שלה ברוסיה מגיע ל־2 מיליארד דולר בשנה, אמר כי יקפיד לשמור על משטר הסנקציות גם אם הדבר יתורגם לפגיעה בביצועי החברה.

להתראות לביג מק

בשלב הנוכחי במאבק הכלכלי, הסנקציות עדיין מגיעות בעיקר מהמערב, וברוסיה חושקים שיניים ולא מחזירים באותו המטבע. למעט תחום אחד, כלכלי אך מפתיע - מזון מהיר. יש מי שיראו בכך אנקדוטה, אך עבור הרוסים מקדונלד'ס היא סמל. בתקופת המלחמה הקרה, ההמבורגר וקוקה־קולה סימלו יחד עם ג'ינס ליווי'ס את החלום האמריקאי. כאשר ה־m הצהובה הראשונה הופיעה במוסקבה לא הרחק מהכיכר האדומה, התורים השתרכו למרחוק, ואזרחים רוסים טלטלו המבורגרים וצ'יפס לערים שרחוקות מאות קילומטרים ממוסקבה וחממו אותם מחדש רק כדי לטעום מפאר היצירה של היריבים.

על כן, סגירת חלק מסניפי מקדונל'ס בקרים לאחר הסיפוח עשויה לסמן מפנה ביחס לארה"ב גם בקרב הציבור הרוסי. המפנה הזה מגיע מהצמרת, כפי שמלמד פרוטוקול של ישיבת מועצת המחוקקים בה השתתף השבוע פוטין בעצמו. נשיא רוסיה הקדיש חלק לא מבוטל מהדיון לנושא קידום רשתות מזון מהיר בעלות אופי רוסי "לאומי" יותר, שצריכות להציב לדעתו תחרות מנצחת למקדונלד'ס הן באיכות והן במחירים. פוטין הרחיב והתפייט בדיון על מגוון המאכלים המהירים שקיימים באיזורים השונים של רוסיה מקווקז ועד נהר וולגה, וסיים דווקא במשפט שמזכיר לא מעט את הרוח האמריקאית: "אני בטוח שאנחנו יכולים לעשות את זה".

מה הלאה? קשה לדעת. "הבעיה הגדולה ביותר של אובמה, שהיא גם היתרון הגדול ביותר של פוטין היא העובדה שהנשיא הרוסי לחלוטין לא צפוי. אף אחד לא צפה את סיפוח קרים ואף אחד לא יודע מה עובר לפוטין בראש ומה יהיה המהלך הבא שלו", מסכמת ליפמן, "פוטין אמנם עדיין לא מאיים כלכלית על המערב, אבל הוא ביתר הזירות הוא זה שפועל ולמערב רק נותר להגיב".

לא כולם משתכנעים, ויש כרגיל מי שכבר מזהה את הבוננזה הכלכלית הבאה. ג'ים רוג'רס, אחד המשקיעים המפורסמים בעולם, כבר הכריז השבוע כי החברות הרוסיות שנסחרות בבורסות העולם זולות בצורה חריגה ומהוות, איך לא, הזדמנות השקעה של פעם בחיים. כשאני שואלת את בראודר, מנהל קרן הרמיטאג', על ההמלצה של רוג'רס, הוא נוחר בבוז: "לא הייתי נוגע ברוסיה עם מקל, זו לא מדינה בת השקעה. אם ג'ים רוג'רס חושב שזו הזדמנות, שיקנה את הכל".

ובכל זאת? בראודר משרטט שני תרחישים. "בתרחיש הטוב הסנקציות ייצרו קטסטרופה כלכלית ברוסיה, והציבור יחליף את פוטין בבחירות. גם אם היום הרוסים פטריוטים, הרי שהאופוריה הלאומנית נוהגת להיעלם כשמגיע הרעב".

והתרחיש הגרוע?

"בגרוע יותר, אחרי שפוטין יסיים עם אוקראינה הוא יגיע למולדובה, ולאחר מכן למדינות הבלטיות. ואז יהיה צורך בהתערבות צבאית של כוחות נאט"ו. אלא שכבר עכשיו מזהים באיחוד האירופי חוסר יכולת להגיע לדרך פעולה מוסכמת. אם נאט"ו יתפרק על רקע חילוקי דעות כאלה, הכלכלה העולמית והשווקים תהיה הדאגה הקטנה שלנו".