אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שיחות סלון 2014 צילום: נמרוד גליקמן

שיחות סלון 2014

יהונתן גפן מגיש שירים שכתב, סיפורים ופאנצ'ים מבריקים. באלגנטיות הוא תופר ערב שמשולבים בו שירי ילדים, שירי מחאה, טקסטים רומנטיים וביקורת

07.05.2014, 10:15 | שי ליברובסקי

בתחילת ההופעה בצוותא שיתף יהונתן גפן את הקהל בלבטיו: לקיים את ההופעה כמתוכנן או לא? ניכר היה בו שהוא עצוב על מותו של אסי דיין - הבמאי, הפזמונאי, הבן דוד. בסופו של דבר הוא החליט שההופעה תתקיים כמתוכנן.

הוא לבש חולצה אדומה כיאה לחג הפועלים, משמאלו סיון טלמור ובידיה הגיטרה ועל הפסנתר מימינו ורד פיקר. שתיהן ליוו את קולו בנגינה, שרו את שיריו ובעיקר זכו להרבה אהבה ממנו. אם יש מכנה משותף שאפשר לשים עליו את האצבע בין כל ההופעות שראיתי של אמנים שעברו את גיל 60 - יהיו אלה יגאל בשן, אריאל זילבר או אלי גורשנטיין - אז זו האהבה הגדולה שהם מרעיפים על הנגנים שמלווים אותם בחיוך רחב. "אני מגשים כאן את החלום הרטוב של כל גבר", אמר באמצע הערב, "להיות בחושך בין שתי נשים". בהזדמנות אחרת העניק לכל אחת מהן פרח.

גפן. טון חמוץ־מתוק וחצי חיוך, צילום: נמרוד גליקמן גפן. טון חמוץ־מתוק וחצי חיוך | צילום: נמרוד גליקמן גפן. טון חמוץ־מתוק וחצי חיוך, צילום: נמרוד גליקמן

תמיד דומע ב"אבשלום"

 

למופע הנוכחי של גפן קוראים "האיחוד", אבל ברוחו הוא דומה למופעיו הקודמים וגם לו אפשר היה לקרוא "שיחות סלון", לו גפן לא היה משתמש בשם כבר בעבר. על הבמה המוארת קלות, בין שתי הנשים, ישב גפן ליד שולחן קטן מכוסה במפה לבנה, ודיבר בין השירים, לעתים במהלכם, על החיים בעשור השביעי של ישראל במאה ה־21. הוא לגלג בקריצה על הזיכרון הבוגדני, עקץ את דור הסמארטפונים והפוליטיקלי קורקט ("אני לא מקנא במחזר הצעיר בן זמננו, שמכיר בחורה דרך הפייסבוק"). הכל באווירה קלילה ולא מחייבת, כאילו הקהל מתארח אצלו בבית. אחרי פרגון נוסף לטלמור, השאיר לה גפן את הבמה לביצוע סולו של "לונה פארק" שכתבה והלחינה. כשחזר בסופו, לפני שהתיישב והמשיך בתוכנית, שאל בנונשלנטיות: "היו לי הודעות?".

בין סיפורים מעט צפויים לפאנצ'ים מבריקים היו לא מעט שירים יפים והסיפורים שמאחוריהם. גם בביצוע היפה של "אבשלום", שכתב לשלום חנוך ואריק איינשטיין, ירד גפן מהבמה. הפעם הוא הסביר שהוא תמיד דומע כשהוא שומע את השיר הזה, וביום כזה לא חסרו לו סיבות לדמוע.

את "17" של איאן ג'ינס, שתרגם עבור טלמור ואשר בוצע בעדינות, הקדיש לבתו נטשה. את "האשה שאיתי" שכתב לדיוויד ברוזה ליווה בקריאה בביצוע יפה. לחלק מהשירים הוסיף מילים עדכניות במהלך השיר, כמו "יכול להיות שזה נגמר", שסיים את ההופעה. "לא תאמיני", הוא הוסיף לשיר שידוע בביצועו של אריק איינשטיין, "כאן מימין היה פעם שמאל. לא היו רק בחירות, היה במי לבחור". בטון חמוץ־מתוק וחצי חיוך הוא הצליח לחמוק מערב לזכר אריק או אסי ולשמור על מרירות קלה תוך געגוע, אבל בשום שלב לא הגיע לעצב כבד.

הדרן עם הבת שירה

בהדרן הצטרפה בתו שירה גפן לביצוע של השיר הכי קצבי של אותו ערב, "רכבת העמק", שבוצע בקלילות וזכור לטובה דווקא מהביצוע עם הבן אביב. הרביעייה קדה לקהל - סיון, ורד (שגם אחראית להפקה המוזיקלית של הערב), יהונתן ושירה - לא לפני ביצוע יפה של "לילה טוב" מתוך "הכבש השישה עשר". גם הפעם רענן גפן את הטקסט המקורי, ובין כבש־ביבי לכבש־יאיר לפיד סיפר כי הכבש שמתיש אותו - זה שהוא בדרך כלל נרדם כשהוא מגיע אליו - הוא כבש־שמעון פרס.

לא הרבה אמנים מסוגלים לתפור באלגנטיות ערב שמשולבים בו שירי ילדים, שירי מחאה פוליטיים, טקסטים רומנטיים וביקורת על הכאן ועכשיו, ובכל זאת יהונתן גפן מצליח לעשות זאת במה שנראה טבעי וחסר מאמץ. כמו עוד ערב בסלון של משפחת גפן.

רגעים שנזכור ביום שאחרי: 

1. "יום אחד, בני, כל זה לא יהיה שלך", מתוך מונולוג על אבא שמאחל לבנו הישראלי קצת שקט

2. "אבשלום", בביצוע עדין ויפהפה של סיון טלמור

3. מונולוג מצחיק על יקום מקביל, שבו אמנים מתים ומזדקנים נשאבים ללופ הלילי של הערוץ הראשון

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות