ועדת אנדורן: איחור קל

ניכר שבעבודת הוועדה לבחינת תהליכים לעריכת הסדרי חוב בישראל הושקעה עבודה מאומצת. אולי זו הסיבה שבעטיה המלצותיה פורסמו רק אתמול, באיחור של חצי שנה שבה הושלמו כמה מהסדרי החוב הגדולים בבורסה. עבור נושי אי.די.בי ואלביט הדמיה - המלצות ועדת אנדורן אינן רלבנטיות. בחזקת סוסים שברחו מהאורווה.

לעולם לא נדע כיצד היו מתנהלים הסדרי החוב הללו לו ניתן היה להחזיר את מחוגי הזמן לאחור. אולם אין חולק על כך שהם היו נראים אחרת.

האפשרות להסדר וולונטרי - כמוה כהקדמת תרופה למכה. אף שקשה לדמיין את נוחי דנקנר מתנדב להכניס את אי.די.בי אחזקות להסדר חוב מרצונו, אין חולק על כך שכניסה מוקדמת של אי.די.בי להליך של הסדר חוב היתה מונעת הרבה עוגמת נפש מהנושים, אך גם מנוחי דנקנר עצמו, שבחירתו לדחות את הקץ הביאה עליו את קץ שליטתו באי.די.בי.

לעומת זאת, האפשרות להסדר וולונטרי עלולה למנוע מחברות שקיים רק חשש לשירות החוב שלהן להתמודד בכוחות עצמן עם האתגר הפיננסי - כפי שעשו רמי שביט מהמשביר לצרכן ואחרים, שצלחו אתגרים מימוניים למרות אינדיקציות לבעיות עתידיות.

גם הבקרות והמגבלות שמקנה לנושים השלב השני על פי המלצות ועדת אנדורן יכלו לצמצם את היקף התספורת למחזיקי האג"ח של אי.די.בי. בתקופה שעננה כבדה ריחפה מעל ראשה של אי.די.בי אחזקות, החברה של נוחי דנקנר לא חילקה דיבידנדים, כך שבהיבט זה אין על מה להצטער. אולם בכל הקשור להגבלות על הוצאות החברה ניתן היה לחסוך בנקל כמה מיליוני שקלים שהיו יכולים לשרת את הנושים של אי.די.בי.

המשקיעים המוסדיים בחברות שנמצאות בקשיים, ובפרט בכאלו שהסדר החוב המתרגש לבוא עליהן כתוב על הקיר, לא היו צריכים המלצות כדי לגלות מעורבות בנעשה בהן. אלא שברוב המקרים רצון המשקיעים להשפיע על הנעשה באותן חברות נתקל בהתנגדות מצד בעלי השליטה וההנהלה.

השלב הקריטי בהליך הסדר החוב המוצע על ידי הוועדה הוא זה שמאפשר מינוי מנהל מיוחד בחברות שלא עמדו בתשלום. לא ניתן להמעיט במשמעות השלב הזה לו היה חל על אי.די.בי, שהסדר החוב שלה היה היקר והארוך מבין כל 140 הסדרי החוב שנעשו. גם השופט איתן אורנשטיין התייחס לזהות האינטרסים שזעקה בהסדר של אי.די.בי, כשפסק שהצעת הסדר החוב שהגישה אינה בגדר "הצעת החברה" אם כי הצעת בעל השליטה.

לצד היתרונות שנובעים ממינוי מנהל מיוחד, המהלך לא חף מבעיות. לדוגמה, לצד הביקורת כלפי נוחי דנקנר ביחס לניהול הכושל של אי.די.בי, הוא זה שחתום על איתור המשקיע לרכישת השליטה בחברה־הבת כלל ביטוח ועל המהלך למיזוג בין כור לדסק"ש. כך גם מוטי זיסר, בעל השליטה לשעבר באלביט הדמיה, הוא הרוח החיה מאחורי המגעים למכירת החברה־הנכדה גמידה סל. אי אפשר להוריד מהפרק את הסיכון שלו השניים היו מודחים מתפקידם כבר בשלב מוקדם של הסדר החוב, המהלכים הללו, שבסוף שירתו את הנושים ובעלי השליטה החדשים, לא היו קורים.