"הרגשתי אדיוט"
הבמאי מישל גונדרי, האיש מאחורי "שמש נצחית בראש צלול", תיעד את שיחותיו עם הבלשן נועם חומסקי. התוצאה היא סרט אנימציה חדש
מישל גונדרי, במאי הסרטים והקליפים שפרץ לתודעה עם סרטים משונים ויוצאי דופן ("שמש נצחית בראש צלול", "קדימה, תריץ אחורה" ועוד) חוזר להשתעשע. האסוציאטיביות בין רעיון אחד למשנהו, הקוּליות שמהולה באנימציה, ההומור העצמי, כל אלה מפארים גם את סרטו החדש "האם האיש שהוא גבוה מאושר?" - שמציג את שיחותיו עם הבלשן והפילוסוף נועם חומסקי באמצעות אנימציה.
הסרט מתאר סדרת מפגשים עם חומסקי, בעיקר במשרדו באוניברסיטת MIT, שבהם גונדרי שאל את חומסקי שאלות על נושאים כמו השראה, חלומות, יחסים ויהדות, ואייר את תשובותיו. הסרט, שאורכו 89 דקות, יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב שייפתח מחר, במעמד גונדרי עצמו.
בהקרנת טרום־בכורה שנערכה בשבוע שעבר באוניברסיטת פריז 8, ניסה גונדרי להסביר את הרעיון מאחורי הסרט המעט חריג. "רציתי לעשות סרט דוקומנטרי שמבוסס על מדע", אומר גונדרי, "סיימתי תיכון, מעולם לא למדתי באוניברסיטה, אבל המחקר של החומר והיקום מאוד מעניין אותי, הרבה יותר מספרות למשל".
לדברי גונדרי, שיתוף הפעולה בין השניים טמון בפשטות של חומסקי, מהבלשנים המפורסמים בעולם. לאורך עשרות שנים חומסקי שחרר לאוויר העולם רעיונות מהפכניים, והפך לאבן דרך בנושאי שפה ובלשנות. "הצלחתי להבין את מה שהוא אומר יותר משהבנתי מרצים באוניברסיטה", אומר גונדרי. "הוא כריזמטי, וזה מה שהופך את הסרט למעניין".
בסרט ניכר הניסיון המתאמץ של גונדרי להגחיך את עצמו. באנגלית שבורה וברגעי בלבול הוא סחט צחוקי הזדהות רמים באולם. "פגשתי את חומסקי כמה פעמים בתקופה של חמש שנים", מספר גונדרי.
"בכל פעם הייתי נרגש ונפעם. הרגשתי שאני מוכרח להציג את הדביליות שלי למול הסיטואציה כי בכל פעם ניכר היה שאינני יורד לסוף דעתו.
"הרגשתי אדיוט"
התקשורת באנגלית היתה קשה לי, אז הפכתי את זה למצחיק באנימציה. כמה שזה מגוחך: לדבר עם המומחה הגדול בעולם לשפה כשאני מציג בפניו תיאוריות שרכשתי במהלך השנים, בעוד הוא מבטל אותן בלי להניד עפעף".למשל?
"הרגע שבו דיברנו על השראה. זה נושא שעניין אותי במיוחד וחזר לא פעם בסרט, אבל הוא דיבר על דברים אחרים לחלוטין ממה שאני מכיר. הרגשתי אידיוט, שההשראה שלנו באה ממקומות אחרים לחלוטין".
ומה לגבי הניסיון לדלות מידע על חייו הפרטיים?
"חומסקי לא מדבר על חייו הפרטיים, כיוון שהוא מאמין שהם בנאליים להחריד. בחרתי את שאלתי הראשונה (מתי התחיל לדבר ומה היתה המילה הראשונה שאמר - ר"א) כי רציתי להכשיר את הקרקע לשאלות שיגיעו אחר כך, אבל מיד כששאלתי איך חייו האישיים עוזרים לו לעבוד, הוא התעלם לחלוטין ונמנע מתשובה".
איור גבולות 67'
חומסקי היהודי ידוע בביקורתו הקשה כלפי ישראל, ובסרט ניתן למצוא לה ביטוי במפת גבולות 67' שמהבהבת לכמה רגעים. ברגע קטן נוסף, שבו נשאל חומסקי על יחסיו עם אשתו המנוחה שלה נישא בגיל 20, העניק לו גונדרי סיקוונס אנימציה אינטימי ורגיש.
החלק על מות אשתו היה קשה לו?
"חומסקי העריך מאוד את הסרט והוא היה אמיץ בתגובותיו. אני לא חושב שנעשו הרבה עבודות במדיום כזה, שעוסקות בעבודה שלו. הוא לא ביקר את הפרשנויות שלי. הוא מצא אותן רגישות. דווקא, ובמיוחד, בייצוג שלי את אשתו. שלחתי לו את הציור שלהם מהסרט, והוא אמר שיתלה אותו בחדר השינה".
מי שחושב שימצא בסרט תשובות למהות הקיום טועה. הסרט מעורפל ואינו מספק תשובות של ממש. "רציתי להשתמש בטכניקה אבסטרקטית, שאפשרה לי לתרגם את הרגשות שלי בעודי שומע את דבריו. בחרתי, למשל, את הפעלים שהוא אמר יותר מפעם אחת במשפט. איירתי את הפעולה שחומסקי מתאר דרך עיניו באופן הכי פיגורטיבי שאפשר. אם הוא אמר מכונית, איירתי מכונית. כשהגענו לנושאים מורכבים יותר נתתי לדמיון שלי להמשיך. רציתי לדעת אם אצליח להבין, ואם זה משפיע על הרגשות שלי. לא הצלחתי לענות על השאלה הזאת".
לא אוהב מחשבים
את מצלמת 16 המ"מ שלו, שבעזרתה צילם חלקים מן הראיונות, קנה גונדרי ב־1986. בדרך כלל הוא משתמש בה בשביל איורי האנימציה בלבד, כיוון שלא נועדה לצילומי וידיאו. "הרגשתי צורך להשתמש בתוצאות המיוחדות שלה כדי לאייר אותן לאחר מכן, במסגרת וברזולוציה הקטנה שלה, כזו שלא נועדה לצלם עם קול. את הקול הקלטנו בנפרד. אני לא נגד דיגיטציה, אני פשוט חושב שאנחנו משתמשים בה כדי לחקות את מה שאנחנו יכולים לעשות ביד. אני לא משתמש במחשב הרבה".
אתה מפחד שהסרט לא יצליח?
"כשצילמתי את 'The Thorn in the Heart' (סרט דוקומנטרי משפחתי של גונדרי מ־2009 ¬- ר"א) רציתי להנציח את דודה שלי, שלא כתבה מספר עצום של ספרים כמו חומסקי. לא הייתי מעוניין להצליח בקופות, וגם הפעם לא. זה לא סרט של 200 מיליון דולר. הפחד שלי הוא שהופכים את השאלה של חומסקי להרבה יותר אינטלקטואלית ממה שרציתי שתהיה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה