הון אנושי: מאיזו תפוצה אתה?

מסיבת יום העצמאות המוקדמת של אגודת ידידי בית התפוצות נערכה באחד במאי, יום הפועלים. כידוע, ראשי המשק לא צריכים חג מיוחד לעבודה. אצלם כל יום עבודה הוא חג וכל חג הוא הזדמנות לעבוד, לכל הפחות במינגלינג.

תקרת המבואה כוסתה בלוני הליום שמהם השתלשלו סרטים בכחול ולבן. במה ובר משקאות הוצבו במקומות הנכונים, והיה גם קייטרינג של אוכל ערבי אותנטי. שנזכור.

ראשונים הגיעו היו"ר החדש של אגודת הידידים ראובן אדלר ואשתו רונית. זו היתה הפגישה הראשונה בין אדלר לבין מנכ"לית אגודת הידידים אירית אדמוני פרלמן וצוותה. שאלתי את אדלר מה הניע אותו להתנדב לתפקיד והוא ענה: "בהתחלה לא רציתי, אבל ליאוניד נבזלין ואיתן בן אליהו ביקשו שאקח את התפקיד".

בן אליהו, מפקד נערץ של חיל האוויר בעבר ונשיא קבוצת הטכנולוגיות הביטחוניות סנטרי בהווה, הוא בין יתר תפקידיו גם יו"ר חבר הנאמנים של בית התפוצות. עם זאת, עד עכשיו לא הצלחתי להבין מה בדיוק ההבדל בין יו"ר חבר הנאמנים ליו"ר אגודת הידידים.

גם אדלר לא ידע להסביר לי מה בדיוק התפקיד שלו: "אני צריך לדאוג להשיג תרומות או משהו כזה, בערך", אמר, ועבר לנושא שהוא מבין בו יותר מכולם - פוליטיקה. הוא סיפר לי על הקמפיינים שעליהם היה אחראי כפרסומאי, ואיך הכתיר בזה אחר זה את כל ראשי הממשלה ב־20 השנים האחרונות - את רבין, את ביבי, ואת אהוד ברק שאיתו הוא מיודד עד היום. "יש לו עדיין הרבה חברים מהמילייה העסקי. זה לא נכון לומר שהוא מושמץ על ידי כולם", אמר. אדלר גם היה אחראי לניצחונם בבחירות של אריאל שרון ואחר כך של אהוד אולמרט: "מה שקרה עם אולמרט זה עצוב. מדובר באדם מוכשר מאוד שנעשה לו עוול".

המקום החל להתמלא ואני מצאתי עצמי מול גברת שלראשונה בחייה, כך טענה, טעמה מסבחה. "מה זה מסבחה?", היא שאלה את המלצרית. אמרתי לה שאני לא מאמין שהיא לא יודעת מה זה, וכדי להמחיש את ההלם פניתי לנאוה ברק ושאלתי אם גם היא לא יודעת מה זו מסבחה. "בטח שאני יודעת", ברק אמרה, "אני מיד ארוץ לקחת".

גד פרופר היה שם, והוא המשיך לבקר את נפתלי בנט על פתיחת השוק ליבוא מקביל: "אני לא יודע במה עדיף לתת לבנט להתפרע, ברצון שלו לפגוע בתהליך השלום או ברצון שלו להרוס את המשק. שניהם יובילו למצב איום".

רגע לפני השירה בציבור והריקודים בניצוחה של עינת שרוף הגיע עו"ד דוד ליבאי, שהציג לכולם את בת זוגו החדשה ויויאן אוריה: "היא האהבה הגדולה שפרצה לחיי", אמר, ובאמת נראה מאוהב. אחר כך הוא דיבר על אולמרט: "הוא גמור. הוא לא יחזור יותר לזירה הפוליטית. השופט טעה והסתמך על מה שהוא מכנה היגיון בריא. יש הבדל בין נסיבות הגיוניות לעובדות. מבחינה עובדתית שום דבר לא הוכח. בירושלים אולמרט היה יוצא זכאי".

שרוף התחילה להרים את המקום, ואני פיזזתי מעט לצד שמואל פרנקל, מנכ"ל בית ההשקעות אפסילון, שכור של אי.די.בי שותפה בשליטה בו. פרנקל אמר: "פגשתי את הנציגים של אדוארדו אלשטיין באי.די.בי ונוצרה בינינו כימיה טובה. התרשמתי שמדובר באנשים רציניים, ולהערכתי הם יעשו כל מאמץ כדי לא למכור את כלל לסינים. משתלם להם לשמור את כלל, שהיא רווחית".

אחת הדמויות שיותר נהניתי לפגוש, דווקא באחד במאי, הוא יו"ר ההסתדרות לשעבר חיים רמון. רמון רזה מאוד, לדבריו כיוון שהוא רץ 40 ק"מ בשבוע. הוא מכור לריצה, הסביר. אח, ההסתדרות, אמרתי לו, איפה היא היום ואיפה היא אז, רגע לפני שנכנסת לתפקיד. רמון הזכיר לי שהוא זה שהציל את ההסתדרות מקריסה. ומלבד ההצלה הפיננסית, אמר, הוא שיפר אותה בעוד דרך. "פעם היו מחויבים להתאגד בהסתדרות. היום צריך לרצות להתאגד".